|
איני זוכר שקראתי באייל מאמר שכה התמיה אותי כמאמר זה.
אמונות תפלות הן נחלת האנושות משחר ההיסטוריה. יש כנראה איזה צורך בטבע האנושי להאמין בשטויות, ובודאי התופעה הזאת קיימת היום כשם שהייתה קיימת תמיד. אני עצמי נדהם לפעמים בשוחחי עם אנשים משכילים ובעלי תארים אקדמאים, שאינם פוסלים על הסף כל מיני שטויות כאסטרולוגיה טלפתיה, תופעות "אורי גלריות" וכדומה. הייתי נוכח פעם ב"הרצאה" של אדם בשם רמי שקלים שממש הצליח להשפיע על קהל בעל השכלה טכנית, נושא תארים אקדמאים עד תואר דוקטור (אגב, רובם מטבע הדברים בעלי השקפת עולם שמאלית). אני זוכר שממש רתחתי מזעם כשהתבוננתי בחברי ש "קנו" את כל הדברים האלה בעיניים נוצצות. רק במזל גדול (במקרה נמצאו מאזני שקילה בטווח השגה במקום), הצלחתי להראות שהבחור פשוט אוחז עיניים, ובסופו של דבר הוא יצא מאתנו בפחי נפש, במקום כגיבור גדול ומרשים. ובאופן טבעי התכונה הזאת של הציבור להאמין בכל דבר מולידה אנשים שמנצלים את התופעה להשגת ממון (רמי שקלים, אורי גלר) וכוח (ש"ס, באבא סלי). כך היה תמיד. כך זה גם היום. אין בכך כל חדש, ואין סימן להתגברות התופעה. הסיפורים הנוראים על ציד המכשפות, והשוואתם למה שקורה במדינה שביצעה בכל תולדותיה הוצאה להורג אחת בלבד (אייכמן), שלדעתי הייתה מאד מוצדקת, ממש גורמים לי להרים גבה.
בימים אלה, ייחוס דעות ימניות להשפעה של אמונות תפלות היא ממש בבחינת הפוסל במומו. אמונה תפלה לא חייבת להיות דווקא לקוחה מספרי הקבלה. גם אמונה ואחיזה עקשנית ברעיון דוגמת "הסכמי אוסלו", לנוכח מה שקורה לעינינו הוא אמונה תפלה. וכשאתה צופה בראיון עם יולי תמיר למשל, שבו גם המראיין וגם המרואיינת מפרשים את המציאות המרה שמדינת ישראל נקלעה אליה, ובמיוחד אובדן כוח ההרתעה , תוך התייחסות לדברים שוליים כיחסי אנוש בין מנהיגים, עתויי שגוי וכדומה, במקום לראות שכל השלד שנושא את השיטה היה בנוי כך שהכישלון בלתי נמנע, אתה מביט נדהם, ממש כמו צפייה בקהלו "האינטליגנטי" של רמי שקלים. כשאתה רואה את עמרם מצנע בטלוויזיה בויכוח עם יוסי פלד, רואה את שגיאתו היחידה של ברק בכך שהכריז על כל הצעות הפיתוי שלו לפלשתינים כבלתי מחיבות, וממשיך לתמוך בכל המהלכים שנעשו עד הבחירות, כשאתה צופה בשלמה להט מכריז (בטון שמתאים לשם המשפחה שלו, אבל עם תוכן שאינו מתאים לשמו הפרטי): "לרבין, ערפאת לא היה עושה דבר כזה", אתה חש שמדובר כאן בתכונה אנושית בלתי נשלטת: רצון עז להאמין בשטויות, ממש כמאמינים באמונות תפלות אחרים.
השמאל בעת הזאת יידום . . .
|
|