|
||||
|
||||
קודם כל, תודה על המאמר. השירים שהזכרת, וגם שהוזכרו בתגובות, הזכירו לי מאוד שיר קאנטרי של טים מקרגרו שהיה פופולרי מאוד במצעדי הפזמונים לפני שנתיים (בארה"ב כמובן), למיטב זכרוני. הבית הראשון עוסק בנעבך האחר: Used to chase that boy home from school בבית השני יש חילוף תפקידים, והנעבך הפעם הוא הזמר עצמו:We called him frekled - faced, red - headed fool He was different... he wasn't cool like me Sticks and stones didn't break any bones But we never left well enough alone And one day he ran away from home, you see And I passed him as he walked away And in his eyes I heard him say One of these days you're gonna love me You'll sit down by yourself and think About the times you pushed and shoved me And what good friends we might've been And then you're gonna sigh a little Maybe even cry a little but One of these days you're gonna love me Patty Sue was a small town beauty והבית השלישי הוא בעל מאפיינים נוצריים לדעתי,I took one look at her and had to pull her to me Lord knows she should've seen right through me When I promised her the world But at 17, you only want one thing I left her standin' with my high school ring Innocent tears in the pourin' rain As I walked away And I still see her in my dreams And to this day she's whispering One of these days you're gonna love me You'll sit down by yourself and think About the time you turned from me And what good friends we might've been And then you're gonna sigh a little Maybe even cry a little but One of these days you're gonna love me ואולי כאן ניכר ההבדל בין שירת הנעבך העברית לשירת הנעבך האמריקאית-נוצרית: Now everybody stands up ולבסוף, ברוח הפסיכולוגיה המודרנית-פופולרית-קיטשית של הקאנטרי האמריקאי:The congregation sings It's a song of sweet forgiveness And as the chorus rings The wind blows clear my memory The pages start to turn Then suddenly I'm singin' The moment that I learn One of these days I'm gonna love me הנקודה העיקרית שלי היא, אני מניח, ששירת הנעבך אינה אופיינית לשירה העברית בלבד.And feel the joy of sweet release One of these days, I'll rise above me And at last I'll find some peace Then I'm gonna smile a little Maybe even laugh a little but One of these days I'm gonna love me ובכל זאת, נזכרתי גם בעוד דוגמה ישראלית למהדרין: "פנקס הקטן" של דן אלמגור (http://www.shirim.net/17/16.htm). בניגוד לנבעך הנוצרי של טים מקגרו, פנקס הקטן מרים ראש לבסוף במעין נקמה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני אקח את זה כמחמאה. אבל לא. למה רון בן יעקב? |
|
||||
|
||||
פנקס הקטן ישראלי למהדרין? אולי מגויר כהלכה. זה עיבוד לסיפור של דיימון ראניון. |
|
||||
|
||||
פנקס הקטן תמיד עיצבן אותי, בערך מאותן סיבות שהדמות מ"זמר שלוש השאלות" עצבנה אותי (ראה דיון באיזור תגובה 141821). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |