בתשובה לעדי, 18/12/03 17:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סטודנט שיכול לממן את זה, לומד חמישה ימים בשבוע. סטודנט שגר לבד וצריך לעבוד, לומד שלושה חצאי-ימים בשבוע, ועובד במשמרות. אף אחד לא מכריח אף סטודנט ללמוד במשרה מלאה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תאוריות לחוד ומציאות לחוד. לפעמים משתלם יותר כלכלית ללמוד יותר. מילת הקסם היא _מילגה_ שפעמים רבות משאירה את הברירות: הכל או כלום. א. סטודנט שמשלם פחות מ-75% משכר הלימוד בשנה אינו זכאי לקבל חלק נכבד מן המילגות השונות (כולל אלה שניתנות על בסיס בעיות כלכליות בלבד). ב. סטודנט שנמצא בשנת לימוד מעבר למכסת שנות הלימוד הרשמיות לתואר, גם נפסל אוטומטית מזכאות לחלק נכבד מן המילגות השונות. ג. לא כולם גאונים ומוצלחים כך שהם גומרים את התואר בלי לחזור על קורסים ולכן הצעה למתוח את התואר מעבר ל-4 שנים משאירה את הסטודנט במעמד נחות בחברה הישראלית לאורך זמן גדול מדי (כידוע, הסטודנט הוא עוד סוג של עבד בשוק העבודה הישראלי). ד. יש אנשים שאין להם עבודה שמכניסה מספיק כסף, למרות שהם רוצים ויכולים לעבוד (או עובדים במשהו שמכניס פחות כסף, לפעמים פחות משכר מינימום). לפעמים הברירות הן בין ללמוד, לעבוד במשרה חלקית ולחיות בבית ההורים (ועדיין להצליח בקושי לשלם את שכר הלימוד+נסיעות+אוכל+הוצאות נוספות) או לצאת מהבית ולוותר על הלימודים. לקרוע את עצמך בלימודים שהם מעל מ-75% מלימוד מלא וגם לעבוד במשרה מלאה וגם לנסות להוציא ציונים מספיק גבוהים בשביל להמשיך לקבל מילגות (כי אין לך מספיק כסף ללמוד בלעדיהן), זה לא משהו שעושים אנשים לא מפונקים. זה משהו שעושים כל מיני סופרמנים שהכל בא להם בקלי קלות או סתם אנשים לא רציונלים שקורעים לעצמם את הצורה למען הנוחות (גם הם מפונקים, אבל לא מן הסוג ההגיוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטודנט יכול גם לעבוד קשה שלוש שנים ולחסוך כדי שיוכל ללמוד פול-טיים, אם הוא מעדיף. אני עשיתי את זה. אבל אני מסכים שהמלגות מאורגנות לפעמים בצורה קצת מוזרה. למשל, לעיריית תל-אביב יש הנחה משמעותית מאוד לסטודנטים על ארנונה על פי מפתח סוציאלי שתחום בצורה מצחיקה כזו, שמי שעבודה היא מקור ההכנסה העיקרי שלו לא יכול לעמוד בו בשום צורה (מ-1763 שקל לחודש אי אפשר לחיות), בעוד שמי שנתמך, למשל, על ידי הוריו, ולכן לא חסר לו, דווקא כן יכול. זה טפשי לתת הנחה לסטונדטים על פי מפתח סוציאלי. או שאתה נותן הנחה על פי מפתח סוציאלי בלי קשר ללימודים, או שתיתן הנחה למי שלומד, בלי קשר לכמה הוא מרוויח ומאיפה, או שלא תיתן כלום ותסבסד מעונות במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון לא דיברתי על סטודנטים. בתגובה 185219 ציינתי סטודנטים כקנה מידה לרמת החיים שאני מתכוון אליה. אני מסכים איתך במאה אחוז שקשה ללמוד ולעבוד. למרות שאני עושה את זה, זה לא פשוט ויש לזה השפעה ישירה על הלימודים. כמו שנאמר בתגובה 185348 הסטודנט יכול לחסוך כסף לפני תחילת הלימודים ואז לעבוד מעט במהלך הלימודים כדי להקטין את קצב התדלדלות החסכון כך שיחזיק לאורך הלימודים פחות או יותר. מעבר לעובדה זו יש גם מעונות. באוניברסיטת ת"א למשל אמרו לי סטודנטים ש"כל מי שמבקש מקבל". אין לי מושג עד כמה זה נכון. בכל מקרה אין לי ויכוח איתך שקשה ללמוד ולעבוד. ועדיין לדעתי אפשר לבלות את התואר הראשון מחוץ לבית ההורים, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, אישית, לא רואה את היתרון הגדול שבמעונות. עצמאות ופרטיות? נו באמת. אבל איש איש וטעמו האישי. אין לזה שום קשר לפינוק. תסכים איתי שגם לא חסרים אנשים שגרים מחוץ לבית (ואפילו נשואים) שההורים נמצאים להם עמוק עמוק מתחת לעור. לי יצא כבר לראות כמה כאלה ומידת השקט הנפשי שיש להם מהוריהם לא גדול מהשקט שיש לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אין ויכוח על העניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא "כל מי שמבקש מקבל". המעונות הם על-פי מקום המגורים של *ההורים*. רק מי שהוריו גרים רחוק, מקבל. , |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב. אי האמיתות הבולטות הללו הן לא הבעיה האמיתית בעמדה של כל אלה שחושבים שמסלול חייהם הוא המסלול היחידי ושהוא אפשרי לכולם באותה מידה. הטעות נעוצה במשפט ההיסקי הבא: "ועדיין לדעתי אפשר לבלות את התואר הראשון מחוץ לבית ההורים, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה." ועדיין לדעתי אפשר למצוא עבודה יומיומית רגילה בזמן שאתה סטודנט, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה (על אתר ג'ובטוב, אתם שמעתם?). ועדיין לדעתי אפשר לבלות את החיים מחוץ למעגל העוני, עובדה שהרבה אזרחים עושים את זה. ועדיין לדעתי אפשר לבלות את הזמן במעוף מהנה ע"י נפנוף גפיים, עובדה שהרבה בעלי חיים עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כמה הבהרות - אכן "כל מי שמבקש מקבל" בתנאי שהוא גר צפונית לחדרה ודרומית לגדרה. כל השאר, כולל תושבי חדרה וגדרה, שהן די רחוקות בשביל לנסוע כל יום לת"א - לא מקבלים. החדרים במעונות הם חדרים לשניים בדירות של ארבעה (במקרה הטוב) או של שמונה (במקרה הרע). ככל שהסטודנט (או הסטודנטית) יותר מתקדמים בלימודיהם, הם מקבלים חדר יותר גרוע (עד שהם מתדרדרים לבניין F, שכשמו כן הוא). אחרי שנה שלישית הסטודנט (או הסטודנטית) לא מקבלים מעונות יותר. ולא משנה אם הם לומדים רפואה (6 שנים) או ספרות אנגלית (3 שנים). זה בעייתי במיוחד לערבים, שמתקשים עד מאוד למצוא דירה בסביבות האונ'. ואם כבר מדברים על שכירת דירה, אז: דירה בסביבות האונ' עולה כ- 700 דולר בחודש ל- 3 שותפים (כך היה בזמני, לפני 4 שנים בערך). אם זה יותר רחוק, צריך להוסיף גם חופשי חודשי להוצאות. ובתור אחת שלמדה משהו שיש רק בת"א (ובירושלים, אבל בואו לא נדבר עליה) - לא היתה לי ברירה אלא לגור מחוץ לבית כבר משנה א'. בית ההורים לא היה כלל אופציה (וטוב שכך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בעיני, מתוך 100 מגישי בקשה למעונות באוניברסיטת ת"א, בממוצע, כמה מקבלים תשובה חיובית, פחות או יותר ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. אם בטופס הבקשה מופיע כתנאי הכרחי קריטריון שאני ממילא לא עומד בו, אני לא אטרח למלא את הבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בשנת הלימודים הראשונה שלי הייתי לומדת "שלושה חצאי-ימים בשבוע", השנה הראשונה הייתה נהפכת לשלוש שנים. אבל למה להכביר במילים. אני חותמת על תגובה 185326 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |