 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשיחה על הורות לילד פגוע. עדית טפרסון הציגה את הולדת בנה האוטיסט כמעט כנס שקרה לה. היא ציינה שלא הייתה מחליפה אותו בילד בריא כי היא מאוהבת באישיות שלו שקשורה בעובדת היותו אוטיסט. לי הראיון נראה מרדד ומשטיח את הקושי הרגשי ונתלה בהגדרות בומבסטיות שאישית לא הצלחתי להתחבר אליהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי - הטלוויזיה אצלנו "קיימת, ergo, קיימת" ותו לא -, כך שאני מודה לך על הידיעה. גם על הכנות ועל גילוי הלב שלך, חמוטל. לעצם השיחה: אני מתארת לי שהורים שונים (שהם אנשים שונים אלה מאלה) מסבירים לעצמם בדרכים שונות את היותם הורים לילד פגוע. אל לך לחשוש מדבריה, שמא פתאום יהיה "נפלא" הכול, ולא תהיה הקשבה למציאות הקשה. אם מותר לי, אני מאחלת לך הרבה כוחות נפש למאבקך. הלוואי שתצליחי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת התפתחות של שלבים שונים בתהליך הקבלה. אימה גדולה בהתחלה אחר כך איזו תחושה של עונש שקיבלתי ונסיון לפענח על מה, ואחר כך סוג של החלטה פנימית על התבססות בהשקעה הענקית שילד כזה דורש לצד ההחלטה שיהיו לי ולנו גם חיים נורמליים. האהבה לילד הייתה קיימת כל הזמן והיא מועצמת עם הזמן - לא בשונה מילדיי האחרים דרך אגב. בכל אופן המון תודה על המילים החמות ושתהייה לך שבת נהדרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |