בתשובה לLG, 25/02/01 22:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי למה הפוליטיקאים יהיו חייבים להתפלג לשני גושים גדולים (שלא לדבר על כך שזה בדיוק מה שיש היום). הדתיים הם כבר מזמן חלק מהימין. רק האינטרסים שונים - ש''ס מוכנה לוותר קצת על עניינים מדיניים עבור כסף. אתה שוכח לקחת בחשבון שהוטו של הנשיא על בית הנבחרים האמריקאי אינו מוחלט - חוק שהוטל עליו וטו חוזר להצבעה מחודשת בקונגרס, וצריך לעבור ברוב מיוחס - או אז הנשיא חייב לחתום עליו. כלומר, כנסת לעומתית כמו שלנו, שתצליח לגייס רוב של שני שליש כנגד ראש הממשלה תוכל, למעשה, לעשות מה שבא לה, בעת שראש הממשלה יהיה חסר כל כוח, שכן הוא לא יהיה מסוגל להעביר כל חקיקה שתתמוך במדיניות שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מול רשות מבצעת חזקה שאינה תלויה ברשות המחוקקת, אלא בעם. יצטרכו הפלגים השונים להתאחד סביב מכנה משותף כלשהו, כפי שעשו ישראל ביתנו ומפלגת הימין הקיצוני, של גנדי, פורת ושאר החברותא. אך מכיון שאנו תחת שיטת בחירות שהיא תערובת, והתגמול על פלגנות נשאר, בחר לו אחד אחר מהחברותא, קליינר, להיות סיעת יחיד. תחת השיטה הנשיאותית, הסיכוי לאיחוי השורות במחנות השונים גדל, למשל מרץ עבודה. אבל תלוי בסופו של דבר בפוליטיקאים עצמם. ואותם, אם צריך, אפשר להחליף. בועז תיבון (דבר דעה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהעם מאוחד, יש צורך במערכת פוליטית פשוטה ככל האפשר כדי להעביר החלטות מהר. לכן מוותרים על הפרדה ברורה בין הרשות המחוקקת למבצעת ואומרים שהממשלה שואבת את כוחה מהכנסת. זה עדיף מפני שיש אז פחות חיכוכים בין שתי הרשויות. כשהעם מפולג, בכל מקרה אי אפשר לקבל החלטות מהר. הפוליטיקאים צריכים קודם לדון, לריב ולהתפשר. במצב כזה מועיל וחשוב לחזק את הפרדת הרשויות וליצור באופן מודע חילוקי דיעות בין הכנסת לממשלה כדי ללבן בעיות בין הפלגים השונים בעם. מסקנה: כיון שהעם בארץ כבר איננו מאוחד, מה שחסר בישראל הוא רשות מבצעת עצמאית שהכנסת לא תוכל להפיל. התלות האידיאלית היא כזו שבה הרשות המחוקקת אינה יכולה לפטר את הממשלה, וגם לא להיפך - אבל הן תלויות זו בזו, במכניזם של אישור הדדי, כדי לקבל חוקים. דרך אגב, האם מישהו יודע אם יש הבדלים בשיטות המשטר בין מדינות הגירה קלאסיות (ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה) למדינות שאוכלוסייתן הומוגנית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תסביר, אם כן, את העובדה שדווקא החברה האמריקאית (המפוצלת, לטענתך) חיה היטב עם שיטה דו-מפלגתית, כאשר ההבדלים בין שתי המפלגות הללו מזעריים במקרה הטוב? הבעיה האמיתית היא שלא ניתן "ללבן דברים בכנסת". הכנסת היא מקום בו דעות מוחלטות מתנגשות, והדבר היחיד שמתקבל מהתנגשות שכזו היא פשרה שאף צד לא יוצא ממנה שמח. קח לדוגמא את שיטת הממשל הצרפתית - לנשיא הצרפתי זכויות רבות, והוא בין המנהיגים החזקים בעולם (יחסית למדינה). אבל מה? הוא מנותק לחלוטין מהפרלמנט. לכן, כל עוד הפרלמנט תמך בנשיא, הכל היה טוב ויפה. מרגע שנוצר פרלמנט לעומתי, הנשיא וראש הממשלה נכנסו ליריבות מרה, שנפתרה רק עם יצירת ה"cohabitation" - פשרה בין סמכויות הנשיא לבין סמכויות הפרלמנט, שאינה מסייעת לאיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך בטוח שההבדלים בין הרפובליקאים לדמוקרטים מזעריים. אמנם קלינטון ואחריו טוני בלייר, ברק ומה שמו בגרמניה זיגזגו למרכז מסיבות פוליטיות/אלקטורליות אך ההבדלים האידאולוגיים או למצער הרעיוניים בין המפלגות נשארו. לדוגמא, הפונדמנטליזם הדתי ששולט כבר המה עשורים במפלגה הרפובליקאית, מדיניות הרווחה של הדמוקרטים כמו קנדי, הבדלנות הרפובליקאית א לה פט ביוקנן (שהיה רפובליקני) ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה האמריקאית מפוצלת, אך לא כמו פה. שם הפיצול הוא פוליטי גאוגרפי, פה הוא פוליטי חברתי. החברה שלנו מפוצלת ולכול פלג כמעט יש ביטוי פוליטי. השיטה הדו מפלגתית היא תוצאה של נוכחותה של רשות מבצעת המופרדת מהמחוקקת. אם היו בשיטה כזו מפלגות נוספות, הן היו נשחקות במאבק רב חזיתי במפלגות נוספות ובראשות המבצעת. ולכן אין בארה''ב, לא מפלגות גאוגרפיות ולא אידאולוגיות. אנשים המיצגים אזורים מסוימים, או אידאולוגיות מסוימות, מעדיפים לנהל את מאבקם במסגרת המפלגות, ולא כמפלגה נפרדת. כך התנחלו הפונדמנטליסטים במפלגה הרפובליקאית, והליברלים בדמוקרטית. כשבשתי המפלגות הם אינם מהוים את כל קשת הדעות הקימת בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה גורם לך לחשוב כך. המשטר הדו-מפלגתי בארה"ב קיים משתי סיבות - סיבה היסטורית, ושיטת הבחירות המעדיפה את המפלגות הגדולות. מה גורם לך לחשוב שמדובר דווקא בהפרדת הרשויות? גם בריטניה, עד לא מזמן, הייתה מדינה של שתי מפלגות בלבד, למרות שמדובר בשיטה פרלמנטרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, את משפט הקסם. "שיטת הבחירות המעדיפה את המפלגות הגדולות". אשר לבריטניה, היא כן הומוגנית מבחינה פוליטית - חברתית. בניגוד לחברה שלנו, שהיא מפוצלת מבחינה פוליטית - חברתית, והאמריקאית, שהיא מפוצלת פוליטית - גאואגרפית. במאה ה 17 לעומת זאת, כשהפרלמנט בבריטניה היה חזק והחברה לא היתה הומוגנית מבחינה פוליטית חברתית, עברה בריטניה תקופה קשה וארוכה של אי יציבות פוליטית. אי יציבות זו הסתימה עם עליתו של ויליאם מאורנג' למלוכה ב 1688 ובהסכמה בינו לבין הפרלמנט, לפיו המלך מבצע, והפרלמנט מחוקק. זו חלוקת סמכויות, דומה לזו שהאמריקאים הקימו. שתי המפלגות הגדולות בבריטניה, הטורים (שמרנים) והויגים, קודמיהם של הליבור, התפתחו כשהשילטון באי דמה יותר למתכונת האמריקאית. והן ריכזו קבוצות שונות שבראשית המאה ה 17, פעלו בנפרד, ולא פעם אחד נגד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה בדיוק אתה מנסה להגיד כאן. לא חידשת לי כאן יותר מדי (חוץ משמו של מלך אנגליה ב-1688). גם היום, רשמית, המלך מבצע והפרלמנט מחוקק. מה שלא מונע מהמלך לבצע בדיוק מה ש"הפרלמנט", היינו ראש הממשלה, אומר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הומוגניות פוליטית, הומוגניות פוליטית, הומוגניות פוליטית. זו נקודת המפתח, הנקודה העיקרית בכול תגובה שלי בענין זה. האם הפוליטיקה שלנו היא הומוגנית? לא! היא מפוצלת על רקע חברתי. הם הפוליטיקה האמריקאית היא הומוגנית? לא! היא מפוצלת על רקע גאוגרפי. האם הפוליטיקה הבריטית העכשוית היא הומוגנית? כן, היא אינה אחידה, אך היא פחות מפוצלת מאיתנו. נ.ב. אז, במאה ה 18, המלך מינה ר"מ ושרים, בלי קשר לפופולאריות שלהם במדינה ובפרלמנט. דוגמא, ג'ורג' ה 3, שמינה ממשלה, שדגלה כמוהו, בהמשך המלחמה באמריקה, למרות שהרוב בעם ובפרלמנט, התנגד. מתי בפעם האחרונה ראית ממשל מיעוט באנגליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. לממשלה היה רוב בפרלמנט במהלך רוב תקופת המלחמה, אף שהיו לה מתנגדים חריפים. הפרלמנט לא התיימר אז לייצוג עממי ואף סלד ממנו, ומה חשבו רוב האנגלים אי אפשר לדעת. סביר להניח שרובם היו בדעתו של גיבון ולא בדעתו של פרנקלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבדוק את שני הספרים שיש לי בנושא, שוב, ואחזיר לך תשובה. אני לא חושב שזה מערער על הנקודה העיקרית שלי. בענין ההומוגניות הפוליטית. ניסוח יותר מדויק של רעיון זה הוא רמת פיצול. רמת הפיצול הפוליטי בחברה שלנו, ובחברה האמריקאית, היא גבוהה ובאנגליה נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אני בטוח שההמונים שיצאו להתפרע ברחובות, כשמגי תאצ'ר - ששמה מקביל לשמו של לוציפר בחוגי העובדים בבריטניה - הטילה את מס הגולגולת שלה, יסכימו איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה תיארת זו עוצמת פיצול. עוצמה שהמוקד שלה הוא אישיות ספיציפית, שאם ירידתה מהבמה הפוליטית, עוצמת הפיצול ירדה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |