בתשובה לשוקי יואב, 22/12/03 20:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צודק אתה: הנדון הוא _מכלול הסיבות_ המובילות אל אקט ההתאבדות. לכן הצבעתי על מצדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תזכירי לנו - כמה אזרחים נהרגו באתונה בהתפוצצויות של אנשי מצדה? לו היו לרוצחים הפלסטינים מכלולי-נסיבות שמובילים אותם להתאבד בקפיצה מהמרפסת, לא היינו נזקקים לכל ה"מעשים" של צה"ל בשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברומא, לא באתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שם. בדיוק בשעור הזה הושיבו אותנו בקבוצות עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, הכותרת שלך נכונה. כבר היה תקדים היסטורי. בוודאי היו עוד הרבה.) אני הגבתי לשוקי יואב, תגובה 185859, בדיוק-בדיוק. באשר להמשך דבריך, המאלצים להתייחס לפן כאילו-שונה: אני לא קונה. אני מצטטת את שוקי יואב: מדובר באקט עצמו ובמכלול הסיבות שהובילו/מובילים אליו; בתחושת הייאוש והאין-מוצא, אז ועתה. ואם תתעקש, כי אז לצד אלה: באפשרויות הניידות של אז, בהשוואה לאפשרויות הניידות של היום; באמצעים שעמדו _אז_ לרשותם, בהשוואה לאמצעים העומדים _כיום_ לרשותם. (אני יודעת: לא נעים להביט מהצד. "דברים שרואים משם לא רואים מכאן." אגב: אם תבקש אמוציות חזקות, תמצא אותם אצל חנה ושבעת בניה. בררר. איזו אימא, איזו אימא.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |