בתשובה לדובי קננגיסר, 23/12/03 14:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. בר טען שלא טוב להתחשב בשיקולים כלכליים בלבד ללא חמלה. אני חושב שיש כאן בעיה יותר עמוקה: בלבול מושגים. מה זה "שיקולים כלכליים טהורים"? בכלכלה אתה יכול לקדם כל מיני מטרות: אתה יכול לשאוף למקסם את סך העושר, או למזער אי-שוויון, או למזער אבטלה, או למקסם את הכנסת העניים ביותר, וכו' וכו'. או, כמובן, לפשר איכשהו בין כולן, בהנתן שיש טרייד-אופים ביניהן. אבל כולן "מטרות כלכליות", חלק לגיטימי ב"שיקולים כלכליים". יתרה מזו, אין "שיקולים כלכליים טהורים" שאינם קשורים למטרות כאלו, או דומות להן. לכל אחת מהמטרות האלו לחוד אפשר לשאול "למה היא מוצדקת". אם אתה שואל "למה מוצדקת המטרה 'הקטנת העוני'?", אז תשובה אפשרית אחת תהיה "משיקולי חמלה". אתה יכול לנסות להצדיק אותה משיקולים אחרים. הקטנת פשע הוא שיקול אחד; הוא לא יותר "כלכלי טהור" מחמלה. לחילופין, הבאת א שיקול צמצום הפגיעה בעסקים; זה אולי יותר "כלכלי טהור", אבל אם תשאל למה *זה* טוב, אז בסופו של דבר תגיע לשיקולים שאינם כלכליים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתי אני אמרתי "שיקולים כלכליים טהורים"? לא דיברתי בכלל על שיקולים כלכליים, כי אם על שיקולים רציונליים-אגואיסטיים (כלומר, כאלו שאינם מתבססים על חמלה כעל גורם משפיע). שיקול אגואיסטי הוא "אני רוצה לחיות בלי פחד מפשיעה, בכלכלה משגשגת, ובלי מדינת משטרה". הפתרון שלי: רווחה (מוגבלת). המטרה המוצדקת היא טובתי שלי, כפרט, או, בצורה קצת פחות ספציפית, טובתו של "הפרט הממוצע". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, סליחה. לא אמרת "כלכליים טהורים". מצד שני גם לא אמרת "אגואיסטיים", אלא רק "רציונליים" (וכידוע, זה לא זהה). לא חשוב. לנסות לשפר את "הפרט הממוצע" זה לא סתם תיקונון קטן ל"טובתי שלי"; אני בספק רב אם הם עולים תמיד בקנה אחד, וכדי לנמק למה אתה פועל לטובת הפרט הממוצע ולא (רק, תמיד) לטובתך שלך, אני חושד שתגיע בסוף למשהו שמקביל לחמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני דיברתי על בלי רגשות, וזה נראה לי די מקביל ל"אגואיסטי". לשפר את "הפרט הממוצע" לוקח בחשבון את האפשרות שאני אנוע על פני הסקאלה - יום אסל יום באסל - ואם הממוצע ישתפר, גם אני, בממוצע, אשתפר. בכל אופן, אני חושב שאני מספיק קרוב ל"פרט הממוצע" כדי שזה יועיל לי אישית גם כיום. זה לא אומר שזה בהכרח יועיל לאלו שבנקודות הקיצון. כפרט ממוצע, לפעמים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות העליונות כנגד השכבות התחתונות - ולשפר את עמדתי, ולעיתים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות התחתונות כנגד השכבות העליונות - ושוב לשפר את עמדתי. לא אכפת לי לפגוע בשכבות אחרות אם אני מקדם את השכבה שלי (בהנחה שיקשה עלי לקדם את עצמי אישית בחברה), אבל כדי שזה יפעל לאורך זמן, צריך לשמור על איזון. ותמיד אפשר לסגת לעמדה שאומרת שגם חמלה היא, במקורה, אגואיסטית: אני רוצה לנהוג בחמלה כי זה גורם לי, אישית, להרגיש טוב עם עצמי. כלומר, אם חמלה היא מטרה שלנו, עלינו לשאול למה אנחנו חושבים שזו מטרה חשובה, והסיבות, בסופו של דבר, תמיד תהיינה אגואיסטיות, גם אם לא מבחינה כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חש כאן במשב חמלה או אפילו איוושה - כל הדושיח כאן צבוע הוא ועקר מיסודו. וגם - לא אינטלגנטי, כמעט שכחתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |