בתשובה למיכאל, 06/03/01 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאד פשוט - מבצע נסיגה מלאה, מעביר את חוות שבעא לידי לבנון, ומודיע לממשלת לבנון שהיא האחראית בשטח. אם ירו אל מעבר לגבול ולו קפצון, נראה את ממשלת לבנון כאחראית לכך, ונתחיל לפגוע במתקניה. למשל, שמעתי ששדות האופיום בבקעא רגישים מאד לנפאלם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא דבריך אלה איני יודע אם לצחוק או לבכות. הרי זה בדיוק מה שאמר ברק לפני הנסיגה. "אם רק יעזו." לדבר זה קל. אתה יודע כמו כולנו שגם אם נסוג משבעא והחיזבאלה ימשיך לפעול לא נעשה דבר. לא אופיום ולא בטיח. לו באמת היתה אצלנו נכונות לפעול היינו יכולים לעשות זאת גם כשהיינו בלבנון וגם היום. נסיגה מחוות שבעא אין לה שום משמעות לעניין זה. אבל אנחנו לא עובדים כך היום. אנחנו אמצנו לעצמנו את השיטות של סמילי של אמיר ושלך: מיגון. זה מה שאנחנו עושים בגלה וזה מה שנעשה בכל מקום שיפגעו בנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב - בוא רגע ננתח את מה שאתה אומר (למרות שכבר עשיתי זאת בתגובה לסמילי): אתה אומר שהיית נסוג מחוות שבאע. עם זאת, אתה מסכים לחלוטין עם הקביעה שחוות שבאע הן תירוץ בלבד, ולא הסיבה האמיתית. לא זאת בלבד, אלא שהן תירוץ שיש לו מספר תחליפים (שבעת הכפרים, עמק החולה ולבסוף - ירושלים). כלומר, שאחת היא, שזמן קצר לאחר נסיגתנו מחוות שבאע יתקוף חזבאללה בשלישית. אבל אתה טוען שמה שימנע ממנו תהיה העובדה שממשלת לבנון, בעקבות הודעתנו, תיקח אחריות על הגבול. בכך אתה ממחיש שוב פעם את חוסר תשומת הלב בציבור למה שבאמת קורה בלבנון (וגם את זה פירטתי בתגובה לסמילי) - ממשלת לבנון (וממשלת סוריה) הודיעה שהיא מקבלת הודעת האום על מימוש החלטה 425 ע"י ישראל, כלומר - את קו הגבול הבין לאומי בינינו לבין לבנון. הסיבה לאי פריסת צבא לבנון לאורך הגבול (כלומר - לקיחת האחריות המעשית על הגבול) היא שלבנון טוענת שזה יתבצע רק במסגרת חוזה שלום בין ישראל ללבנון, שיתבצע במסגרת חוזה שלום בין ישראל וסוריה (במה שמכונה "אחידות המסלולים"). כלומר, הודעתנו לממשלת לבנון שעליה לקחת את האחריות לגבול לאחר הנסיגה מחוות שבאע משקל זהה להודעתנו לממשלה זו שעליה לקחת את האחריות לגבול לאחר הנסיגה מרצועת הבטחון. גם אז הזהרנו את ממשלת לבנון שגם אם ירו "קפצון אחד" מעבר לגבול, נראה אותה (ואת סוריה) כאחראיות. מאז נורו מספר טילים, פוצצו מטענים וכן נורו כדורים ופצצות מרגמה, ואנחנו לא עשינו כלום. עכשיו, נחזור לשאלתי - אם אתה היית רמטכ"ל (או ראש ממשלה) - מה היית עושה על מנת למנוע את הפיגועים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת ישראל לא נמנעה מהפניית איומים כלפי סוריה, מהם מפורשים, מהם מרומזים, מהם סמויים. אף על פי כן מעולם לא הופנה איום, ולו מרומז, שפעולה כזו או אחרת נגדנו תביא לשבירת הכלים - פגיעה בגידולי האופיום בלבנון. זוהי בעליל שבירת כלים כיוון שהיא פוגעת באופן נקודתי ויעיל בצמרת השלטון הסורי ובמקורות המימון של החיזבאללה, ואינה פוגעת באוכלוסיה הלבנונית או בכלכלתה החוקית. אמנם כשהחיזבאללה יושב על הגבול וקשה להתגונן, מדיניות הקפצונים נראית בלתי נמנעת. יחד עם זאת כל עוד אין שלום, אפילו שלום על הנייר בלבד, קשה לי לראות אותה עובדת במציאות של התגרויות והתגרויות שכנגד. התחייבות רשמית לפגיעה ישירה נגד סוריה ואירן, כפי שהוצעה ע"י יוסי בעבר (http://haayal.co.il/story.php3?id=199#4052), נראית לי ישימה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש קושיות: הראשונה - למה הפצצת שדות האופיום היא "שבירת הכללים". מי קבע את הכללים הללו? למה אתה חושב שאיום בנזק של מיליוני דולרים בודדים (אשר לא פוגע בממשל הלבנוני או הסורי עצמו) יותר חמור מהפצצת תחנות כח, גשרים, ותחנות תקשורת (נזק ישיר של מיליוני דולרים ונזק עקיף בל-יתואר)? מי הכניס לכולם לראש שדווקא "שדות האופיום" זוהי הבטן הרכה של הממשלה הלבנונית והסורית? למה אתה חושב שזה יכאב יותר לסורים מאשר חיסול גדוד טנקים או מוצב מכ"ם (שגם הם יקרים מאוד, וגם פוגעים ביוקרה ובמעמד הסורים). למיטב ידיעתי, דרך אגב, מימונו של חזבאללה בא לו מאיראן, ללא קשר לשדות הסמים בבקאע. דרך אגב - איזה בכירים סורים ולבנונים בדיוק מתעשרים משדות הסמים? - חרירי, איל העסקים המולטי-מיליונר, בשאר, איש המאבק בשחיתות בסוריה, או שאולי מדובר בסך הכל בכמה גנרלים סורים זוטרים אשר לא משפיעים ולא בכלום על מדיניותה של מדינתם? קושיה שניה - למה חייבים לעשות את זה לאחר נסיגה משבאע? במה הנסיגה משבאע תתרום לנו? (להזכירכם - הקו הכחול מוכר כיום כגבול הבין לאומי בינינו לבין לבנון, ממשלות לבנון וסוריה לא אומרות שהן תפעלנה ולו בקצת שונה בגלל שאנחנו בחוות שבאע) וקושיה אחרונה - לפני הנסיגה ממשלת ישראל הזהירה באופן כללי ש-"אנחנו לא ממליצים לאף גורם לבחון מה יקרה אם יפגעו בנו לאחר שניסוג" (אזהרה כללית, שלפי דעתי פרושה כן "שבירת הכללים" - פגיעה בסורים ובפגיעה כואבת ומקיפה בתשתיות הלבנוניות, שהן יוקרתו של הממשל הלבנוני) - לתפיסתי - מדובר בהתחייבות רשמית (מה צריך כדי לעשותה יותר רשמית - לחוקק חוק?). הנה התעלמו מהמלצתנו, והנה לא עשינו כלום. למה שאיום חדש ישנה משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שבירת כלים, כי זה פוגע בחשבון הבנק של בכירי הצבא הסורי. ואנחנו, כידוע, טובים מאד בירי על אזרחים - היו לנו אפילו שני מבצעים בלבנון שעשו רק את זה - אבל לא נעלה על דעתנו לפגוע בחשבון בנק של מישהו. זה מעשה בלתי תרבותי. קצת חשיבה. אין לנו אינטרס אמיתי בפגיעה באזרחי לבנון. זה רק יוביל לנקמה. יש לנו, מצד שני, את כל האינטרסים לרצות בהתקוממות לבנונית נגד סוריה - ניצנים לכך כבר קיימים - ואין לנו שום סיבה לערוב לשלטון הסורי בלבנון. תשבו בשקט? גם אנחנו. תדליקו אש? תגלו שאנחנו יכולים להדליק מדורה יותר גדולה. והפעם אנחנו לא נשרוף את החווה של האיכר המסכן. הפעם אנחנו נשרוף לכם את הדולרים. חשבו על זה שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתו של יוסי מקובלת גם עלי (לשם שינוי (: ) ואתייחס ספציפית לפגיעה במטרות צבאיות, אליהן יוסי לא התייחס. אמנם כמעט שלא פגענו במטרות צבאיות סוריות מאז מלחמת לבנון - אני זוכר תותח נ.מ. סורי אחד שהופצץ בלבנון ב'ענבי זעם' כשפתח באש על מטוסינו, ותו לא. אין בכך כדי לשלול את הטענה שבהפצצת מטרה צבאית זו או אחרת, יקרה וחיונית ככל שתהיה לצד השני, אין משום שבירת כללי המשחק *כשלעצמה*. שבירת כלים, להבדיל מפעולת תגמול, אינה באה להכאיב לצד השני או לפגוע ב"יוקרתו" התקשורתית, כי אם לחדול כל הפניה של המאבק לכיוון שהתוותה פעולת הצד השני. פעולות התגמול, נועזות, רצחניות, נבזיות או "סטריליות" ככל שהיו, מעולם לא עצרו כשלעצמן את פעולות הצד השני, כי אם קיבעו את אופן המאבק, בבחינת שיחרור קיטור הדדי המאפשר רצח אזרחים או חיילים ללא איום ישיר במלחמה כוללת. כאן תוכל להעיר, ובצדק, שהחיזבאללה הוא גוף עצמאי בעל מטרות משל עצמו, להבדיל מן הצבא המצרי במלחמת ההתשה וכו' (כשם שהוייט-קונג היה ארגון עצמאי ולא רק גרורה של צבא סין). על זאת אשיב כי גם במאבק נגד לוחמת גרילה, אותה אמנם לא ניתן להכריע בעימות ישיר, יש לצד הממסדי המותקף יכולת להשפיע על כללי המשחק. לא ניתן עקרונית להכריע את החיזבאללה בשורת תקיפות אויריות מוצלחות וכו', אך אין כל סיבה מושרשת (/עצמית/אינטרינזית) שהם יוכלו להפעיל נגד חיילינו את טילי הנ.ט. המתקדמים ביותר, שמטוסים עמוסים כל-טוב יגיעו מאירן לדמשק בעבורם באופן סדיר וללא הפרעה, שלבנון תהא מדינת חסות בעל-כורחה ובה לבכירי החיזבאללה משקל פוליטי, ואילו אצלנו ישפכו מיליארדים על ביטון ומיקוש. אין מניעה *עקרונית* לצמצם את החיזבאללה לארגון מחתרת הנאלץ לשדוד בנקים כדי לממן הברחת כדורים לכמה קרבינים שהצליח להשיג, וזאת מבלי לפגוע בחייהם או באיכות חייהם של תושבי לבנון. אם תתקבל החלטה מדינית לחתור לכך, אין זו אלא שאלה טכנית (צבאית במקרה הזה) כיצד לממש זאת. בפרט אם אתה אישית תומך בשליטה הסורית בלבנון, הרי יושבים בדמשק כמה וכמה ארגוני התנגדות, שתחת מרותו המוחלטת של אסד ניטלו מהם השיניים. אני, וכמדומני גם יוסי, לא תומכים בשליטה רודנית סורית בלבנון, ובהתאמה מצדדים בנקיטת צעדים כנגד אחיזה זו, אך זו שאלה מדינית-ערכית ולא טכנית-צבאית. אגב, יתכן שפיצוץ בניין הקהילה היהודית בבואנוס-איירס בעקבות חיסול מוסאווי, כמו גם רצח רון ארד (המוצהר לפחות) בתגובה לחיסול, היו בבחינת הגדרת כללי המאבק מצד החיזבאללה. אמנם הותקפו מאז אי-אלו בכירים בחיזבאללה, אך נסראללה עדיין חי ובועט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אענה גם לך וגם ליוסי, פשוט כי שניכם טוענים בערך אותו טעון (והוא תלוש לחלוטין מהמציאות). כמו שאמרתי בתגובה שלי (אתם בכלל קראתם אותה) - הנהנים העיקריים משדות הסמים הם מספר גנרלים סוריים, אשר יכולת ההשפעה שלהם על הממשל הסורי היא לא קיימת. לסוריה יש הרבה מאוד אינטרסים בלבנון - שדות הסמים ממוקמים במקום מאוד נמוך. בטח שבשאר אלאסד, שלוחם בשחיתות בממשלו, לא יופרע כהוא זה מהשמדת אי-אלו דונמים של סמים בבקאע. אני לא מבין - איך לעזאזל בהפצצת שדות סמים נעזור להתקוממות הלבנונית נגד סוריה? (ויוסי - זה שיש עיתונאי וחצי שכותב ש-"צריך לחשוב מחדש על מערכת היחסים בין לבנון וסוריה" לא אומר שמחר פורצת התקוממות, או שההתקוממות מצליחה). דרך אגב, יוסי, מי שמגדל את הסמים הם אזרחים לבנוניים. סביר אפילו להניח שחלקם יהרגו במהלך הפצצת שדותיהם. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי בפעם האלף בערך, ולא מקבל שום תשובה (אפילו לא רצינית) לשאלה אחת מרכזית - **מה הקשר של חוות שבאע לסיפור הזה???!!** למה שלא נעשה את מה שאתם מציעים אחרי הפיגוע הבא (או, לחלופין, משהו שבאמת יפגע בסורים ובלבנונים - הפצצת תשתיות לבנוניות כגון תחנות כח, תחנות תקשורת וגשרים)? וליאור - אני לא מבין למה הפצצת שדות סמים ("שדות חקלאיים תמימים, שעליהם מתבססות משפחות האיכרים המסכנות שמסביב" יגיבו מיד הלבנונים והסורים) תעזור להפנות את התגובה ממה שהלבנונים ציפו לה? מכיון שהדרך להפוך את חזבאללה לארגון קטן וחלש, שזקוק לשוד בנקים על מנת להתפרנס ולא מקבל שום סיוע איראני, היא טכנית בלבד - אשמח אם תפרט אותה? לי זה נראה משהו קשה מאוד. תתפלא לשמוע, אבל כיום, שאלות צבאיות כרוכות בצורה הדוקה בשאלות עקרוניות (לדוגמה - מותר להפציץ את סוריה? מותר להוריד מטוס אזרחי איראני שלטענתנו נושא בתוכו נשק לחזבאללה? מותר לתקוף בעומק לבנון, תוך סיכון אזרחים לבנוניים? כמה זמן אפשר להמשיך ככה תחת מטר קטיושות על צפון הארץ? וכולי וכולי). ככה שלצערי, עדיין לא הצלחתם לענות לי ולו על שאלה אחת מהשאלות ששאלתי אתכם למעלה, מלבד התלהמות אופיינית מצד יוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר לחוות שבעא נסיבתי בלבד - הטיעון הנדון עלה לפני שהנסיגה מלבנון עמדה על הפרק, ובפרט פורסם באייל (ראה לינק לעיל) לפני שזו בוצעה. איננני מבין מדוע זה מרגיז אותך - הן בדיון לעיל הוסכם שחשיבות הנקודה הגיאוגרפית המסוימת היא משנית למדי לכל הצדדים. זאת בהנחה שבסיס המודיעין בהר דב מכיל מתקנים ניידים ופרוזאיים יותר ממעיין-עלומי-נצח, הנחה שאמנם אינה נשענת על עובדות ואולי תופרך ע"י כמה מהמקורבים לגורמים בצה"ל שקשקשו ברוב סמכות ידעונית לעיל. כמו כן לאיום המפורש לפעול ישירות נגד יוזמי הפגיעות בנו, מבלי שתחנות הכח הלבנוניות ישמשו להם נער מלקות, יש חשיבות לא פחותה מעצם מימושו המיידי של האיום בשעת הצורך. לא מעניין אותי למה תושבי לבנון, שאת חייהם אתה מציע למרר, מצפים מאיתנו. פלוני ג'ורג' מביירות אינו מרכיב מטעני צד בשעות הפנאי , ופלמוני מחמוד מצור לא מטווח טילים כאשר נודע לו שזרועו הארוכה של צה"ל מתגרדת בשטחים. בינתיים. טול קורה מבין עיניך והסבר מדוע רודן הממיט עוני מחפיר ורעב על תושבי מדינתו (שאינם בני עמו אגב), ירתע כהוא-זה כשמטוסינו ימלאו בנאמנות את תפקיד מלאך המשחית בשמי ביירות. אינני מומחה צבאי ולכן לא אתיימר לענות על השאלה הצבאית כיצד להשביע את החיזבאללה במרורים שידעו תנועות מחתרת כאלה ואחרות בעולם. כפי שהגדיר זאת ליבוביץ' במאמרו 'על קיביה', זו שאלה "קשה, אך לא פרובלמטית". דהיינו, יש בה משום התגברות הטוב על הרע, מה שאמנם קשה מאוד לביצוע לרוב, אך אין בה פרובלמטיקה ערכית כמו בהעדפת ערך אחד על פני אחר - כמו ברצח ילד ערבי כדי "להרתיע" מפני רצח ילד יהודי. אם ברצונך להתייחס לנקודה זו אנא קרא המאמר תחילה. רוב תגובתך עצבנה אותי בטונים האישיים שהשתמעו ממנה, אך ה"תתפלא לשמוע" גרם לי לגחך. כל השאלות שציינת אינן טכניות-צבאיות כי אם עקרוניות-ערכיות, במובן ששום מומחה ושום מו"פ חדשני לא יוכל לתת לך תשובה מוסמכת עליהן. מומחה יכול לספר לך שלטילי הנ.מ. שברשותך, אם ישוגרו מעמדות מתאימות מרמת הגולן, קיימת היכולת להפיל מטוס תובלה אירני עוד בטרם יחלוף מעל דמשק. תוכל להורות לרשויות הפיתוח המתאימות לפתח עבורך חימוש מדויק יותר המקטין את הסיכון לפגיעה באזרחים. תוכל להכשיר מרגלים או לשחד פקידים מתאימים כך שיוודע לך בודאות נדרשת איזה מטוס נושא נשק לחיזבאללה, או מי בדיוק מרוויח מגידולי הסם בלבנון. אך ההכרעה הערכית תיוותר בידך, וזאת מאז שחר האנושות ועד קיצה ולא ספציפית "כיום". זוהי טענה כללית שעלתה ונדונה פעמים רבות בהיסטוריה. בפרט אפנה אותך לשני מקורות מצוינים בנושא -מחד 'מחשבות על המלחמה' לב.ה. לידל הארט, ומאידך הסיפור המצוין 'מלך תרביות-הרקמה' הנמצא כמדומני בלקט סיפורי מד"ב שערך ארתור ס. קלארק (אין יותר מדי כאלה). שניהם נכתבו לפני 1945, שניהם דנים בכלליות הטענה, ועל סמך אותן הראיות שניהם מגיעים למסקנות מנוגדות בתכלית. אם אחרי כל הקריאה הזו, שהנאה ממנה מובטחת לך, עדיין תחשוב שלא עניתי לך ולו על שאלה אחת, תוכל לשוב ולבוא בטענות קונקרטיות. ממילא המחלוקת בינינו ערכית ולכן לא אוכל, ולא אנסה, לשכנע אותך בכח הרפרנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מכיוון שסוף סוף קיבלתי תשובה לגבי חוות שבאע - שאין להן שום קשר לסכסוך, ניתן לפנות לשאר תגובתך: ראשית - לא הצעתי למרר את חייהם של אנשי לבנון. אם תעיין בדיון שניהלתי עם סמילי, תגלה שאני מתנגד לפעילות צבאית כבדה בלבנון. לטענתי, לאחר הנסיגה מלבנון אין לנו פתרון להפסקת פעולות חזבאללה או כל תנועה אחרת מלבנון. תגובתי לעיל נועדה לנסות ולהסביר שהתגובה שאתה ויוסי הצעתם - פגיעה בשדות האופיום, סיכוייה להשפיע פחותים מהתגובה שאני כבר פסלתי - מירור חייהם של תושבי לבנון (הנה, נטלתי את הקורה מבין עיני - היא בכלל לא היתה שם!). שנית - לא הבנתי מתגובתך האם אתה עדיין חושב שפגיעה בגידולי הסם הלבנוניים, מהם נהנים גנרלים סוריים ספורים אשר לא משפיעים על שום מדיניות שהיא, תביא להפסקת הפעולות מלבנון. שלישית - נלכדתי פה בבעיה. מצד אחד אתה טוען, שאני לא הבנתי לחלוטין את טענתך שהדרך להתמודדות עם חזבאללה היא צבאית-טכנית בלבד (ותודה רבה, אבל אני מכיר את כתביהם של לידל-הארט וקלארק), מצד שני אתה טוען, שבדרך זו אין שום החלטה ערכית. תן לי להבין, אתה טוען "אינני מומחה צבאי, ולכן לא אתיימר לענות על השאלה הצבאית כיצד להשביע את חזבאללה במרורים" וכו' וגו', אך אתה טוען שלכך אין שום היבט ערכי. כלומר, למעשה אתה טוען שהכנעת חזבאללה היא אקט ערכי ראוי. טוב ויפה, אין לי שום ויכוח איתך על כך. עם זאת, אם אין בדעתך להתייחס להיבטים הצבאיים (כלומר, אילו פעולות יש לבצע על מנת להאכיל את חזבאללה מרורים), הרי שלא יכול להיות בינינו ויכוח. אנסה לפשט - אם אתה אומר "זה בסדר שנכניע את חזבאללה, אבל איך בדיוק - זו כבר שאלה לאנשי צבא", אתה מתעלם מהבעיה האמיתית (שאותה ציינתי) - שפעולות צבאיות נושאות בתוכן גם פן ערכי. אתה מגדיר שאלה צבאית-טכנית כשאלה עליה יכול לענות מומחה למו"פ או לאמצעי לחימה, אם כך - שאלה כגון "באילו פעולות יש לנקוט על מנת לעצור את פעולות חזבאללה" אינה שאלה כזו, ואני מפנה אותה אליך. אך, להבנתי, אתה שולח אותה חזרה לתחום הצבאי. אנא האר את עיני שנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמחתי אנחנו מתחילים להבין זה את טיעוניו של זה. הבהרות נוספות נחוצות: אמרתי "אין מניעה *עקרונית* לצמצם את החיזבאללה לארגון ..., וזאת מבלי לפגוע בחייהם או באיכות חייהם של תושבי לבנון. אם תתקבל החלטה מדינית לחתור לכך, אין זו אלא שאלה טכנית (צבאית במקרה הזה) כיצד לממש זאת." החלטה מדינית מעין זו לא התקבלה, והיא אינה צבאית-טכנית אלא ערכית. תרשה לי לחדד - אנחנו דנים בהבדל בין המישור האונטולוגי למישור האפיסטמולוגי. שאלות במישור האונטולוגי ("מה קיים?") הן כאלה שניתן לתת עליהן תשובה ע"י בירור העובדות, למשל ע"י מדענים או מומחים, ובאופן עקרוני ניתן עבור כל שאלה אונטולוגית לתכנן מכונה שתמצא לה את התשובה. יתכן שקשה יהיה למצוא תשובה כזו, יתכן שלבעיה נתונה ימצא שלא קיים פתרון, יתכן שעם הזמן ינתנו תשובות שונות, אך מובטח שבסופ"ד תהא תשובה אחת בלבד תקפה. לעומת זאת לשאלה אפיסטמולוגית ("מה רצוי?") אין ולא יכולה להיות תשובה "אוביקטיבית" - כל אדם עשוי להגיע למסקנה שונה, בהתאם לערכים בהם הוא מאמין. מחלוקת זו היא היסוד לפוליטיקה - אחרת ניתן היה להעמיד בראש כל מדינה צוות טכנוקרטים, ואלה היו מגיעים פה אחד למסקנות בדבר הצעדים הנדרשים. אינני טוען שכל שאלה היא אונטולוגית או אפיסטמולוגית, אלא כי ניתן להפריד הטיפול בה באופן מובהק לשני מישורים - טיפול "פוליטי" בהיבטה האפיסטמולוגי, וטיפול "מדעי" בהיבטה האונטולוגי. ניתן לדמיין מכונה שבתשובה לשאלה "באילו פעולות יש לנקוט על מנת לעצור את פעולות חזבאללה?" פולטת תדפיס דפ"א, ואז באים הפוליטיקאים ומתווכחים מה רצוי לעשות – האחד תומך בכל פעולה קונבציונלית בלבנון, האחר יתנגד לפגיעה בחפים-מפשע במטרה להפעיל לחץ, שלישי סבור כי רצוי לנו שחזבאללה ימשול בלבנון השסועה, וכן הלאה. כמו-כן יתכן שרעיונות קבילים מבחינה אפיסטמולוגית ישללו ע"י המכונה כבלתי-מעשיים לשעה זו. רעיון ההפרדה מהפלשתינים, לאמור "הם שם ואנחנו כאן", הוא אולי קביל מבחינה ערכית, גם אם הערכים העומדים בבסיסו אינם מקובלים עלי, אך לדעתי הוא גם בלתי-ישים במציאות הקיימת, וזו תוצאה שמכונה יכולה לתת. כלומר אינני פוסל את האפשרות, שעם כל הרצון הטוב (; יגיעו אמנם מומחים למסקנה שלא ניתן לשופף את קומתו של חזבאללה כפי שהצעתי. אך אני טוען שהחלטה ערכית לפעול ישירות כנגד הגורמים המטפחים את חזבאללה לצרכיהם עדיין לא נעשתה, לא בדרג הקובע קרי הממשלה. כיוון שאינני מומחה ללוחמת גרילה, הביסוס האונטולוגי להצעותי נשען על גזירה שווה וסבירות ותו לא. המחתרת הכורדית נתמכה ע"י ישראל בשנות השבעים, כאשר שירת הדבר אינטרסים רגעיים של ישראל ואירן של השאח, כחלק מעימות מוגבל עם עירק. ברגע שבאירן התקבלה החלטה לשפר היחסים עם עירק, הסתלקו סוכני המוסד הישראלים והכורדים נותרו להתמודד לבדם מול הצבא העירקי. באופן דומה חזבאללה נתמך כיום ע"י סוריה ואירן, כיוון שהוא מאפשר ללחוץ ולהתיש אותנו מבלי לסכן אינטרסים סוריים ואירניים מפורשים כיציבות המשטר או מקורות הכנסתו. ברגע שאלה יפגעו ישירות בתגובה לפעולות חזבאללה תשתנה התמונה, ובהתאם "המכונה" בצד השני תפלוט תוצאות אחרות, גם אם הערכים המנחים את פעולותיהם לא ישתנו. "שחרור הקיטור" על תחנות הכח והאזרחים בביירות לא יכול להשיג תוצאה זו, כיוון שלא תושבי ביירות קובעים את המדיניות האירנית, ולא הסורים מממנים את תיקון ההריסות. כמו-כן ידוע לי ש: א. הוצאות העולם על סמים לא-חוקיים עומדות על כטריליון (10^12) דולר בשנה (ראה http://www.worldgame.org/wwwproject/index.shtml), יותר מן ההוצאות הצבאיות העולמיות השנתיות, האדירות בפני עצמן. אם זה לא ענף מכניס, אני לא יודע מה כן. ב. לבנון היא אחת היצואניות הגדולות של סמים בעולם. ג. כתוצאה ממדיניות מכוונת של אסד עצמתה הכלכלית של סוריה ירודה ביותר. אם ידוע לך למרות כל זאת, שההכנסות הסוריות מעסקי הסמים בלבנון נאמדות במיליונים, ושמדובר בסכום זניח כדי-כך שרודן כאסד יוכל להרשות לקציניו לגרפו לכיסם מבלי שיהא בכך כדי לסכן את כסאו שלו, תצטרך לחשוף את מקורותיך. אם תטען שמלחמתו של אסד הבן ב"שחיתות" מכוונת נגד עסקי הסמים, תצטרך להסביר איך לאסד הבן הכח לבצע "רפורמה" שאסד האב כביכול לא "מסוגל" היה לעשות. משיקולי סבירות אני מניח אחרת. הלח"י הגיע למצב שעליו לשדוד בנקים כדי להתקיים בשל פעולת הבריטים והנהגת הישוב כנגדו. עם מספיק ידע היסטורי אפשר לדעתי לפרוש מסכת ארוכה של מחתרות שהוכו (אונטולוגית) שוק על ירך, למרות שלא ניתן לנצח גרילה בעימות ישיר. מכאן בגזירה שווה אני טוען שאפשר ואפשר לעולל דברים דומים לחזבאללה אם וכאשר תתקבל הכרעה ערכית ברוח זו. שוב, יתכן שאונטולוגית תוכיח שאמנם אין דרך לעשות זאת לחזבאללה, אך לשם כך תצטרך לנקוב בסיבות קונקרטיות המבדילות את החזבאללה מכל מחתרת אחרת בהיסטוריה. אצפה לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ערן הואיל לתקנני - "מה רצוי?" מתייחס ספציפית למוסר, ואליו התכוונתי. במקרה האפיסטמולוגי הכללי צ"ל "איך אנו תופסים את המציאות?" או דבר מה דומה. ב. לשאלה אונטולוגית גרידא תהיה בסופ"ד תשובה אחת תקפה בלבד רק לגבי גדלים מדידים (ברי-תצפית observables). כך למשל פוטנציאל חשמלי אינו גודל מדיד כשלעצמו ולכן הפוטנציאל הסקלרי נקבע עד כדי קבוע חיבורי. השדה החשמלי לעומת זאת הינו גודל מדיד ולכן בכל עת יכולה להיות רק תיאוריה אחת תקפה הקובעת אותו (עד כדי קירובים וכו'). ואם כבר, אבהיר ש"מלך תרביות הרקמה" לא נכתב ע"י קלארק אלא נכלל בלקט בעריכתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאחר התיקון של ערן אני חושש שנותר בלבול - נראה כאילו המוסר הוא *חלק* מהאפיסטמולוגיה. לדעתי, ודומני שזו ההבחנה המקובלת בפילוסופיה, לא היא - אלו שני דברים בלתי תלויים. אל תראה את זה כהערה לך, סתם כשירות וכמה-שכתוב-בכותרת לציבור הקוראים. ובכן, סדר: 1. אונטולוגיה ("תורת היש"): מה קיים בעולם? מה היה קיים, ומה יהיה? מה יכול להיות? מה יכול היה להיות? 2.אפיסטמולוגיה ("תורת ההכרה", במונח המקובל; אני מעדיף "תורת הידיעה" - הרבה יותר מובן, לא?): איך אנו יודעים, או איך אנו יכולים לדעת, מה קיים (וכו')? ואולי גם, מה זה בכלל לדעת? 3.אתיקה (תורת המוסר): מה ראוי שיהיה? מה ראוי לעשות? ומה זה בכלל "ראוי"? ואחרונה חביבה (אם כי אולי יש עוד), מי שהייתה שנים רבות בת חורגת בפילוסופיה: 4. אסתטיקה: מה יפה? ומה זה בכלל "יפה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... שנאמר - בלאדי פאק. נו מילא, זה עשוי להיות תירוץ מוצלח יותר לעיכוב פרסומו מאשר רביצתו בעריכת המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, כעת, לאחר שהבנו אחד את השני, נותר לי (לצערי) - להצהיר שני דברים: א. את מקורותי איני יכול לחשוף, מסיבות אישיות. ב. אין לנו בסיס לויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כל הדיון לעיל, אבקש בכ"ז את תשובתך לשאלה אחת. אילו הייתי יודע מה שאתה יודע, לא חשוב מניין, האם הייתי מוסיף לצדד בפגיעה ביצור הסם בלבנון? תודה על הדיון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |