|
||||
|
||||
כל עוד קיים סכסוך פעיל הכולל מגע מתמשך עם הצד השני, יכולים המנהיגים לתלות את המצב הכלכלי הנורא ב''מאמץ הלאומי להשגת מטרותינו הנשגבות''. כאשר המטרות הלאומיות (של רוב הציבור, אני מאמין) תושגנה, התירוץ הזה יעלם, ובשאיפה - הציבור הפלסטיני יתחיל לזעוק לשיפור כלכלי שלא יכול להגיע בלי להגיע להסדר אמיתי עם ישראל. יש באזור לפחות מדינה אחת נוספת שבה המצב הכלכלי המזעזע מוסבר כהכרח לצרכי הגנה על אינטרסים לאומיים-טריטוריאליים, והציבור שלה מתחיל להתעורר רק כשבמשך תקופה ארוכה אין מגע ישיר בינו לבין הצד השני. |
|
||||
|
||||
אז אתה מאמין שה"צעדים החד צדדיים" ששרון מתכנן כוללים את פירוק כל ההתנחלויות ונסיגה מלאה לקווי 67' (כולל בירושלים)? כי שום דבר פחות מזה לא ייחשב בעיני הפלסטינים ל"השגת המטרות הלאומיות" (ויש בינהם רבים שגם זה לא יספק אותם). מצטער. לא השתכנעתי. ונדמה לי שההשואה בין הפלסטינים היום (או בעתיד הקרוב) לבין ישראל בראשית דרכה (זאת שאני עשיתי) נכונה יותר מההשואה בין החברות הפלסטינית והישראלית של היום (זו שאתה עשית). אני גם די מצטער על כך (ואני בטוח שאתה לא). |
|
||||
|
||||
אני חושב שרוב הפלסטינים יסתפקו בכך. הם לא יהיו מאושרים מזה, אבל המצב הכלכלי יקבל מקום הרבה יותר מרכזי בסדר היום שלהם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |