בתשובה לעוזי ו., 23/12/03 14:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יופי, אז תגיד לי מה זה ספין (כמו שאני יכול להגיד לך מה זה פרוה או יללה) ואני אסכים שהאלקטרון קיים. אל תשכח גם להסביר מה זה קסם ומוזר. עד אז אני אגיד מה שאמר המושבניק מול הג'ירפה בספארי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זו יללה? מה זו פרווה? שוב, אתה חוזר לתת קריטריונים שקשורים לנסיונך האישי. עבורך (ועבור רוב האנושות, המכירה בעלי חיים, בפרט חתולים), זה לא משהו שדורש הסבר. אם ילדים היו נחשפים לניסויים הרלוונטיים לאלקטרון, ולתכונות שלו הנובעות מכך, זה היה טבעי להם באותה המידה. אתה רוצה להוכיח אחרת? תאר לי מהן יללה ופרווה, כאילו מעולם לא שמעתי או ראיתי דבר כזה בחיים. בפרווה יש שערות, כמו במברשת? אז מה, אפשר לצייר עם פרוות חתולים?! לא? ויללה, זה קול מיוחד שמשמיעים חתולים? אז מה, זה כמו כשאתה הולך על כפכפים רטובים? הם עושים את הקול כשדורכים עליהם? לא?! אני מקווה שהעניין ברור. לך אלקטרון נשמע מופרך. ראה במו עיניך כמה ניסויים בפיסיקה, ותגיד לי שאלקטרון הוא פחות מציאותי מאיזו חיה פרוותית ויללנית שרוצה חלב ופינוקים. אני מסכים שהאנושות לא הספיקה עדיין לתת לאלקטרון את המשקעים הדימויים והתרבותיים שיש למושג החתול. אבל זה לא עושה אותו לפחות אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע מה זה חתול. אני יודע שהוא קיים. בלי להסתבך בנסיון להסביר פיל לעוור אומר שניתן להגדיר חתול על ידי רצפים בדנא שלו, כלומר מבנה החומר שבמערכת ההעתקה שלו. אבל אנחנו מזהים חתול הרבה יותר בקלות מזה. האם *אתה* יודע מה זה חתול ? לא מישהו אחר ובלי נגיד ש... האם *אתה* יודע שחתולים קיימים ? (להבדיל מדרקונים) אני מניח ששתי התשובות חיוביות וממשיך האם אתה מסוגל לזהות את הקול שמשמיעים חתולים כיללה ? האם אתה מסוגל לזהות את השער שעל גוף החתול כפרווה ? אני שוב מניח תשובות חיוביות וממשיך האם אתה מסוגל לזהות חתול ללא שיער כלל כחתול (אבל קרח) ? וחתול שאינו מילל כחתול אילם? חתול בלי רגל כחתול קטע? וכו' וכו' וחתול עם שני זנבות ? אם כן מה מהו המזהה עבורך חתול ? עכשיו מהתחלה עם אלקטרון אתה יודע מהו אלקטרון. אתה יודע שהוא קיים. בלי להסתבך בנסיון להסביר פיל לעוור אתה מגדיר אלקטרון כ...(השלם) אבל אנחנו מזהים אלקטרון יותר בקלות מזה האם אני יודע מהו אלקטרון ? לא מישהו אחר ובלי נגיד ש... טוב, נו, לא. האם אני יודע שאלקטרונים קיימים ? (להבדיל מדרקונים) ככה ככה. האם אנו מסוגלים לזהות את "טביעת הרגל" של האלקטרון ? כן, אבל אפילו יותר בקלות אנחנו מזהים את טביעת הרגל של יטי. האם אנחנו מסוגלים לזהות אלקטרון כאשר הוא חסר אחת או יותר מתכונותיו ? לא. אם כן מהו המזהה עבורנו אלקטרון ? אוסף התכונות המשויך לו. אם כן המזהה עבורנו אלקטרון הוא אוסף התופעות המזוהות עימו - לא יותר ולא פחות. כלומר אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות. האם יש שם "משהו" ומה ה"משהו" הזה איננו יודעים. הרי תכונות האלקטרון אינן אלא שמות שנתנו לחלק מאוסף התופעות - כמו הסטיה כלפי מעלה או מטה בשדה מגנטי. מהו אותו ספין אין לנו מושג אפל. לא כל מה שיש לו שם הוא יש. ומה הקטע עם פוטון שמסת המנוחה שלו היא אפס ? זה לא נכון! הוא לא קיים במנוחה ולא בשום מהירות חוץ ממהירות האור, כי הוא גל אור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לאלקטרון לא יכולות להיות "תכונות חסרות". אם המטען החשמלי שלו מתהפך, הוא נקרא פוזיטרון. מסת המנוחה שלו - תמיד אותו דבר (שים לב לתאום המופלא בין כל האלקטרונים שפגשנו), וכך גם הספין ושאר הירקות שאתה לא אוהב. 2. על החלק הבא בתגובתך אני חותם בשתי ידיים: "אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות." מן הסתם כתבת את הדברים כדי להביע מהם מורת רוח, ואם זה אכן כך, לא הבנתי מה לא בסדר. 3. מה מפריע לך ב"מסת מנוחה" של פוטון? אפשר להיות בעל מסת מנוחה בלי להיות במנוחה אף לרגע. אם מסת המנוחה של הפוטון היתה גדולה מאפס, מסת התנועה שלו היתה אינסופית (וברגע שחלקיק אחד ביקום יחליט לאמץ מסה אינסופית, נדע על זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ודאי שלא. קראנו לאוסף התופעות הפיזיקליות הידוע בשם אלקטרון "אלקטרון", ולאותו אוסף תופעות עם שינוי אחד- מטען הפוך- "פוזיטרון". אגב, אף אחד לא הסביר לי עדיין מה זה "מטען". החשד שלי שמטען הוא שם לכוון ההשפעה שיש לשדה מגנטי על חלקיקים. 2. מורת הרוח שעולה בין השורות נובעת מהכשלון שלי לנסח באופן ברור בכתב אידאה די עגולה שיש לי ולא עברה היטב לשפה הכתובה. אי ההצלחה לנסח היטב את הרעיון יצרה את כל הפינג פונג הזה. אני אנסה שוב: מאחר והאלקטרון הוא בדיוק אוסף התופעות הפיזיקליות המכונה אלקטרון, אני טוען שאין שם "יש". ישנן מלים לא מעטות בשפה המייצגות דברים מוגדרים היטב ואין מאחוריהם "יש". למשל המילה חושך המציינת העדר או המילה דרקון (יש אפילו סוגים), המציינת מושג מוגדר היטב. ניקח גל במים. יש תופעות פיסיקליות מדידות ותאור מתמטי מוגדר לגל במים. הגל עצמו אינו יש. הוא רק תנודה של חלקיקי המים. המים הם יש והגל הוא רק שינוי בצורת המים. מאחר והאלקטרון אינו יותר מאשר אוסף התופעות הפיסיקליות המיוחסות לו, אני טוען שקיומו כיש נפרד מוטל בספק, שלא כמו החתול מהשאלה הקודמת. לפיזיקאים זה לא משנה משום שמה שהם חוקרים הוא את התופעות ואם הגדרות מסוימות מפשטות את ההבנה (להגיד אלקטרון במקום לכתוב את פונקצית הגל שלו) הם ימציאו כל דבר שיסייע. כאשר מופרכת תאוריה ומוחלפת בטובה יותר לעתים גם מאויינות ההמצאות הנלוות אליה (אתר, גלגלים שמימיים). טענתי היא שאוסף התופעות המכונה אלקטרון יכול להיות שיהיה מוסבר בעתיד ע"י תאוריה משופרת ללא החלקיק אלקטרון, כפי שהתופעות המיוחסות לאתר הוסברו לאחר מכן ללא אתר. קיומו של החתול כיש לכן שונה מזה של האלקטרון משום שכדי לבנות מחדש את תפיסת המציאות שלי ללא חתול כיש, אני צריך לשנות אותה מהיסוד, ואילו כדי לבנות מחדש את תפיסת המציאות שלי ללא אלקטרון (תסלח לי על הדוגמה, אבל נניח תאוריה עתידית בה מסה היא תוצאה של פיזור לא אחיד של כבידה במפץ הגדול, וכל התופעות מוסברות ע"י גרביטונים בלבד, [אני בטוח שתוכל לחשוב על תאוריה פחות קיצונית]) איני נדרש לארגן מחדש את כל תפישת המציאות שלי. 3. מה שמפריע לי במסת מנוחה אפס הוא השימוש במושג מסת מנוחה אפס כאילו הפוטון עדיין קיים במנוחה רק שאין לו מסה. שימוש במושג כזה מראה את המקור המתמטי ממנו בא, כאילו המתמטיקה היא המציאות ולא ההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קראנו לאוסף התופעות הפיזיקליות הידוע בשם חתול "חתול", ולאותו אוסף תופעות עם מספר שינויים "כלב". 2. היש ישנו והאין איננו - זו טענה מאוד מפוקפקת1. חוץ מזה שיש גלים במים, הרוח המנשבת קיימת, הגשם שיורד אכן יורד. אם יימצא הסבר אחר לאותו אוסף תופעות המאפיינות/מגדירות אלקטרון זה לא ישנה את קיומן של אותן תופעות, אולי רק נקרא להן בשם אחר. אם יקום מדען ויוכיח שהחתולים ברחוב הם זנים מיוחדים של דגי טונה, זה לא ישנה במהום את תפישת המציאות שלי - ואני מניח שגם לא את שלך. 3. מסה של חתול הנע במהירות האור היא אינסוף (וכשחתול אחד יחליט לרוץ במהירות האור נדע על זה) - זה לא בגלל שהמתמטיקה היא המציאות או להיפך. 1 קראתי פעם מאמר שמסתמך על הטענה הזו ומוכיח שאין תנועה בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 52192 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- תגובה זו אינה עוסקת בפיזיקה - בס''ה אני מסכים עם פארמנידס. הרי גם קאנט טוען שהדברים ''כפי שהם באמת'' שונים לחלוטין מהתופעות הנצפות שלהם, עליהם אנחנו מלבישים את מדעי הטבע. האפשרות היחידה להתווכח עם פארמנידס (שטייניץ כנראה לא הגיע לשם) היא באמצעות ויטגנשטיין, וזה לא מוצא חן בעיני כי נקודת המוצא היא שגם הלוגיקה היא יחסית. מעניין שקו ישר מחבר בין פארמנידס והרמב''ם. על פי הרמב''ם, אשר ניסה בהצלחה לא מבוטלת לבסס יסוד לוגי שיטתי לאמונה היהודית- האלהים הוא המציאות האמתית היחידה. כל השאר הוא מציאות בערבון מוגבל. האל הוא אחד, שלם, אחיד ואין בו שינוי- בדיוק מה שאומר פארמנידס על היש. כלומר פארמנידס מסביר על היש, והרמב''ם מראה שהיש היחיד הוא אלהים. גם דקרט, אאל''ט, השתמש באלוהים בדרך לקוגיטו. מאז סוקרטס ועד היום בעצם, כאשר פילוסופים מנסים להתחבט בשאלה מה אנחנו יודעים קטגורית, אנחנו נשארים עם אני קיים ועם אלהים. לכן פארמנידס לא נדחה סופית ע''י אף פילוסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> על החלק הבא בתגובתך אני חותם בשתי ידיים: "אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות." מן הסתם כתבת את הדברים כדי להביע מהם מורת רוח, ואם זה אכן כך, לא הבנתי מה לא בסדר. סוף סוף הבנתי מה לא בסדר בתמונה. תגובה 303738 הפרדוקס האמיתי הוא בין המתמטיקה לעולם התופעות. יש במתמטיקה לא מעט דברים שאינם קיימים ביקום הנצפה. ברגע שקיימת זהות מוחלטת בין התאור המתמטי לבין המושג אלקטרון האלקטרון הוא מושג מתמטי הרבה יותר מאשר מושג פיזי ויש להטיל ספק בקיומו ביקום הנצפה כיש מובחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי קודם, לדעתי ''אלקטרון'' הוא שם חסכוני לכל ההתנהגויות של אלקטרון. אם נוח לך לחשוב על זה כ''מושג מתמטי'' להבדיל מ''מושג פיזי'', בבקשה. אני לא רואה את ההבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם כן המזהה עבורנו אלקטרון הוא אוסף התופעות המזוהות עימו - לא יותר ולא פחות. כלומר אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות." המעבר בין שני המשפטים נראה לי בעייתי. אנו *מזהים* שבנקודה X יש בזמן T אלקטרון לפי תופעות מסוימות (כמו גם חתול). ומה שמגדיר אלקטרון הוא אוסף תכונות מסוים (יותר סגור וחד-משמעי מאוסף התכונות שמגדיר חתול, אבל אני לא רואה מה זה משנה מבחינת קיומם של השניים). אבל הנקודה המעניינת היא שהמדענים המציאו את המושג "אלקטרון" כשקיבלו עדויות לכך שיש שם משהו מובחן. אלקטרון הוא שם שנתנו ל*משהו*, ש*מסביר* אוסף של תופעות פיזיקליות. נכון, זה שיש שם משהו מובחן הוא רק תיאוריה (או מרכיב בתיאוריה גדולה). אבל זה עושה אותו שונה מחתול, אם בכלל, רק מבחינת הודאות בקיומו, כפי שניסיתי להציע, לא מבחינת "סוג" קיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי עקרון אי הוודאות לאלקטרון בעצם אין את מחצית תכונותיו בכל עת (כי לא נוכל לדעת אותן מעצם ידיעתנו את החצי השני על פי הזוגות). כאשר יורדים מתחת רמת האטום לפתע החשיבות של אוסף השאלות שאין לנו עליהן תשובה עולה. כל עוד מדובר במשוואות פיסיקליות ובתוצאות ניסויים במעבדה אין חשיבות לשאלה מהי מסה או מהו ספין, אבל כאשר מנסים להסביר את המציאות ע"י תורת הקואנטים עולה פלאים החשיבות של שאלות אלו. אם האלקטרון הוא "יש שם משהו" האם שדה מגנטי גם הוא "יש שם משהו?" וכבידה ? הרי עד שימצא הגרוויטון היא עדיין רק עיקום של המרחב. מולקולת DNA היא "יש" מאוד ברור- פיזית, תפקודית והגדרתית. חלקיק תת אטומי הוא יש ברור רק הגדרתית. בדיוק כמו דרקון. תורת היחסות אורזת את המסה הזמן והמרחב באריזה אחת. תורת הקוואנטים אינה אומרת דבר על המרחב והזמן. האם גם הם קוואנטיים? אם לא אז נוצרת תמונת עולם מוזרה כאילו בהמשלה ארועים דיגיטליים קורים בסביבה אנלוגית. כאן ארועים קואנטיים קורים בסביבה רציפה, כאשר המסה מצייתת לחוקיות קואנטית אבל המרחב שהוא תוצאת המסה לא. אם כן אז היווני מפרדוקס אכילס והצב צדק. אין תנועה. רק הדלקה וכבוי של 0 ו 1 על הגריד. יותר מכך, אם המרחב הוא קוואנטי אז היקום סופי להחריד וניתן ממש לחשב את כמות הנקודות במטריקס מתחילת היקום T=0 ועד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שתורת הקוונטים אומרת כל מיני דברים מוזרים, ובפרט בשילוב עם תורת היחסות, על זה אני מסכים. אני לא רואה את ההשלכה של זה על סוגיית קיומו של האלקטרון. עקרון אי-הודאות לא מאפשר לנו לדעת בדיוק את מקומו של האלקטרון, את האנרגיה שלו, וכל מיני סוגים של תנע. למיטב הבנתי (תקנוני אם אני טועה) דווקא אין לה בעיה עם המסה של האלקטרון ועם המטען שלו. ודווקא אלו התכונות המגדירות אותו. האם שדה מגנטי הוא *משהו*? שאלה מעניינת, אבל נראה לי שדווקא אלקטרון הוא הרבה יותר בבירור "משהו". גם אם אין לפיזיקאים שום בעיה קונספטואלית עם שדה מגנטי - התורה האלקטרומגנטית לא נחשבת בעייתית כמו הקוונטים - עדיין שאלת היותו "משהו" נראית חמקמקה (האם רוח היא *משהו*?). לעומת זאת, האלקטרון, מהרגע הראשון נהגה כ"משהו" - כחלקיק, בתפיסה שעל פיה יש דבר כזה חלקיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א הא! ואם התורה הקוואנטית היתה מומצאת לפני התורה האטומית ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח לבצע את ניסוי המחשבה הזה. הניסויים הקלאסיים שהובילו לניסוח תורת הקוונטים, התיאורים שלהם כבר מבליעים בצורה יותר מדי אינהרנטית מושגים לא רק מהתורה האטומית, אלא גם, נדמה לי, מתורת החלקיקים התת-אטומיים. בפרט, הניסויים שתיארתי בחלקים א' ו-ב' של המאמר השתמשו במושג "אלקטרון" כחלק מתיאור *מערך* הניסוי, ולא רק כחלק מתוצאותיו. מצד אחד, זה כמובן לא הכרחי: אתה יכול לתאר את כל מערך הניסוי, ואת תוצאותיו, במושגים יותר "גדולים" מאלקטרון: במקום לומר "מקור אלקטרונים" נאמר "גוש של חומר כזה וכזה, בצורה כזו וכזו, שממוקם כך וכך"; וכאן יש לוח קטן כזה שלפעמים עושה "קליק". אני מנחש (אבל לא בטוח) שזה יהיה מוזר גם לפיזיקאי הניסויי: נדמה לי (לא בטוח) שהוא, פחות או יותר, הולך לחנות "הכל לפיזיקאי הניסויי", ומבקש מהמוכר שלוש יחידות מהדגם החדש ביותר של גלאי אלקטרונים, וכמו כן מכשיר שיורה אלקטרונים, יד שניה מרופא; הוא מתייחס אל אלה כקופסה שחורה, ומניח שהם פשוט יורים אלקטרונים ועושים "קליק" כשפוגע בהם אלקטרון. אבל בין אם אני צודק כאן ובין אם לא, לפחות עקרונית אפשר לתאר את הניסויים הללו בלי לומר את המילה שמתחילה ב-e. וכאן אני יכול ללכת לקראתך, ולערוך ניסוי מחשבה אחר, שנדמה לי ייתן את מה שאתה רוצה (והוא כמעט אפשרי מעשית): מבלי להניח היסטוריה אלטרנטיבית של הפיזיקה, אנו יכולים להתחיל מתיאור "נטול תיאוריה" של כל הניסויים הרלוונטיים שאנחנו מכירים - או לפחות תיאור שמתעלם מהתיאוריה האטומית וכל מה שתלוי בה, כולל אלקטרונים - ולהתחיל משם לנתח את הניסויים, תוך שאנו משתדלים ככל האפשר לנטרל דעות קדומות מלימודי הפיזיקה שלנו, ולראות מה מותר לנו להסיק, מה אנחנו חייבים להסיק, ומה לא. מה אנחנו יכולים להרוויח מכך? בנוגע לדיון שלנו, נראה שהפקפוק שלך בקיום האלקטרון נובע מהקשיים של תורת הקוונטים. אתה חושד שבתיאוריה שנבנה כך מהטאבולה הראסה, אולי לא נצטרך בכלל את האלקטרון, או שלא יהיה יתרון תיאורטי בלשער שהוא קיים ככזה. ממילא, יאמר פרופ' קראי1, מתוך קבוצת כל הניסויים, תת הקבוצה "הניסויים הקוונטיים" תביס כל אפשרות שלנו להתייחס באופן קוהרנטי לאלקטרון, כי אנחנו לא נבין את ההתנהגות שלו. אוקיי, אני לא פוסל לחלוטין אפשרות כזו. אבל הספקולציה שלי היא אחרת: אני חושד שאנחנו ניטה, ואולי ניאלץ, כן להכניס קיום של האלקטרון גם לתיאוריה המחודשת. הפיזיקאי היריב פרופ' נרדי יאמר: הניסויים של תומפסון, של מיליקן(?) ועוד מושכים אותנו מאוד חזק לחשוב שהמטען החשמלי השלילי (מושג שכשלעצמו מוצדק על-ידי המון ניסויים אחרים) נישא על-ידי ישויות קטנות ומובחנות, עם מטען קבוע ומסה (מושג שכשלעצמו...) קבועה. רבים מהניסויים שאינם בתת-הקבוצה "הניסויים הקוונטיים" מאששים זאת, ושום ניסוי שם לא מעורר בעיה עם זה. הניסויים הקוונטיים אכן מראים בעיה בהבנה שלנו איך הישויות האלו מתנהגות; אבל הם מראים בעיה בהבנה שלנו איך *כל דבר* מתנהג - או לפחות דברים קטנים מספיק. ממילא יש לנו שם בעיה, בין אם נניח שיש אלקטרונים או לא. לכן, הבה נניח שיש אלקטרונים. מה גם שאפילו הניסויים הקוונטיים לא ממש סותרים את ההשערה שהמטען החשמלי נישא על ידי ישויות מובחנות עם מטען קבוע ומסה קבועה. אני לא פיזיקאי, ונדמה לי שגם אתה לא; לכן אנחנו לא המומחים הנכונים לדעת איזו משתי הספקולציות סבירה יותר. אבל יש לי חיזוקים לספקולציה שלי, מתוך התבוננות מהצד על הפיזיקאים. שני דברים אני צריך לבסס: אחד הוא שגוף הניסויים "הלא קוונטי" תומך בצורה גורפת בקיום האלקטרון. השני הוא שכנראה אין דרך שבה ויתור על השערת קיום האלקטרון תקל במשהו על הקשיים שמעוררת תורת הקוונטים - ואפילו ויתור רדיקלי על כל מושג החלקיקים המובחנים היטב במרחב. את המרכיב הראשון מאששת העובדה (שגם בה אני לא לגמרי בטוח; שוב צריך מומחיות שאין לי, הפעם בהיסטוריה של הפיזיקה) שהאלקטרון לא צמח בהדרגה לתוך התיאוריה הפיזיקלית. לפי מה שהצלחתי להבין, אף אחד לא ראה צורך להניח אותו לפני הניסוי של ג'יי ג'יי תומפסון2, לא רחוק מהמאה העשרים; ואחרי הניסוי הזה, כך אני מתרשם, איש לא פקפק בקיומם של אלקטרונים. למרות שמודל האטום היה עדיין נתון בתזזית במשך כמה עשורים (רתרפורד, בוהר, שרדינגר), מרכיב האלקטרון שבו דווקא לא. הניסוי הזה - אולי יחד עם עוד מעט ניסויים באותה תקופה - היה, כך אני מסיק, משכנע בערך כמו לראות אלקטרון במיקרוסקופ. את המרכיב השני אני מסיק מתוך תגובות של הדיוטות לסדרת המאמרים כאן, שדומות לתגובות בכיתות פילוסופיה שהייתי בהן שבהן הוצגו הניסויים מחלק א', בערך באותה רמת סכמטיות. אנשים ככלל לא "אוהבים" את התוצאות האלו, ומתחילים באובססיביות לנסות כל מיני ספקולציות שיפתרו אותן - ספקולציות מאוד לא "פיזיקליות" (השדה המגנטי אומר דברים לאלקטרון, האלקטרון זוכר...), וכלום לא עוזר. הספקולציות האלו די דומות למצב ה"טאבולה ראסה" של הפיזיקאים בניסוי המחשבה שלי, כי לסטודנטים לפילוסופיה אין הרבה דעות קדומות של תיאוריה פיזיקלית, והתיאור הסכמטי של הניסוי לא מבליע הרבה כאלה. מתברר כי לא משנה כמה רדיקליות התיאוריות-בגרוש שמנסים, המוזרויות נשארות. יכול להיות שאיילים הדיוטות וסטודנטים לפילוסופיה פשוט לא מבריקים מספיק, ומחמיצים משהו. אבל נראה לי שגם בין הפיזיקאים רבים אינם "אוהבים" את תורת הקוונטים, ולפחות בשלבים מסוימים בקריירה שלהם מגייסים את מלוא מרצם האינטלקטואלי להגג באפשרויות לשינוי מושגים גורף-כל בפיזיקה שיפתור את המצוקה. סביר להניח שאין אפשרות שהיא רדיקלית מכדי לעלות על דעתם אי-פעם. אם היתה דרך להקל על מצוקות הקוונטים על-ידי ויתור על האלקטרון, אני מאוד מנחש שכבר היו עולים עליה. 1 זו אנגרמה של השם שלך. מאוד רציתי שהיא תהיה מרשימה יותר, אבל אין לך מספיק אותיות... 2 שפעם ידעתי אפילו איך הוא הולך, אבל שכחתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |