 |
מראש פטרתי אותך מאשמה בסיום התגובה הקודמת, ולכן אין על מה לסלוח :-).
אז שנינו מסכימים בענין הודו והאוניברסיטה, ועדיין הראשונה סובלת מיחסי ציבור גרועים יותר [1,2]
ככלל נראה לי שהדיון בנהייה אחרי תרבויות/ארצות זרות, לוקה בשטחיות בכך שהוא נע בין "גיליתי את האור" לבין "הבל ורעות רוח " או "התבטלות מוחלטת", כפי שצוין בתגובה של אלי כאן. בין לבין יש לתרבויות אלה מאגרי ערכים, מסורת ופילוסופיה עשירים ומעניינים, שמי שמעוניין יכול בהחלט להרחיב את עולמו (ואף, חס וחלילה, להפיק הנאה/שמחה/אושר תוך כדי) על ידי היחשפות אליהם והכרות (סלקטיבית, חוויתית, מודעת...) עמם. הייתי מסתכן כאן בחוסר פופוליזם ואומר שזה נכון לא רק להודו, אלא אף לתרבות האמריקאית שהובאה כאן כדוגמה.
יש כנראה הרבה סיבות מורכבות לנהירה להודו, ביניהן אפקט העדר, מחיר הטיול והשהייה הנמוכים, וגם התרבו(יו)ת ההודי(יו)ת השונות וההשקפה הכה שונה מהמיינסטרים שרובנו גדלים עליו, וזה מבלי להזכיר סתם נופים טבעיים ואנושיים מופלאים, וכו'. ההכללה המוקצנת של "שאנטי וסמים חופשי, אחי" מצד אחד ו"וואו אושו הזה מדהים" מצד שני, היא שקצת צורמת לי אישית , חוטאת לאמת ,ואף הופכת את הדיון בענין לקצת תפל ועקר... (ולזה הרי נתנגד כאן בכל תוקף !!-))
1 בן: אמא, אני הולך לאוניברסיטה!
אמא פולניה: יוסי, ילד שלי מוצלח!
2בן: אמא, אני נוסע להודו.
אמא פולניה: הודו, מה יש לך לחפש שם? ריבונו של עולם.... אשר, מה עשו לילד שלנו ??
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש