|
||||
|
||||
יותר ברמת הניחוש: אני לא מאמינה שמרצפים את כל הגנום של סדאם. סביר יותר שמסתפקים בסמנים גנטיים 1. ככל שמשתמשים ביותר סמנים כאלה, הסבירות לטעות יורדת. 1 משהו כמו: משכפלים המון עותקים של חלק מסוים מהדנ"א (יש שיטות קלות ומהירות לבצע את זה, אם הקטע או לפחות קצותיו פחות או יותר מוכרים). את החלק הזה חותכים באמצעות אנזימים שיודעים לחתוך דווקא רצפים מסוימים. אם כל בני האדם היו זהים היינו מקבלים תמיד אותם חלקים. אבל במציאות יכולים להימצא הבדלים בין בני אדם שונים. אורך החלקים שהתקבל (או המטען שלהם, וכו') מאפשר סיווג מהיר של אנשים על פי מקום החיתוך. אם משתמשים במספיק סמנים כאלה, אפשר לזהות גנום מסוים בהסתברות טובה. |
|
||||
|
||||
ואם לעבור לניחוש מלומד של מישהו אחר: http://www.newsday.com/news/science/wire/sns-ap-sadd... |
|
||||
|
||||
קודם כל - תודה. למעשה, גם הטכניקה שתוארה במאמר היא טכניקה של סמנים על פני הדנ"א ולא של ריצוף מלא, רק שהסמנים הם אורכם של רצפים חוזרים 1. 1 To demonstrate a match, a lab typically looks at 13 places within the genetic code of the DNA. That code consists of long sequences of chemicals along the DNA molecule, somewhat like the sequences of letters in a message. In this case, the message is written with a four-letter alphabet.
In the 13 places, the code tends to stutter with a four-letter repeat, and the number of repeats varies widely between people. The lab counts the number of repeats in each of the 13 places, and the overall pattern is a person's DNA profile. In fact, each place can yield two numbers, because people inherit DNA from both parents, and the number of repeats inherited from each parent usually differs. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |