 |
כאשר אתה מדבר על 'מדיניות התנחלות כוחנית' ו'החרמת אדמות' מטעמים שאינם בטחוניים, אתה מנתק את הביקורת מההקשר שבו היא מופיעה כיום. היו התנחלויות גם לפני ספטמבר 2000, אולם כמעט כל המאפיינים של המצב שבו נמצאים כיום הפלסטינים הם תוצאה ישירה ובלעדית של מעשיהם, ושל בחירה שביצעו מיוזמתם הם. התברר, שהפלסטינים יכולים להפר הסכמים בצורה בוטה, לפתוח במערכה ענקית של טרור ולזכות לאהדת העולם על מעשיהם אלה ולאמפתיה של העולם על הסבל שנגרם להם כתוצאה ממעשים שאנו נאלצים לעשות כדי להתגונן על עצמנו מהטרור. מצב עניינים זה צריך לשמש תמרור אזהרה לפני כל הסכם עתידי עם כל הנהגה פלסטינית עתידית, ותמרור 'אין כניסה' חד משמעי לפני כל הסכם עתידי עם ההנהגה הפלסטינית הנוכחית, דהיינו ערפאת והקואליציה שלו עם שאר ארגוני הטרור.
ואמנם לא זו הנקודה. הנקודה היא שאנו סופגים את הביקורת שאנו סופגים בגלל מעשים ש*הפלסטינים* עושים. לרוב העם בישראל (ואני בכלל זה) יש נכונות להוריד התנחלויות רבות ולבצע ויתורים טריטוריאליים רבים; קיים מצב שבו הפלסטינים אינם מוכנים לפשרה ומתעקשים לנהל מערכת טרור אלימה ולא משא ומתן, ובכל זאת הביקורת על כך שאנו פועלים בהתאם מופנית כלפינו ולא כלפיהם שמאלצים אותנו לנקוט בהתנהגות זו. אני לא מוכן לקבל שמי שמתנהג כך הוא אובייקטיבי, ואם הוא מוסת, הרי שהוא כלי שרת בידי מישהו שדואג להסית אותו. בדרך כלל, המסיתים הם בעלי אג'נדה אנטישמית.
בניה בהתנחלויות בעת זו היא צעד בעייתי - אני לא אומר בהכרח שגוי - גם לדעתי, אבל הביקורת היא לא 'ישראל בונה בשטחים' אלא באופן כללי 'תראו מה ישראל עושה בשטחים' כשכמעט כל הביקורת מתייחסת למעשים שהם במהותם הגנה עצמית. אני בספק שהפושטק הבלגי הממוצע מבין את ההבדלים.
המחאה נגד מדיניות ארה"ב בעיראק היא לגיטימית, באותו מובן שמחאה נגד צ'רצ'יל שהיה עולה לשלטון כמה שנים קודם ויוצא למלחמה בהיטלר (בהזדמנות חגיגית זאת, אני מתכבד להציב מול חוק גודווין את חוק חרדון: מי שאומר 'גודווין' במקום לקרוא באופן ענייני הוא <תואר שלילי כלשהו לפי הטעם>). כלומר - היא לגיטימית כמחאה של אנשים עיוורים שצריך להביא בחשבון את היותם עיוורים כדי לגבש יחס למחאה שלהם, אבל לא יותר מכך. כלומר - משהו שלא צריך, אסור, וחשוב מאוד לא להתייחס אליו כאל ביקורת עניינית או רצינית מסוג כלשהו. משהו שהיחס אליו צריך להישאר ככל האפשר בגבולות הסלחני והסבלני (ג'ורג' בוש עצמו, אגב, מצליח בכך הרבה יותר ממני).
לגבי אנטישמיות. כיום אנטישמיות בוטה ("ליהודים יש אף ארוך!!! kill them all") מתקבלת בצורה הרבה פחות נוחה ברוב מדינות המערב (אם כי היא מתקבלת בשמחה ובששון במדינות ערב, שם זו בדרך כלל רמת המורכבות שנדרשת ממסר תעמולתי על מנת לעבור ולפעול, ודי לצפות בקטע אקראי מהסדרה האנטישמית הסורית "הגלות" או בפרסומים האנטישמיים שיוצאים על בסיס יומיומי במצרים כדי להיווכח בכך). האנטישמיות המערבית המודרנית היא בדרך כלל מעט יותר עקיפה, 'תרבותית' ופחות ברברית ומשולחת רסן. הדרך העיקרית שבה הם עושים זאת היא דרך ביקורת פוליטית לכאורה על ישראל. ניתן להבחין באנטישמיות המתחפשת לביקורת פוליטית ול'אנטי ישראליות' על ידי בחינה של תכניה: אם הביקורת היא גורפת, שוצפת, דמונית, לא עניינית, עושה שימוש בהשוואות קיצוניות ומופרכות לגרמניה הנאצית למשל שכל היסטוריון חובב (וכל מי שלמד מעט היסטוריה ברמה בסיסית כלשהי) יכול לפסול על הסף בנחרת בוז אדירה, אם יש בביקורת כדי לשלול את זכותה של ישראל להתקיים או לבצע פעילות צבאית כלשהי כדי להגן על עצמה - הרי שהביקורת היא או אנטישמיות בתחפושת, או נאיביות ילדותית שמשמשת ככלי בידי אנטישמים.
באשר להפגנות האירופיות נגד ישראל - בהפגנות הללו מחולק בדרך כלל חומר תעמולה אנטישמי של ארגונים נאצו-איסלאמיים שפועלים באירופה. אתה יכול להתייחס לדברים כאל אגדה אורבנית מכיוון שאני לא שומר, אוסף או מחפש לינקים לכל דבר שאני קורא או צופה בו, אבל זאת התנהגות "מדתית" לדעתי. זו לא מתמטיקה.
כשהחרדים מארגנים חרם כלכלי על מוצר בגלל שהם לא אוהבים את הפרסום שלו, זה לגיטימי. מי שהחרדים חשובים לו כפלח שוק משנה את הפרסום בהתאם והכל בא על מקומו בשלום. ההשוואה הנכונה לדעתי צריכה להיות חרם על מוצרים מהשטחים, כאשר החרם הוא גורף, טוטאלי, ולעיתים קרובות בכלל לא מאפשר למי שנפגע ממנו (בהנחה שמישהו נפגע ממנו בכלל, להבנתי החרם בעיקר מעורר אנטגוניזם כלפי עצמו...) פרנסה חלופית (קשה עד בלתי אפשרי להקים למשל משק חקלאי אורגני גדול באיזור אחר ופחות מתאים לכך בארץ, אם אתה כבר עושה את זה בשטחים). אבל הבעיה העיקרית היא שהדברים הם חד צדדיים. אני מבטיח לך שאם מישהו היה מחרים תוצרת ישראלית אבל גם מחרים כל קשר כלכלי או אחר עם הפלסטינים ומפרט רשימת דרישות הוגנת שלו עבור שני הצדדים (למשל, 'אתם תפסיקו את הטרור ואתם תפסיקו לעשות את מה שלטענתכם הוא מלחמה בו'), דעתי עדיין לא תהיה נוחה מיוזמה כזאת (כי הרי הדבר תלוי בפלסטינים והם יכולים לשפר את מצבם לאין ערוך בכל רגע נתון על ידי הבחירה הפשוטה להפסיק את המלחמה בה החלו). אבל לפחות תהיה לי תחושה שיש כאן מינימום הגינות, ולא חד צדדיות, שנובעת, כאמור, או מאנטישמיות, או מנאיביות שאנטישמים יודעים לנצל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש