 |
אני מצטרף ליוסי גורביץ': גם אני לא חבר מרכז הליכוד, ממש לא; גם אני (בעצם, גורביץ' אולי שונה ממני כאן) אינסטינקטיבית ורגשית יותר שמח כשנתניהו מסתבך; גם אני אתמוך, יש להניח, במשאל על הסכם עם סוריה; וגם אני חושב שוייצמן צריך לעוף.
הוא אמנם עוד לא הורשע, אבל כל מה שזה נותן לו זה שהוא לא צריך (עדיין?) לשאת בעונש (במובן מאסר או קנס). מבחינתי הוא לא יכול להיות נשיא ברגע שהוא בחר לא להשיב באופן מלא ופומבי להאשמות.
עוד יותר מרגיזה אותי הטענה שכנראה השמיעו רבים ליואב יצחק, כאילו עליו להסתיר את המידע למען השלום עם סוריה. אם באמת השלום היה תלוי בוייצמן, מצבו (של השלום) קשה;
האמת, די ברור שזה תרוץ שקוף מצד האולד-בויז שסתם רצו לגונן על אחד משלהם.
אין סכנה גדולה יותר לשלטון בישראל מכך שהוא יהפוך ל"מוניקרטיה", שלטון כסף, כמו (במידה רבה) ארה"ב. בעצם, לפעמים נדמה לי שאולי הוא כבר כזה: שמאחורי כל החלטה תמוהה של הממשלה מציץ איזה איל-הון שמרוויח ממנה (כביש חוצה ישראל; השיוך לחברות הטלפונים; מונופול הכבלים; המכירה בזול של הזכיונות לסלולאריים; ועוד הארנק נטוי).
אני שמח גם על חקירת העמותות שתמכו בברק. אני אמנם עוד יותר אשמח אם יתברר שהם נקיות מרבב והכל היה "פוליטי"; אבל אם לא, מצידי שברק יעוף על זה, גם אם על זה יפול "השלום". זו מטרה ראויה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש