בתשובה לאלכסנדר מאן, 04/03/01 16:30
אל תדאג, יהיה בסגר! (פרק ג') 18503
קריאתך לסיום כל נוכחות ישראלית (צבאית או אזרחית) בשטחים (כולל מזרח ירושלים, כמובן) ולהקמת גבול סגור ובלתי-עביר למדי סביב המדינה חוזרת ומופיעה בתגובותיך באתר זה. נראה כי אתה ער לפופולריות של מושג ה"סגר" בקרב מערכת הבטחון הישראלית (וזאת, כפי שרמזתי בעבר - בשל הפופולריות הלא-מוסברת שלו בקרב הציבור הישראלי), ולכן אתה מנסה לקדם את אחד ממרכיבי הצעתך (מרכיב הגבול הבלתי-עביר) תחת הכותרת "סגר כהלכתו", בניגוד לגבינה השוויצרית המתקראת "סגר" במקומותינו. עד כאן טוב ויפה. דומני כי אני רואה איתך עין בעין את היותו של הסגר חסר-תועלת (וככל הנראה גם מזיק). עם זאת, אני מוצא את הטיעון הבא שלך דמגוגי: "לו היו שלטונות מדינת ישראל רגישים יותר לחיי אזרחיהם היהודים, היו דואגים לבצע הפרדה וסגר מוחלטים, ללא יכולת מעבר נורמאלית אל תוך שטחי מדינת ישראל". הרי ידוע לנו כי גם את חומת ברלין, שהיא הדוגמא החביבה עליך, הצליחו לחצות מפעם לפעם. חומה זו בוודאי לא נועדה ובוודאי לא היתה מסוגלת להגן על יושבי צידה האחד מפני התקפות טרור (בטילים קצרי-טווח, למשל) מצד יושבי צידה השני. בכל זאת, נניח כי חומה כגון זו אכן מסוגלת לצמצם בתשעים אחוז את מספר הנפגעים בנפש בפיגועים. הרי בכסף הנדרש להקמתה והפעלתה של חומה כזו ניתן לשפר את מצב הדרכים ואכיפת חוקי התנועה ואת מערכת הבריאות ורפואת החירום בישראל באופן שיקטין את מספר הנפגעים בנפש (אבסולוטית) בהרבה יותר! כך שמדינה שתשקיע בהקמת הגדר שאתה מציע תהיה, למעשה, מדינה המגלה *חוסר* רגישות לחיי אזרחיה, ולא כפי שטענת.
ברור שלהקמת גדר על הקו הירוק משמעויות מדיניות כבירות, והן אלה שפוסלות את הרעיון א-פריורי בעיניהם של ראשי המדינה בשנים האחרונות (והרי זה מה שאתה מנסה לטעון: שיקול כלשהו עומד לנגד עיניהם לפני הדאגה לחיי האזרחים). לעומת זאת, בגבול עם לבנון, שהוא גבול סגור מזה כמה חודשים, גם כן אין סימן למשהו דמוי חומת-ברלין, או למשהו שמסוגל לעצור טיל במעופו, וזאת למרות שהקמתו של משהו כזה אינה בעלת השלכות מדיניות נרחבות. הסיבה לכך היא בדיוק העובדה כי השקעת-ענק שכזו מבטאת בזבוז של כספי הציבור ולא דאגה לו (ואת זה המדינה כבר עושה, כמדומני, בפרוייקט ה"חץ").
אל תדאג, יהיה בסגר! (פרק ג') 18532
מיץ פטל ידידי,

יפה דרשת ורשמת.

זוהי למעשה אם כל חטאת: ראשי השילטון במדינת ישראל אינם מעוניינים כלל בסגר אמיתי לשמו, ולו מפאת משמעויותיו הכבירות כלשונך, אך גם מפאת אלמנט ההכרה הפסיכולוגי בצורך ההפרדות החד צדדית.
על הרצון הישיר והמסווה - כמובן באמתלות שונות - להמשיך ולנצל כוח עבודה פלסטינאי קשה יום ומתוסכל, ללא כל קשר למצב הביטחון
המדורדר - איני מדבר כלל.

מאחר ומקבלי החלטות אלו אינם מעוניינים כלל בהפרדה של ממש, נוהגים הללו להורות לראשי מערכת הביטחון לאחר כל פיגוע להציב ולפרוס יחידות חיילים ושוטרים שונות לאורך הקו המכונה 'קו התפר' עד יעבור זעם בישראל - כל זאת תוך ידיעה ברורה ומוחלטת כי אלפי פלסטינאים עשויים לעקוף ואף עוקפים סגר זה בשבילי עפר שונים - כולל אלו הנושאים באמתחתם קפצונים אמיתיים.

במילים אחרות: לא אהוד ברק, לא החבל"ן (חתרן בלתי נלאה) ובוודאי לא אריאל שרון מעוניינים לסמן ולקבע בבירור - ולו באופן חד צדדי - את גבולותיה המזרחיים של מדינת ישראל, ומוכנים בשל כך להסכין ולשלם מלוא המחיר בהקזת דם בלתי פוסקת כלפי אזרחיה היהודיים של מדינת ישראל.

אתרברב ואוסיף, כי במידה וראשי מערכת הביטחון היו שועים ומטים אוזן קשבת לעצותיי השונות והמשונות, הרי שמזמן היתה קמה ועומדת על תילה גדר תיל חשמלית מרובעת לתפארת, בעלת מתקני ירי אוטומטי, הכוללת פס מוות כפול לכל אורכו של התפר - כולל מזרח ירושלים.

לשם השוואה מצמררת: מתוך כארבע מאות אנשים, אשר ניסו לחצות את חומת ברלין, שילמו למעלה ממאתיים וחמישים בחייהם, וקרוב למאה שלושים אנשים סובלים עד עצם ימים אלו מסוג של נכות קשה, כל זאת ללא התערבות ישירה של שומרי החומה המזרח גרמנים.

בגבול הפנים גרמני היה המצב 'מעודד' הרבה יותר; שם הסתיימו כמעט כל נסיונות הבריחה למערב בסוגי מוות זה או אחר.

באשר לירי המעופף אל מעל לחומה - על ירי שכזה יש להגיב בירי נגדי ובהרס תשתיות מוחלט, ללא כל הצבת אולטימטום.

ההפרדה בוא תבוא. זו רק שאלה של זמן עד שמפלגה בינונית, בסדר גודל של מפלגת שינוי, תבין שזוהי משאת נפשם האמיתית של ישראלים מימין ומשמאל כאחד, אשר מבינים כי על ישראל להסתלק לאלתר ובאופן בלתי משתמע לשתי פנים משטחי מריבה אלו.

עד אז ימשיכו מקבלי ההחלטות השונים במדינת ישראל לסמם את דעת הקהל הישראלית ביתרונותיו של עלה תאנה מחורר זה, במתכונתו הנוכחית.

איני בטוח אם אין עדיף להסיר סגר זה כלל, מאשר להמשיכו בריטואל הנוכחי.

בברכה

א. מאן
אל תדאג, יהיה בסגר! (פרק ג') 18535
אינני מבין את האבחנה שאתה עושה בין העברת מטען נפץ מהשטחים לישראל על גבי טיל קצר-טווח לבין העברתו על גבי פלסטינאי קצר-חיים. מה הופך את המקרה הראשון לכזה המחייב "ירי נגדי והרס תשתיות מוחלט"? הלא תסכים שזו תגובות-יתר טפשית בשני המקרים, או למצער - תטען כי זו התגובה המתחייבת בשניהם?!

האם תחזור בך מהטענה כי אי-הקמת הגדר המפלצתית מבטאת חוסר-רגישות של המדינה לחיי אזרחיה?
אל תדאג, יהיה בסגר! (פרק ג') 18539
מיץ ידידי,

ההבדל פשוט מאוד;

פלסטינאי קצר-חיים, הנושא מטען חבלה באמתחתו, אינו ולא יהיה מסוגל לעבור ולחצות גבול שכזה בשום אופן שהוא, ללא המרחות רבתי על קו התפר. פירושו של דבר - פיגוע שנמנע, ומן הסתם אף חיי אדם שנחסכו.

טיל קצר-טווח הנורה אל ישראל, לאחר שזו ביצעה נסיגה נכונה ונאותה משטחי המריבה, יגרור תגובה הולמת, אשר חייבת וצריכה להיות תגובת יתר יצירתית.
כזכור לך ולקוראים ומגיבים אחרים - אין בדעתי להיכנע לסינדרום נאראטיב ילדי הפרחים הסובלימטיביים, ועל ידי כך להוריד את יריביי ושונאיי המאוד קונקרטיים לרמת מוטציה פוליטית, אשר במסגרתה אמור אני 'להבין' את מגבלותיה - ומשום כך אף את רצחנותה.

בברכה

א. מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים