בתשובה לאמיר, 22/02/01 1:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טרוריסט אינו חייל - ולכן כל הנאמר לעיל אינו תקף לגביו. טרוריסט הוא, מבחינת מטרת הטרור, 'פושע פשוט' - אם הוא נתפס, חלים עליו החוקים הרגילים שחלים על כל אדם (אזרח או לאו, בהתאם) שביצע פשע - מאסר ממושך וכדומה. כאשר מדינה תופסת חייל אויב, במהלך ביצוע פקודות של הצבא הזר - הוא נופל לקטגוריה של 'שבוי מלחמה', וחלים עליו חוקים שונים לחלוטין. כמובן שזה תקף רק תיאורתית - אותה תיאוריה שלפיה לא נושאים מו''מ עם טרוריסטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על התיאוריה לפיה מותר לחסל בגלל הסכם עם המדינה, ולא בגלל איום ישיר. מכאן, שאין לחסל מחבל העומד מולך עם נשק, שלא לדבר בכלל על מדיניות החיסולים. ובכל מקרה, עצם הרעיון של הסכם עם המדינה הוא מגוחך. גם לאזרח שאינו משרת בצבא יש הסכם עם המדינה, לפיו הוא יממן את הצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג, זו הדרך היחידה לתאר את גישתך. כיצד, בעיני רוחך, מחלחמה מתנהלת? שתי קבוצות של חיליים עומדות זו מול זו, וממתינות שמישהו ירה? וכשמישהו יורה, יורים *רק* בו ולחיילי הצד השני אסור להחזיר אש? הפצצת מטרות אסטרגיות, כיבוש בסיסי אוייב או מארבים הם לא אופציה מוסרית? האם הפצצת עיר אזרחית שקולה להפצצת בסיס צבאי? הוסבר לך, שוב ושוב ושוב שסימון הכוח הלוחם ותומך הלחימה והפיכותו למטרה לגיטמית, היא האפשרות המוסרית ביותר, כל עוד פיתרון סכסוכים באופן אלים הוא עבודה נתונה. האלטרנטיבות הן פצפיזם או רצח עם. מה ההבדל בין "מימון הצבא" לבין "פעילות בצבא"? *עצום*. אני משלם מיסים, ונלחם - בדרך הדמוקרטית על המטרות להן הם יוקצו. החייל נלחם, נקודה. זהו כל יעודו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה ממך, אל תכניס מילים לפי. אם חייל מבחין בחייל חמוש המתקרב אליו בשעת מלחמה, הרי שהוא נתון לסכנת חיים. עכשיו תסביר לי איך קפצת מחייל שהולך לתחנת אוטובוס לטנק בקרב? מארבים הם לא דבר מוסרי, שכן מן הסתם הם מוגדרים כחיפוש אחר אנשים לרצוח. אם תגן על גבולך, זה משהו אחר. טבח צבאי נלחם? מעניין. זה שעומד בשקם נלחם? מעניין. פקידה בלשכת הגיוס נלחמת? מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה: אתה נתון בדילמה רעיונית אקוטית שניתן לפתור אותה באחת משתי דרכים - לוותר על עקרונותייך וצו מצפונך או להסיק את המסקנה המתבקשת ולפעול בעקבותיה. בעייה נוספת: הפיתרון השני כולל בחובו צעד בלתי-חוקי ובלתי מקובל בחוגים רחבים של החברה הישראלית, כמו-כן הוא נוגד את מערכת התעמולה אליה היית חשוף ב-ח"י השנים שעברו. פיתרון זמני: להתעלם מהעובדות, מניתוחן הבהיר ומהמסקנות שנובעות מהן באורח ברור, ולחזור שוב ושוב על אותם הטיעונים שהופרכו כבר בעבר מתוך ניסיון שכנוע עצמי. בעייה בפיתרון הזמני: אדם אינטיליגנטי, כפי שהתרשמתי שאתה, איננו מסוגל לעשות שקר כה גס בנפשו למשך תקופה ארוכה מבלי לפתח סימפטומים של הדחקה ורגשות-אשם. פיתרון קבע: להסיק את המסקנה המתבקשת ולפעול לאורה. סיכום זמני בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הוא כרגע לא עלי. השאלה שנשאלה היא האם חייו של חייל הם הפקר. הסקתי את מסקנותי. אינני חושב ששירות בצבא הוא בהכרח פשע. כשם שהמשטרה אמונה על שמירת שלום הציבור, וכשם שהגנה עצמית אינה נחשבת לפשע, כך אני רואה גם את הצבא. כמובן שיש מיקרים רבים בהם חורג הצבא (צבא בכלל וצה''ל בפרט) מגבול ההגנה העצמית, וזה כבר סיפור אחר. להזכירך, הנקודה לא הייתה האם שירות בשטחים הוא לגיטימי או לא, אלא האם המדים מרשים את רציחתך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |