בתשובה לאורי, 29/11/03 18:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שעדיף להבין מאשר לשנן כמו תוכי, זה נכון. אבל במקרים רבים, קשה להגיע להבנה מבלי לשנן או לתרגל. יש הרגלים רעים שקשה לשרש ללא שינון, תוך תיקון טעויות כל פעם. למשל, שגיאות כתיב. למשל, הליכה נכונה בסיף. בנוסף, יש עומק תרבותי שקשה להקנות ללא שינון וחזרה, כגון שירים ופתגמים. כן, מן הסתם יש אחוז באוכלוסיה שיכול ללמוד גם ללא הכלים האלה, אבל גם אחוז זה יקבל משהו מלמידת השינון עצמו ככלי לימוד. הרי גם שינון יש לתרגל. :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששינון כשלעצמו הוא דבר פסול, ככלי נוסף לצורכי לימוד. להיפך, זו עוד דרך חשיבה שאפשר ללמוד, לשכלל ולהחיל על פריטי מידע אחרים. אבל שינון אינו חלופה לחשיבה ובניגוד לדיעה המובעת בדבריך, חשיבה אינה כלי המשמש מיעוט קטן באוכלוסיה – זהו הכלי העיקרי ולמעשה היחיד כדי לרכוש ולהשתמש בידע באופן ממשי. לא כל בני האדם מצויידים באותן יכולות, כמובן, אך היכולות הבסיסיות נגישות לכולם. ולעצם העניין – ההתנגדות שלי לשינון כמתודה העיקרית ובאופן כללי לכל השיטות המתמקדות בתלמידים כעיקר הבעיה היא העובדה שרמתם העלובה של התלמידים היא תסמין של הבעיה העיקרית: רמתם העלובה של המורים. לא ייתכן שינוי, ואפילו זעיר, באיכות וכמות הידע או אופני החשיבה של תלמידים כל עוד לא משנים מן היסוד את מצבם של המורים. כוח ההוראה הוא הכלי להעברת הידע ויכולות החשיבה לתלמידים ואם לכלי אין תחתית, ממש לא משנה מה התוכן שאתה מנסה לשפוך לתוכו – ממילא לא תצליח להעביר אותו הלאה. לדיון בשיטות (שינון או לימוד חשיבה) אין משמעות רבה כל עוד האמצעי להנחלת השיטות אינו מסוגל לבצע את עבודתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעוות את דברי. לא אמרתי כי חשיבה משמשת חלק קטן מן האוכלוסיה --- אמרתי כי ישנם נושאים שקשה ללמוד ללא שינון, כגון כתיבה, קריאה, דקדוק, חשבון, שירה, וכן הלאה. אשר לשאר דבריך, אני מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם עיוותתי, לא בכוונה תחילה נעשה הדבר. מן הסתם לא הבנתי עד תום. בתור אדם סתום לחלוטין ככל שנוגעים הדברים להבנת מבנים דקדוקיים, לדוגמה, אני רחוק מלזלזל בערכו של שינון. האנגלית שלי בנויה כולה על למידה בעל פה של נוסחאות דיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר בעצם הוא - בואו לא נעשה כלום. כי "שינוי מן היסוד את מצבם של המורים" - הוא תוכנית ארוכת טווח, ולא ישימה כרגע. למה לא לנסות לשפר בינתיים מה שאפשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מה שאני אומר הוא שצריך להצביע על הבעיות האמיתיות ולא לקבל גרימת נזקים בדמות "תוכנית שינון" אפילו כנחמה פורתא. מדובר בנזק רעיוני ומעשי. הדבר דומה לאופן שבו פועל משרד התחבורה, שבמקום להצביע על הבעיות האמיתיות (לדוגמה: התפקיד של תשתיות ירודות בגרימת תאונות, מערכת לימוד נהיגה לקויה, שימוש בכספים המיועדים לשיפור מצב הכבישים לצרכים אחרים) עסוק במסעות פרסום המציגים את הנהג כבעייה העיקרית. זה מזיק בשתי רמות: גם כי זה לא פותר שום בעיה, וגם כי זה מעוות את ראייתם של אנשים בהמרת הבעיה האמיתית (שמשרד התחבורה לא יכול לפותרה) בבעיה כוזבת. התוצר הוא בזבוז זמן וכסף לצורכי פרופגנדה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |