בתשובה לערן בילינסקי, 19/11/03 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הלבנים תמיד הבינו, בצורה כזו או אחרת, ששלטון מיעוט הוא הסדר פוליטי בלתי יציב, ושיש למצוא דרכים מלאכותיות לקיים אותו. רעיון ה'אפרטהייד' (הפרדה באפריקאנס), שיושם ב-1949 כאשר עלתה לשלטון המפלגה הלאומית, מטרתו היתה ליצור מצב בו כל אחד מהגזעים (לבנים, שחורים, צבעונים ואסיאתים) חי בבידול מהאחרים. כל זה כלל טרנספרים פנימיים - פינוי ברוטלי של אוכלוסיות שונות בתוך הערים הרב-גזעיות והקמת עיירות חד-גזעיות בשולי הערים הגדולות. מיותר לציין, שאף פעם לא היו אלו הלבנים שנאלצו להתפנות, ובפועל במקום שיטה שתביא ליציבות, הביאה שיטת האפרטהייד לדיכוי חריף עוד יותר. במשך הזמן ניסו הלבנים לשכלל את השיטה: הוקמו מדינות שחורות עצמאיות וחצי-עצמאיות (בנטוסטאנים) באזורים בהם לבנים לא חיו, אך מדינות אלו לא זכו להכרה בינלאומית, ולמעשה מדינות אלו לא היו עצמאיות, מכיוון האוכלוסייה שם נאלצה לעבוד בדרום אפריקה בכדי להתקיים. מיותר לציין שלמעט חריגים, לא נהנו מדינות אלו מלגיטמיציה של השחורים עצמם. כמו-כן, הבעייה עצמה לא נפתרה, שכן רוב האוכלוסייה השחורה נותרה מחוץ לבנטוסטאנים אלא חיה בדרום אפריקה גופא. הם ניסו גם לכונן פרלמנטים נפרדים לכל גזע: פרלמנט עבור הצבעונים, פרלמנט עבוד האסיאתים. גם רעיון זה נכשל מכיוון שזה לא שינה את העובדה הבסיסית שהלבנים הם אלו שבפועל שלטו בכל. האם יכלו הלבנים להמשיך באפרטהייד בכל זאת? ובכן, איני יודע, אינני מומחה לנושא. ברור שהעיצומים הבינלאומיים שננקטו נגד דרום אפריקה גבו מחיר כלכלי, כמו גם חוסר-היציבות הפוליטית. לאחר 1945, דמוקרטיה ואנטי-גזענות הפכו לאידאולגיות שולטות במערב, וגם השכנוע העצמי בצדקת דרכם נפגע (הלבנים אהבו להציג את עצמם כ"חוד החנית של התרבות המערבית" - אך כיצד יכלו לעשות זאת כאשר משטרם סתר את האידאולוגיה של המערב?). הם גם חששו ממהפכה אלימה בנוסח המרד נגד הצרפתים באלג'יריה, שיביא לחורבנה המוחלט של הארץ. הייתי ממשיל את מצבם למצבו של שחקן שחמט שמבין שהוא יכול לגרור את המשחק עוד זמן ממושך, אך שבסופו של דבר הוא יפסיד, ולכן מעדיף להיכנע. בשנות ה-90, עם נפילת ברה"מ (תומכת גדולה של הקונגרס הלאומי האפריקאי), הם עשו צעד נכון, לפי דעתי, והגיעו להסכם עם הנהגה שחורה פרגמטית, שאפשרה להם להחזיק ברכושם ובזכויותיהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו עוד יגידו ששאלתי אותך רק כדי להביא קישור נוסף לבלוג של יואב קרני. שיגידו. בַּנטוּסטַן, אמר קולין פאוול, והפליג במִנהֶרֶת-הזמן: http://www.notes.co.il/karny/808.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היה קורה אם... המתיישבים הלבנים היו מכחידים את השחורים ומביאים אינדיאנים מאמריקה בתור עבדים האם היתה נוצרת בדרום אפריקה מעצמה עולמית אפריקאית, מעין "ארצות הברית של אפריקה" שהיתה מהווה משקל נגד לארה"ב ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הם פיספסו את חלון ההזדמנויות של חוסר הנאורות. דיכוי האינדיאנים היה שייך לתקופה אחרת אחרי ה 50S דברים השתנו והלכו והשתנו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברות מתיישבים אירופיות מתחלקות לשני סוגים: חברות שנתקלו בילידים שלא היו מחוסנים למחלות שהביאו עימם הלבנים, וחברות שנתקלו בילידים שכן היו מחוסנים. צפון אמריקה, ארגנטינה, אוסטרליה וניו זילנד נמנות עם הסוג הראשון. בארצות אלו האוכלוסיות הילידות התמעטו כתוצאה מהמפגש עם המתיישבים. הם גם היו נחותים מאוד מבחינה טכנולוגית, והמתיישבים יכלו בלי קושי רב להשתלט על אדמותיהם ולהפוך לרוב מוחץ של האוכלוסייה. הילידים הם גורם שולי וזניח, למרות שאבירי התקינות הפוליטית בארצות אלו מצטערים מאוד על העוול שנגרם להם. הסוג השני של חברות כאלו הן חברות שהוקמו בעולם הישן: דרום אפריקה, רודזיה (ביום זימבבווה), אלג'יריה, וגם ישראל (אף שמבחינת האידיאולוגיה שלה ישראל אינה מכריזה על עצמה ככזו, מבחינת הילידים זה מרגיש אותו דבר). בחברות אלו מחלות האירופיים לא עשו כלל רושם, ולמעט במקרה הישראלי, נותרו המתיישבים מיעוט באוכלוסייה. מיותר לציין שישראל היא המקום האחרון בעולם הישן שנמצא עדיין בשליטת המתיישבים. שאר המעוזים נפלו. כל אחד יכול להסיק איזה מסקנות שהוא רוצה. ישנם מקומות שאינם תואמים לתבנית שהצעתי: מקום אחד הוא רוסיה, בה ההתפשטות האירופית לסיביר, למרכז אסיה ולקווקז הייתה יבשתית ולא ימית. כאן ההתפשטות הייתה מוצלחת יחסית למרות שלילידים היו אותם פתוגנים כמו למתיישבים. מקום אחר הוא רובה של אמריקה הלטינית (מקסיקו, פרו, ברזיל), שלמרות שנפגעו קשה מאוד מהמחלות האירופיות היו בעלי אוכלוסייה צפופה עוד קודם לכן. בארצות אלו, עקב אופי ההתיישבות הראשונית (ברובה של גברים) נוצרה שכבת ביניים רחבה מאוד של אנשים מעורבי גזע (לבנים ואינדיאנים, או לבנים ושחורים כמו בברזיל). קיומה של ששכבת הביניים נטרלה הרבה מין המתחים הבינ-גזעיים, ובעצם אפשרה מידה רבה יותר של יציבות (יש לארצות אלו, כמובן, בעיות אחרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקה מאוד מאוד פשטנית. לא כל הגירה מאירופה ניתן לסווג כקולוניאליזם, במיוחד לגבי ישראל (ראה גם דיון 1650). באותה מידה יכולת לחלק את מדינות העולם לקפיטליסטיות וסוציאליסטיות. לגבי ניו-זילנד - אתה פשוט טועה. המאורים בניו-זילנד התמעטו לא כתוצאה ממחלות אלא בעיקר כתוצאה ממלחמות פנימיות בין שבטיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שזו חלוקה פשטנית - הרי ניסיתי לסכם את ההיסטוריה של חצי כדור הארץ בחמש פסקאות! אם זאת אני חושב שחלוקה זו נכונה בעיקרה ומסבירה הרבה. לגבי ישראל - אני לא חושב שהשתמשתי כלל במילה קולוניאליזם, ובכלל, לא התכוונתי לתת ציונים לאף אחד. ישראל שונה מהרבה חברות אחרות בכך שהיא גם מדינת לאום וגם מדינת מתיישבים (שוב, הכללה מאוד גורפת). לגבי ניו-זילנד - לא מכיר מספיק, אבל מבחינת התוצאה הסופית (עליונות דמוגרפית מוחצת של המתיישבים האירופיים) היא דומה לארה"ב, אוסטרליה וכו', ולכן הדילמות בהן היא נתקלת אינן כה חריפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכותך יצאתי לטיול יזום באזורי האמריקות, ומסתבר שיש עדיין שלוש קולוניות לפחות. שתים מהן שייכות לצרפת (Guayana אחת מבין השלוש, וגם אחת ה-Antillas), אחת מהן לבריטניה-אנגליה (איי פוקנר, בקצה הדרומי של הקונוס, לצד ארגנטינה, שעדיין לא ויתרה עליהן, למרות התבוסה שנחלה במלחמת פוקנר). לא הספקתי לעיין עוד במקומות אחרים בעולם, אבל - יש. ולידיעתך: אני _נגד_ הקולוניאליזם. _נגד_ ה"תופעות" בשטחים. (הן טורדות את מנוחתי ואת מצפוני בלי הרף.) לא הבאתי את הדוגמאות כדי להרגיע את מצפונו של איש - נהפוך הוא: די מטריד אותי שייעשה שימוש "מרגיע" במידע שהעליתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, צודק. טעות גסה מצדי. ברצינות. תודה רבה לך על התיקון. אגב: בכותרת כתבתי את שמותיהן בספרדית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |