בתשובה לאביגיל, 18/12/03 19:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ושוב, אני נכנס לויכוח עם מגיבה, על מה שהוא בעיני המתבונן. הפרשנות שלי לא רואה את הנערה במשקפיים, כמו גם את מי שמאוהב בה, כנעבעך. אם ננסה להפריד את השיר מלחנו האוליארצ'יקי, נזהה אותו כבדיחה, ולא כהתבכיינות. ובכלל, למה שתעשה משהו כמו להשיג משקפיים חדשים, עושה ניתוח ליזר וכו', כאשר הרבה יותר נעים פשוט למשש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא ויכוח - סתם החלפת דעות. דעתך מעניינת, ולו בגלל שהיא מחדשת לי. שנים ראיתי את השיר הזה, כשיר על פראייר, שלא שם לב שאהובתו לא הבחינה בו כלל. ובתור משקפופרית, אני יכולה להעיד רק מניסיוני האישי, שאותי זה מאוד מעצבן לא לראות טוב. למעשה, אני אף פעם לא בטוחה אם אני רואה טוב, או שאפשר לשפר עוד (אני מרכיבה משקפיים מאז שאני זוכרת את עצמי, ועדשות - מגיל שבו יכולתי להרכיב אותן לבד). ככה שהפרשנות שלי לשיר, היא בהחלט בעיני המתבוננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, כמו שכתבתי(1) בתגובה על הבובה ימימה, אם נתייחס לפגמים שאדם רואה אצל עצמו, כולנו נעבעכים. ___ (1) יהללך זר, וָלא - פיך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |