בתשובה ליגאל התימני, 27/11/03 10:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממך ומשכמותך, שסבורים שאדם שרוצח אחר/ים בדיעה צלולה, מתוך תכנון מדוקדק, הוא בעל פוטנציאל לאהבה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(וסליחה על ההתנשאות), שדווקא סביר יותר למצוא בליבם של אנשים ונשים 'כמותי' "פוטנציאל לאהבה" גבוה יותר מזה של אלה, שחושבים כי *בכל מקרה, לעולם*, הרג של אדם אחר בכוונה תחילה ולאחר תכנון מדויק הינו פסול מבחינה מוסרית. אכן, יש לנו השקפה שונה מאד על החיים, וכדאי שתבדקי את האפשרות שדווקא את הטועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שביום בו אחשוב שיש סיבה המצדיקה רצח (הרג בכוונה תחילה ולאחר תכנון מדוקדק = רצח! ואל "תכבס" לי ביטויים) של אדם אחר, זה היום שבו אפסיק להתייחס אל עצמי כאל אדם מוסרי. אין אהבה ורצח1 2, שהוא בכל מקרה ולעולם פסול מבחינה מוסרית, דרים בכפיפה אחת. כך על פי כללי המוסר שלי, הפרטיים, ונדמה לי שכך מקובל גם אוניברסלית. הדיבר "לא תרצח" מזכיר לך משהו במקרה? 1עדיין לא הגעתי למסקנה נחרצת בדבר ניתוק ממכשירים המחזיקים בחיים אדם החולה במחלה סופנית. 2המקרה האחרון שבו גבר ירה באשתו הסיעודית, עורר אצלי זעזוע עמוק. מחד, הבנתי ללבו, לסבלו, לאהבתו של היורה את אשתו, מאידך, אינני מוכנה לקבל את המעשה שעשה. עד כמה שקשה להאשים ולשפוט אדם במצב כזה, נטילת חייו של בן זוג בצורה כל כך אלימה, אינה מוסרית בעיני. זהו מדרון חלקלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היה זה מעשה בלתי מוסרי בעינייך לרצוח (בכוונה תחילה ולאחר תכנון קפדני ומדויק מאד) את .... היטלר, למשל? אם כן - מהו הגבול, לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סוף סוף טיעון מקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא *מקוריות* הטיעון הוא *נכונותו*? לא ידעתי. מתנצל. אשתדל להיות מקורי. מבטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התימני הזה הוא סוכן של השב"כ שהושתל באייל. מנין לי? לפי השימוש שלו בטכניקה של הלבשת רבין במדי אס.אס. (מלמדים אותם את זה בקורס "פרובוקציה בכיכרות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"תימני" הזה הוא *סתם* עוד אייל/ת אלמוני/ת בארץ ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את היטלר היה מותר, מה עם ישו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לעצור בהיטלר? בוא נאסוף את כל מי שלא אוהב את ארץ ישראל, נכריז עליו כעל אויב, ונירה בו. והכי טוב? ניתן לו קודם לחפור לעצמו את הקבר, במו ידיו. או שנסגור אותם במחנות ונחשוב כבר על איזה תכנון קפדני ומדויק מאוד, בכוונה תחילה. יהיה אחלה. ואפשר גם לעזור לידידה שלנו, ארצות הברית, להיפטר מכל האוייבים שלה באותה הדרך. תחשוב, איזה מקום נפלא העולם יהיה אז. נקי מאויבים. סבבי של עולם. ומה הגבול שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לעכל את צורת הדיון ה'עניינית' שלך, בטרם אגלה לך מהו הגבול שלי. רק חבל שאין לך עניין לגלות את האמת ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשאתה מעיר לי על ה''עינייניות שלי'' ראוי שתבדוק את עצמך. זה היה מאוד ''ענייני'' לזרוק את היטלר לדיון הזה. ע''ע מדרון חלקלק. כף רגלך היתה הראשונה לפסוע כלפיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש זה היה מאד עניני להביא את היטלר, כאשר השאלה הנדונה היא, האם יש נסיבות, בהן מוסרי לרצוח. ואפילו אם נניח שאני טועה, הרי אני *טועה* בלבד, ואין זה הוגן וראוי שתפסיקי להיות עניינית רק משום שאניטועה. אם יש לך עניין לקיים דיון רציני, אמיתי וכן - אבל לא לשם הויכוח אלא לשם בירור האמת - בבקשה. אם האמת כבר ידועה לך ו/או אין לך עניין לשכנע אותי שאני טועה - לכי לך לשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אתה. וגם זה מאוד ענייני, משום שכידוע, יש הרי רק אמת אחת. הסברתי לך מהי האמת שלי. לא באתי לשכנע אותך, מהסיבה הפשוטה, שעדיין אין לי מושג קלוש מהם הקוים האדומים שלך. הכנסת היטלר לדיון היתה דמגוגית וקיטשית. היפותטית ולחלוטין לא רלוונטית. אכן, יש לי עניין לקיים דיון רציני, אבל כפי הנראה אתה אינך הפרטנר המתאים לכך. משום שמלבד הוראות הפעלה, כיצד עלי להתנהג, מה אני יודעת, והיכן נמצאת האמת, אינך אומר דבר מהותי. כשתתחיל לדבר לעניין, ייתכן ויהיה לי עניין להתייחס. בנתיים, צר לי, אבל אין למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משום שמלבד הוראות הפעלה, כיצד עלי להתנהג, מה אני יודעת, והיכן נמצאת האמת, אינך אומר דבר מהותי." מענין שליגאל התימני פרט לדעות זהות יש בדיוק אותו סגנון של הדמות הוירטואלית בת ה-7-18 שכינתה עצמה סתם איילת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? לא הבנתי את התגובה שלך, או מדוע ציטטת משפט שלי, או מדוע את מתייחסת אלי בהקשר של דמותו וסגנונו של יגאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב את מבוהלת? (לפחות תחליפי את הניק כשזה קורה לך). ציטטתי אותך מתוך הסכמה לדברייך שעסקו בסגנונו של יגאל התימני, והוספתי סברה שהנ"ל כתב כאן בעבר תחת כינוי אחר. אם הסברה לא אומרת לך דבר את מוזמנת להתעלם ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פזיאל שם פרטי או משפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שיש לך על מה לחשוב בימים קשים אלה, בהם ניצה ואנחנו נאבקים על עצם יהדותינו וקיומנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את רוצה ממנו? הוא התאפק שנתיים ושמונה חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רע מאוד לכליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני זו מחמאה. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל התימני היקר: עדיין לא אמרת שום דבר. מצויין. (שימי לב ורדה, אני *כבר* לא מבוהלת. אבל ייתכן וזה מצב תודעתי זמני בלבד. במידת הצורך ארשה לעצמי שוב לפנות לשירותיך. :) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה אחיה הגדול, שחזר הביתה והשתלט על המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העפתי בהם מבט אחד, עם המצלמות שלהם, וחבילות הצ'יפס והבעות קאנסאי המטופשות שעל פניהם והמוחות האטומים שלהם עם פחות תכולת אלפא מאשר לזבוב-בית, והצטערתי שאין עמי עוד בקבוקון עם נוזל טיהור, כדי שאוכל להטילו במדרגות אחריהם ולנעול אותם בפנים. הם היו מיטהרים כשם שטוהרו המסונוורים על ידי הכסף בטוקיו..." (כתב צללים, דיוויד מיטשל, עמ' 17) - הקטע נכתב מתוך נקודת המבט של אחד מחברי ה"אחווה" שביצעו את ה"טיהור" (באמצעות גז עצבים) ברכבת התחתית של טוקיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |