בתשובה ליריב מ, 27/10/03 9:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן היו מקרים כאלו שציינת בשטחים. עדיין, לא ידוע לי על כאלו שהוצאו להורג ובכל מקרה, המצב שם טוב מבחינה זו מאשר ברוב העולם ובוודאי מכל מדינות ערב. ומה על ערביי ישראל? מדוע לא נמצא בהם חריג, סוטה, מופרע שאולי גם חי בין יהודים, שיכנה, מדירת האמנים שלו בדרום ת"א את אחד ממנהיגי/מארחי/מממני הטירור הערבי בתארים הראויים לו בקול רם וצלול? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט לא קולט את זה, אה? יש ערבים רבים רבים שמדברים על שלום והנחת הנשק, בצורת מחאה מקובלת לאנשים שעמם עובר "מאבק לעצמאות". מה שאתה מבקש, זה איזה יוספוס פלביוס, או יותר גרוע: מתנגד למרד בר כוכבא, שצועק מול רבי עקיבא והגיבור התורן: "משוגעים, רוצחים!" כמה כאלה בכלל יש בעולם? כמה היו מהעם שלנו בתקופות הנידונות? אתה ממשיך לייצר "מבחנים" לא ריאליים, כדי לדבוק בתאוריה הגזענית שלך על נחיתות הערבים. אין לי בעיה שתדבק בה, אבל לפחות תזנח את קו הטיעונים המגוחך הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני כי כבר ניסחתי את טענותיי בנושא הדרישות מן העמים הערביים (לא רק הקומץ שבשטחים, ולא רק בהקשר לסיכסוך הפלשתינאי, שאליו ואליהם נוח לך להתייחס) די פעמים - בדוגמאות, נימוקים ומחולות. איננו חייבים להסכים. "מגוחך" אמרת? אם גרמתי למישהו לחייך, גם אם זה גיחוך קל ומתנשא ששיפר את בטחונו העצמי לקראת אתגרי השבוע שבפתח - דייני (: שבוע טוב ומהנה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתייחס ל"אומה הערבית הגדולה" כדי להטיל את ה"מבחן הלא ריאלי שלך). אבל תסכים שאין פן ערביות אמיתית. אלה באמת עמים נפרדים, המסוכסכים גם זה עם זה. לכן נכון וצריך לשפוט כל עם לגופו. אעבור דרך עמים להם קושר טרור ערבי: עירק והישות הפלסטינית - כאן נדמה לי שהסכמת איתי (אמרת "נוח לך להתייחס"), ולכן די מובן שעם כבוש לא יצא בגלוי בקריאות "רוצחים" למי שמצטיירים כמנהיגי המרי. לבנון (מול החיזבאללה וסוריה): וזה רק ראש המדינה.. יש הרבה דוגמאות למטה מזה. מצרים: פעילות מסיבית נגד האחים המוסלמים (שמתמקד אף הוא בטרור פנימי במדינה). סעודיה: העמדה הרשמית די חופפת לארה"ב של בוש בגינוי אל קעידה, למרות שזה אינו ארגון סעודי, אלא ארגון טרור רב לאומי, שבסיסיו אינם במדינות הערביות כלל, ומקורות המימון שלו נמצאים בעיקר במערב אירופה. החריגות היחידות הן סוריה ולוב, ומסיבות מובנות: אין בגולה אזרח לשעבר שיכול להרגיש חופשי מספיק לדבר כנגד המשטר באופן אותו אתה דורש ממנו בלא חשש למשפחתו שבמדינה, ואלו גם לא בדיוק דמוקרטיות שמעודדות זאת מתוך המדינה (ואילו אם יש - לעולם לא נשמע על כך מחוץ לה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |