בתשובה לאפופידס, 17/12/03 18:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שכחתי משפט מפתח בקטע הראשון שציטטתי: "כך הקצבאות שאינן מותנות ביציאת ההורים לעבודה אינן אלא מלכודת עוני שמתמרצת ריבוי ילדים דווקא במשפחות עניות." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(בלי להכנס לשאלה מהו הגובה הנכון של קצבאות ילדים, או מהו הגודל הנכון של משפחה). נכון שקצבאות ילדים אינן מותנות ביציאת ההורים לעבודה - הם גם אינן מותנות באי-יציאה לעבודה. מדוע הקצבאות מהוות "מלכודת עוני"? ברור שאם גובה הקצבה עולה על ההוצאה לילד הרביעי, והמשפחה זקוקה לכסף, הבאת ילד רביעי לעולם עשויה להועיל מבחינה כלכלית (אגב, אני מטיל ספק ברלוונטיות של הטיעון הזה למציאות). אבל אם אלו פני הדברים, ריבוי הילדים אמור להיות נתיב בדרך החוצה מן העוני, ולא מלכודת. במקל הזה אי אפשר לאחוז משני קצותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. בהנחה שתיקצוב ילד רביעי ומעלה ימשיך כפי שהוא, הולדָת-יתר היא אכן ריווחית ובעצם גם מחנכת את הצאצאים לויתור על רכישת מקצוע יצרני ובמקום זאת להתפרנס בכבוד ובהצלחה מחלציהם. ואולם ספק אם האוכלוסיה העובדת, שרמת חייה בשחיקה מתמדת, תוכל לשאת על גבה לאורך שנים את קצב הילודה החרדי. קצב זה צמח בשנים האחרונות ללא תקדים עולמי (למיטב ידיעתי). אשר על כן ברור שמצב זה הוא רק זמני ולכשיפסק הוא, תיוותר אוכלוסיה גדולה עם מנטליות של עוני - ריבוי ילדים, השכלה לא מתאימה ותרבות של בטלה שיש לה מן טבע כזה של מעבר לדורות הבאים. משום כך זוהי מלכודת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |