בתשובה להאייל האלמוני, 22/02/01 17:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר עברתי את הדיון הזה, אפשר לנסח חוק עבור כל (ואם היה BOLD היה צריך לסמן את הכל ב BOLD) צורת התנהגות ועבור כל קבוצת תצפיות סופית (אם כי גדולה כרצוננו). החוקים תקפים כי ניסחנו אותם בהתאם לתצפיות וברגע שהיה לנו תצפית שסתרה את אחד החוקים ניסחנו את החוק מחדש (אבל לא נגענו באקסיומות), ראה את ה"מהפכה" הניוטונית ואת ניסוח תורת היחסות הכללית כתוצאה מניסוי מייקלסון מורליס. אם תהיה תצפית שבשעה מסויימת הפסיק כוח המשיכה לפעול נוכל לנסח חוק מתאים (כמובן שלאותו חוק יכולים להיות מספר גדול מאוד של משתנים וקבועים - אבל בגלל שחלק גדול מניסוח המתמטיקה בו אנו משתמשים נוצר אך ורק בשביל לנסח את אותם חוקים - היו יכולים להגדיר מתמטיקה שתציג את אותם חוקים באופן שהיה נראה אלגנטי). אין מה לדבר על אפשרות סבירה יחידה באופן סטטיסטי משום שגם אם לא היו חוקים היינו מוצאים חוק אחר ובדיאבד מחליטים שהוא האפשרות היחידה סטטיסטית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאם החוק דורש אינסוף משתנים כדי לתת תחזית סבירה או שכל ניסוי חדש מפריך לחלוטין את התיאוריה (ולא כמו המהפכה של תורת היחסות שרק תיקנה את המכניקה הקלאסית) אז החוק הוא לא ממש חוק אלא רק ניסיון פתטי לחפש חוקיות במקום שהיא לא נמצאת בו. אם בעתיד אלוהים יחליט לבטל את השפעת כוח המשיכה על אנשים מסוימים לפי בחירתו, נוכל לומר שההנחה היסודית שלנו, שיש עקביות בעולם ויש חוקיות הניתנת לניסוח היא לא נכונה. לא ניתן לנסח חוק שיצפה מי יעוף פתאום לשמיים (וגרוע מזה, אלוהים יכול להתעצבן ולעשות דווקא כדי לבלבל את מי שינסה למצוא חוק כזה). למזלנו הוא לא עושה את זה.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בו לא ניכנס לזה שוב, אני רק חייב לשאול מספר שאלות (שאפשר להשאיר פתוחות, ולא כדי לקחת ברצינות): האם המצב שנוצר בו יש לנו שתי תיאוריות שחוזות בדיוק מדהים תוצאות של תצפיות (כל אחת בסדרי גודל אחר) אבל לא מתיישבות זו עם זו היא לא איזה מקבילה אירונית לאותו אל אכזר ושונא מדענים אותו תיארת? האם יש עדות להנחה שבזמן ניסוח הפיזיקה הניוטונית מהירות האור הייתה קבועה, אולי אותו אל פשוט משתעשע בנו, נותן לנו חידה וברגע שהוא רואה שאנחנו מתקרבים לפתרונה הוא מוסיף אליה עוד סיבוכון (אולי העולם היה פעם באמת שטוח ושני צבי ענק נשאו אותו ממקום למקום)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הפילוסופיה של המדע, נותן לראות כיצד תיאוריות באות והולכות, או מחליפות או משלימות אחת את השניה כמהלך הנקרא ''רדוקציה של התיאוריה'' למשל, מתחילים במשפטים איבחוניים המתארים מה שראינו במעבדה, ומקשרים אותם יחד באמצעות לוגיקה מתמטית. כדי להראות שתאוריה מסוימת היא מקרה פרטי של תאוריה קודמת, היינו תאוריה רדוקטיבית, נקשר אותם בעזרת מונחים לוגיים. חוקי קפלר בנוגע למסלולם האליפטי של הכוכבים מהווים למעשה התאמה של חוקי קופרניקוס שדיבר על מדלולים מעגליים. ניוטון הכליל את חוקי קפלר על כל היקום וניוטון בתורו הוא מקרה פרטי של איינשטין. לפי הדוגמא רואים רדוקציה נקיה וברורה של תיאוריות, כאשר למעשה לא היה שום שינוי אונטולוגי, כל התיאוריות היו בקשר להתנהלות גופים בחלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל בכל זאת, אולי בניסוח שונה... אם כל תיאוריה חדשה שנפתח אמורה להתאים את עצמה לכל התצפיות בעבר, אז ברור שהתיאוריה אותה החזקנו קודם (שהתאימה את עצמה לכמעת כל התוצאות = לכל התוצאות שהיו בנמצא בעת ניסוחה) תהיה קירוב (שאתה יכול לקרוא לו רדוקציה) של התיאוריה החדשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שתיאוריה לא קופצת לה שתם כך באופן ספונטני (בנידוג לרעיון). ומיכוון שתיאוריה מבוססת על תאוריות קיימות הרי שצריך להראות קישור לוגי ביניהן, אלא אם ישנו הבדל אונטולוגי, היינו שמדברים על דברים שונים. ולכן, זה לא אומר שכל תיאוריה אמורה להתאים עצמה לכל התצפיות בעבר א-פריורי. התקדמות בהבנה של המציאות הינה היתקדמות רדוקטיבית שהולכת ומכלילה מצד אחד ומפשטת מצד שני, תוך ציות ליחסים לוגיים-מתמטיים בין שלב לשלב. הדוגמא של הרבי מלובביץ' מדגימה יפה את ההסתכלות הזו. במהופך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שלא הבנתי את כוונתך. נניח שיש לי תיאוריה שבנוסף לעובדה שהיא מתאימה לכל תצפיות העבר, היא גם חוזה תצפיות עתידיות. נניח שבמסגרת ניסוי כלשהו אני מוצא תצפית שסותרת את אחת מהתחזיות. מה, לטענתך, אני אמור לעשות: האם אני חייב לפתח תיאוריה חדשה שתתבסס על התיאוריה הקימת בלבד (ואם אין כי בתיאוריה הקודמת היתה פשוט לא נכונה - ראה התיאוריות של אריסטו). איך (מלבד קירוב) מתבססת תורת היחסות על התיאוריות של ניוטון. וכידוע דווקא התיאוריה הניוטונית היתה כוללנית בהרבה מתורת היחסות או הקוונטים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנקודת המבט של ההיסטוריה של המדע, השיח הרדוקטיבי מרחיב את מרחב הדיון .כאילו נאמר שאיננו מגלים שום דבר חדש אלא מרחיבים את ההבנה והידע על היישים. השינוי מתאוריה אחת לשניה נובע מזה שלחדשה ישנם טיעונים חזקים יותר משום שהיא משתמשת בקריטריונים חדשים. אבל המעבר מתיאוריה לתיאוריה איננו בקפיצות (אם כי פופר התנגד לכך) אלא בלוגיקה מתמטית. כמובן שיש אספקטים נוספים - אפשר להראות שלא תמיד איננו מגלים דברים חדשים אבל לעומת זאת בהחלט ננטשו דעות ישנות (ראה ''הרוח החיה'' במדע הביולוגיה) התיאוריה הרדוקטיבית איננה מתכון להניית תיאוריות מדעיות אלא הסתכלות על ההיסטוריה של המדע והנחת מסקנות לגבי התנהלותו בעתיד לכן הקפיצות הרעיוניות של דב, למשל, לא עולות בקנה אחד עם הדעה הרדוקטיבית משום שעד שלא יאוששו בפורמולות לוגיות המבוססות על תחביר תצפיתי (ראינו במעבדה ש...) וכל עוד הם מתייחסות לאותו יש אונטולוגי אפשר יהיה לבסס את המעבר בין התיאוריה החדשה לישנה באופן מתימטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני בטוח שאני לא מבין אותך. מה זאת אומרת איננו מגלים שום דבר חדש, פעם לא ידעו שיש יבשה בסוף האוקינוס האטלנטי, היום אנחנו יודעים אחרי שגילינו (לא, לא אני ואתה - "האדם האירופי" או אולי "תרבות המערב") דבר חדש (ויש, כמובן, מספר רב של דוגמאות, מכל תחום מדעי שאני מכיר). מה זאת אומרת "מרחיב את מרחב הדיון" האם ניוטון הרחיב את מרחב הדיון של אריסטו? האם איינשטיין הרחיב את מרחב הדיון של ניוטון? איך מגדירים מרחב דיון? ואיך מגדירים מתי מרחיבים אותו (ולהבדיל ממה)? איך מגדירים טיעון חזק יותר ולמה קריטריון חדש מחזק את הטיעון (חדש מפני ישן...)? איך אתה מגדיר, בכלל, קריטריון בהקשר הזה? "המעבר מדיון לדיון אינו בקפיצות אלה בלוגיקה מתמטית" - מה? מתי? מספר רב (שלא לומר כל - ואז מישהו ימצא לי מעבר רציף) של "מעברים" (שאני קורא להם שינויי תיאוריות) קרו בקפיצות ולרוב בגלל ניסויים שהפריכו את התיאוריות הישנות ללא קשר ללגיקה מתמטית (וכנראה שפופר ידע למה להתנגד). במדעי הטבע, מהם אני בא ועליהם אני מדבר, נהוג להשליך תיאוריות, ברגע שאינן עומדות במבחן המציאות (דרך אגב, זה בדיוק הנושא) ברור שהתיאוריה שלך (או התיאוריה אותה הבנתי מאיך שהצגת אותה) מנותקת מחלק גדול מהתצפיות ולכן אני לא יכול להתייחס אליה ברצינות, כל עוד היא מנוסחת בצורה הזו. ואת הפיסקה האחרונה לא הבנתי ואשמח אם תנסח אותה באופן יותר ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על העיכוב בתשובה ,הייתי צריך להתייעץ עם המרצה לפילוסופיה לשעבר. המודל הרדוקטיבי מנסה לתאר יחסים בין תיאוריות מדעיות. המודל ניתן בסידרה של משפטים המיצגים את חוקיו .לכל תיאורית מוצא או בסיסית ישנה טרמינולוגיה פנימית (מסה , גנים, טמפרטורה). לכל תיאוריה ישנם חוקי בסיס או אקסיומה שמהם ניגזרים משפטים מתימטיים או לוגיים. היחס בין שתי תיאוריות מוגדר כך שחוקי תיאןרית המטרה (נאמר התיאוריה החדשה) ניגזרים מחוקי תיאורית הבסיס (הישנה). ניגזרים פרושו שחוקי תיאורית המטרה ניתנים להוכחה על סמך חוקי תיאורית הבסיס. אבל איך אפשר בכלל ליגזור מתיאוריה אחת לשניה אם הטרמינולוגיה שונה?( למשל, תיאוריה כימית כניגזרת של תיאוריה פיזיקלית) ישנה סידרה שלמה של הוכחות לוגיות ומתמטיות המראות שהדבר אפשרי דרך עקרון-מגשר כמו שטבע אותו נייגל בשנות החמישים. ישנם תוספות לתיאוריה הזו המאפשרות גישורים בחוזקים שונים אך בעזרתה מקבלים איחוד של התיאוריות, היינו שתיאוריה אחת מוכלת בשניה ואין תאוריה עצמאית. גם הקטנת מספר ההנחות על העולם מאפשרת הסברים של תופעות על ידי מספר קטן של ביטויים בסיסיים ופשוטים יותר ועל כן התיאוריה הרדוקטיבית קבילה יותר (פחות מסובכת). למשל רדוקציה של חוקים גנטיים לחוקי ,DNA או חוקים גזיים לחוקים מולקולריים .אנו מקבלים הבנה גדולה יותר על הטבע על סמך מערכת חוקים שמצד אחד היא לא שרירותית אלא נסמכת על הבנה קודמת ומצד שני מערכת חוקים בסיסית יותר .עוד דוגמא זו ההבנה שאור איננו חלק מחוקים אופטיים אלא ממערכת של חוקים אלקטרומגנטיים. היש לא השתנה אך מרחב ההסבר גדל. ישנם כמובן כל מיני סוגי מעברים רדוקטיביים בין תיאוריות, החל ממעברים "חלקים" דרך כאלה המהווים "שינוי משמעותי" ועד למעברים "מלאי מהמורות" ישנן גם רדוקציות אלמינטיביות - הספרות הקריסטליות של סוקרטס או הנסיון לבצע רדוקציה של גלים אלקטרומגנטיים לאתר ,או ביטול אונטולוגי של תיאוריה כימית העוסקת בפלוגיסטון (הוכח שאין דבר כזה) פופר (שמן הסתם קהלני יאהב אותו) טען כנגד תיאורית-התיאוריות שהכל שטויות והאינטואיציה ותחושת הבטן של המדען והדמיון חזקים יותר מתצפיות. אני כבר לא כל כך זוכר איך הגענו לכאן, אך בכל זאת תיאורית הרדוקציה של התיאוריות מראה שהתקדמות הידע אולי יכולה להעשות בקפיצות אך כל עוד ההנחה האונטולוגית תקפה ישנו קשר לוגי בין תיאוריה חדשה לישנה. אני חושב שכאן פחות או יותר מיציתי את הידע שלי בנושא ואם אתה מעוניין אוכל להפנות אותך לספרות המתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא איך לגזור בין תיאוריות בטרמינולוגיה שונה אלא איך לגזור בין תיאוריות שסותרות זו את זו (בטרמינולוגיה זהה). אי אפשר להוכיח את טרנספורמצית לורנץ על סמך טרנספומציית גליליי (אי אפשר, כי הן פשוט סותרות זו את זו, למרות שבקירוב מסויים הן זהות). כמו שאמרתי מספר פעמים (בדיון הזה ובאחרים), לתיאוריה שהופרכה אין זכות קיום (כתיאוריה - היא יכולה להוות מודל כאשר ההגבלות שלו ידועות), לכן עקב העובדה שהתיאוריה שלך הופרכה (בתגובה הזו, כמו גם בקודמת), אני לא מבין למה צריך להציג אותה בכלל. אם אני מעלה תיאוריה שהעולם נישא על גב צב ענק (תיאוריה שהיתה נפוצה, אני חושב, בעולם העתיק), האם עכשיו כל תיאוריה שתציג תצטרך להגזר מאותו צב (למרות הוכחות שהוא לא קיים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את טרנספורמצית לורנץ אך אם תקרא את תגובתי תראה שתאורית התאוריות מאפשרת ביטול של תאוריה קודמת לטובת חדשה. הענין הוא שאם טרנספורמצית לורנץ זהה במובן מסוים לטרנספומציית גליליי הרי שצריך להראות במה הם זהות ולהביא ארגומנטים לוגיים/מתמטיים שמאששים זהות. שים לב שכתבתי גם שרדוקציה בין תיאוריות יכולה לקבל "גוונים" שונים של מעברים, מבחינת חוזק הקשר בין תיאוריות. אם למשל תוכל להראות שהעולם מורכב מיישים אומטולוגיים שונים, צב ענק, הרי התיאוריה שהצגתי עובדת בתחום אונטולוגי לא משתנה. ניקח למשל מיקרה פשוט של רדוקציה של חוקי התנהגות של גזים (חוק בויל) לחוקי מכניקה סטטיסטית. חוקי גזים מנסים לתאר יחסים בין אלמנטים כמו טמפרטורה, נפח ולחץ. אך מה הם בדיוק טמפרטורה, נפח ולחץ? ללא חוקי המכניקה הכל היה נראה כמו איזה קסם. תחומים מורכבים יותר הם למשל רדוקציה של מדעי ההתנהגות למדע הכימיה, ראה תרופות מסוג רטאלין לטיפול בילדים היפר-אקטיביים לעומת שיטות הטיפול שהיו נהוגות קודם. שאני מבין אותה, מטרתה להראות ולהוכיח רצף מסוים בהבנה ההולכת וגוברת שלנו את היקום, ולהראות שאם ישנה קפיצה או פער או שבר בין תיאוריות שונות, כיצד פער זה מתיישב אפיסטימולוגית (לוגיקה ומתמטיקה) ואונטולוגית- גילוי יישים חדשים. ההנחה שיתכן שבסוף היקום מתקיימים חוקים שונים לגמרי יכולה לבסוף להתאמת ותיאורית הרדוקציה האינטר-תיאורטית מנסה לתת פןרמליזציה לוגית לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שאני מנסה להתמודד עם כתיבת התגובה (ועם הקישור הבעייתי לאינטרנט של הספק שלי), ראיתי שנוצרה למעשה הסכמה ביננו ולכן אסתפק בהבהרה מתמטית פיזיקלית, טרנספורמצית לורנץ היא ההצגה המתמטית (החבורה) של טרנספורמציות בתורת היחסות הפרטית וטרנספורמציית גליליי היא ההצגה המתמטית של טרנספורמציות במכניקה קלאסית. ראה : ו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצפית ראשונה: כדור מתגלגל בעקבות אנרגיה התחלתית שהושקעה בו, ומתנגש באחר. הכדור האחר נע בעיקבות ההתנגשות. תצפית שניה: כדור מתגלגל בעקבות אנרגיה התחלתית שהושקעה בו, ומתנגש באחר. הכדור השני מצמיח יד, שולף סיכה מהכיס שקודם לא היה, ומפנצ'ר את הכדור הראשון. תצפית שלישית: הכדור מסרב להתגלגל. תצפית ריבעית: הכדור משנה את צורתו לצורת פיל וורוד השוקל כ4 טונות, וזאת מבלי שנמדד שינוי כלשהו בסביבה, ותוך דקלום "מלחמה ושלום" מעופף לליבת השמש שבנתיים "נכבתה" מאחר ולא מתרחש כל תהליך עיקבי בין חלקיקי המסה המרכיבים אותה, וגם מס' החלקיקים וכל פרמטר נצפה אחר אינו עיקבי כך שקיימת הסתברות שווה לכל צורת התנהגות באשר היא. מהי מערכת החוקים העיקבית שמתארת התנהגות זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצפית ראשונה: כדורי ביליארד. תצפית שניה: ביז'ו ישן כשהוא שוכב על הגב והבטן העגולה שלו היא הכדור השני, איז'ו מגלגל כדור ים על הבטן שלו. ביז'ו מתעורר עצבני, מתהפך מוציא סיכה ומפנצ'ר את הכדור. תצפית שלישית: הכדור ממוסמר לרצפה (ולכן מסרב להתגלגל). תצפית רביעית: הכדור הוא ביצה של פיל ורוד (ידוע שפילים ורודים בוקעים מביצים ומשקלם ההתחלתי הוא כ 4 טונות) הפיל הוורוד עושה מייד עם בקיעתו את מה שפילים וורודים עושים עם בקיעתם הוא מתעופף אל עבר הירח תוך דקלום "מלחמה ושלום" (בניגוד לפילים ירוקים שמדקלמים את "למי צלצלו הפעמונים"). המדען עורך התצפיות המבולבל חושב שהירח הוא השמש שכבתה בגלל חוסר עקביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת החוקים היא כזו: 1) בתצפית מספר 1 הכדור מתגלגל. 2) בתצפית מס' 2 הוא מצמיח יד. 3) תמשיך לבד. האם התצפית הזו חוזה משהו? כנראה שלא. אבל עדיין קיימת חוקיות, ולו חוקיות פרטנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק במו פתרנו את הבעיה של תאוצות שונות לגופים שונים עבור אותו כוח, נגדיר משתנה פנימי (כמו מאסה): לכדור הראשון יש ערך 1 לכדור השני יש ערך 2 לשלישי 3 ולרביעי 88. עכשיו ננסח חוק שאומר, במידה והערך של אותו משתנה פנימי הוא 1 הכדור ינהג בהתאם וכך הלאה. ולחסוך לך תגובה (ועצבים מקוראי האייל) גם אם מדובר באותו כדור, אפשר להגדיר את ההתנהגות כפונקציה של הזמן (או המקום או משתנה חיצוני אחר) ,הרי אותו כדור לא יתנהג באופן שונה באותו הזמן - ואני מדבר על זמן אבסולוטי (הנה חסכתי לך עוד תגובה). יש הוכחה מתמטית שעבור כל (ושוב אתה יכול לשים דגש על כל) קבוצת ערכי תצפית גדולה כרצונך (אני חושב שהיא חייבת להיות סופי, אבל בכל מקרה מספר התצפיות הוא סופי) אפשר למצוא פונקציה רציפה בכל הנגזרות שתתאים (לא בערך) לערכי התצפית (היוצא מהכלל הוא עם נתונים לך שני ערכי תצפית שונים עבור אותם משתנים - אבל הפיתרון הפשוט הוא להגדיר משתנה חדש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דשנו לעייפה ב"טיעון השען" של המבקשים להוכיח שחייב להיות יוצר בטענה ש"אם יש סדר, חייב להיות מסדר". במובן מסויים, הם צודקים. בתנאים של אקראיות מוחלטת הסיכוי שתבניות מסויימות יווצרו ואחרות לא, תוך שמירה על חוקיות בסיסית, בחלק כה גדול של היקום (כל היקום הנצפה, למעשה) במשך זמן כה רב (תצפיות מכוכבים רחוקים הן למעשה תצפיות של מיליארדי שנים אחורה) הוא נמוך להחליא. כמובן שאלו רק תצפיות, ולא הוכחות מתמטיות, אך הן כה נרחבות שאין ברירה אלא לקבלן. ה"הגיון הפשוט" שלי גם אומר שאין אפשרות של "חצי חצי", כלומר שהיקום בחלקו יתנהג בחוקיות מסויימות וחלקו האחר (זמן\מרחב) באקראיות מוחלטת. האם החוקים עצמם אקראיים? יכול להיות שכן, יכול להיות שהם החוקים האפשריים היחידים בכל יקום פיזי נתון, ויכול להיות ששתי התשובות נכונות. בכל מקרה לא יהיה זה נכון לומר שהטענה כי קיימת חוקיות ביקום היא "אקסיומה" באותה רמה של אקסיומות דתיות למינהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבהרתי את עצמי מספיק: א. הדיון התחיל מטענתו של ewilde ש"המדע הוא אמונה! אף מדען לא יתווכח איתך על זה". (מעניין למה אף אחד לא התייחס להגדרה המופרכת הזו מלבדי) אני טענתי (ואני עדיין טוען) שהמדע הוא לא אמונה אלה האקסיומות עליהן בנוי המדע הן אמונה. ההבדל בין מדע לדת הוא, שמדע בנוי מתיאוריות שמבוססות על מספר מצומצם של אקסיומות, וניתן לחלוק עליהם, להפריח אותן, ולפתח אותן, ודת נתונה כתורה אחת ארוכה עליה אי אפשר לחלוק ואותה אי אפשר לפתח (ובטח שלא להפריך). ב. נקודה נוספת אותה אני מתקשה להעביר (לא בפעם הראשונה) היא הנחת המשתנים הסמויים, תחשוב על הניסוי (המחשבתי) הבא, ניקח מספר גופים בעלי צבע/גודל/צורה זהה ,נפעיל עליהם כוח קבוע למשך פרק זמן זהה, ונמדוד את המרחק אותו הם עברו. התוצאה שנקבל תהיה שכל אחד עבר מרחק שונה, מכן אפשר להסיק שלוש מסקנות: 1. הניסוי נכשל, לא יכול להיות שאין חוקיות ולכן צריך להתעלם מהניסוי... 2. אין חוקיות בעולם, ואין טעם לחפש חוקיות כזו. 3. בגלל שהחוקיות היא אקסיומה, חייבת להיות חוקיות לכן נגדיר משתנה חדש (נקרא לו משתנה פנימי, כי אין דרך חיצונית לקבל אותו) לכל גוף, שמגדיר את יחס כלשהו בין המרחק לכוח. כידוע משתנה כזה הוגדר (ונקרא מאסה) ובאותה דרך אפשר להגדיר משתנים רבים ושונים כרצוננו ולכן לעולם לא נוכל להפריך (או להוכיח) שיש חוקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתאור הזה מתיישב יפה עם תיאורית התאוריות עליה התכתבנו למעלה | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |