בתשובה לקורא נבוך, 16/11/03 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני רואה מה לא נכון בתגובתך. הורה שמביע את דעתו איננו מדכא את ילדיו בשום אופן. בכל מקרה, הדרך הנכונה לחנך ילדים לא היתה הנושא בציטוט של דובי (סיפור הילד הוא משל ולא הנמשל בציטוט למעלה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה :) זאת אומרת, ברור שהילד מתרשם מהדעה של ההורה ובגיל מסוים מקבל אותה ללא עוררין, הרי "אבא שלי אמר שאין אלוהים" זה נימוק מאוד חזק בגיל הזה. האמונה באלוהים זה משהו כל כך פרטי ואישי, שפרט להכוונה עדינה מצידי (תעיפי את הקמיע הזה מהבית, את שומעת!) אני מעדיף לא להתערב עד שתעמוד על דעתה. מצידי, שתאמין בפיות עוד קצת לפני שמלוא העיוורון של השען יכה בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) אני מצטער להודיעך, אבל אתה הוא זה שטועה מטעה (הוסף מספר סימני קריאה כרצונך). "כולם אומרים שיש אלוהים ואבא-אמא לא אומרים כלום בנושא" זה נימוק חזק לא פחות, בגיל הזה. ילד בגיל מוקדם כל כך, בד"כ לא מגיע למסקנות בעניינים תאולוגיים על דעת עצמו (אלא אם מדובר באיזה גילגול חוזר של נזיר בודהיסטי). דעתו של הילד בגילים כאלה מבוססת במידה לא קטנה על תהליך הסוציאליזציה שהחברה מעבירה אותו. לכן, כל עוד החברה מחברתת את הילד ומעצבת את דעותיו, זה נראה לי מוזר מאוד שדווקא ההורה (שהוא המחנך למעשה) הוא זה שצריך לצאת מהמשחק הזה. אני עומד מאחורי האמירה הפשוטה הזאת: הורה שמביע את דעתו איננו מדכא את ילדיו בשום אופן. כל עוד ההורה רק אומר את דעתו כאשר הילד הסקרן שואל אותו שאלות (ולא כופה את דעתו ע"י "תעיפי את הקמיע הזה מהבית, את שומעת!"), אני לא רואה שום פסול באמירת דעה, כל עוד זאת מוצגת כדיעה ולא יותר (ביחוד כאשר מדובר בדעות של*אף אדם* אין את הסמכות והידע לתת את התשובה הנכונה). מצידי, שהילד יראה את מלוא האור שהוא חדוות האמונה (הקיצונית?) באלוקים, מאוחר יותר במהלך חייו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצטער להודיע, הרי אני לא מצטער לטעות ולהטעות. "כל עוד ההורה *רק* אומר את דעתו " "כל עוד זאת מוצגת כדיעה ו*לא יותר*" (ההדגשות שלי) ברור לי שבגיל הזה, כל ההסתיגויות האלה הם נואנסים שלא נספגים. "לדעתי אין אלוהים" זה כמו "לדעתי הגיעה השעה לישון". בכל אופן, בפעם הבאה שאתלבט, אנסה את השיטה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך להפסיד? במקרה הגרוע אתה תדפוק לחלוטין את הקוגניציה של ילדך והוא יפתח בעיות פסיכולוגיות קשות מנשוא בהמשך חייו. רק לאחר שתעשה זאת תוכל להגיד שלמדת להיות הורה אמיתי. אבל ברצינות (יחסית): לא יודע אם להגיד "לדעתי אין אלוהים" זה מה שאני אגיד לילד ההיפו שלי. אני אפילו לא חושב שזו באמת דעתי. אז הבן ההיפו שלי ילמד שלאבא (ולכל אחד אחר בעצם) אין את כל התשובות בעולם. לא נורא (או בעצם - וטוב שכך). בכל מקרה דיסקלייזמר: הח"מ איננו אחראי על כל נזק שיגרם לילדים באשר הם, בעקבות דעותיו. כל בעיה טכנית, בילד זה או אחר, תפתר ע"י הגורמים האחראים ו/או המוסמכים לכך בלבד. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? הבהרה: "היפו"=היפותטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 95743 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד וההיפו שלו. את השם של ההיפו של העלמה העפרונית אני המצאתי באיזה דיון עתיק ומכאן הבילבול. כל הזכויות שמורות לי ורשומות כחוק במקומות הראויים. אבל בואו נחזור לשידורים הרגילים (לפני שאני מקבל איזו נזיפה איילית). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |