|
המשפט שהכי מדגים את ה"אנכרוניסטיות" של מוסר המלחמה הוא "המטרה אינה מקדשת את האמצעים". לכאורה, זה המשפט הכי מטופש בעולם, אם בכך שתהרוג אחד תציל אלפים, מה אינו מוסרי בכך? ההפך - להימנע מלהרוג את האדם האחד נראה לא מוסרי. יש כל מני דוגמאות היפוטתיות לדילמות מוסריות (כמו הדוגמה של ניצה על הילדה בת ה5 שמכוונת חיילים) שבהן ברור שהמשפט הזה אינו נכון.
הסיבה שבעיניי המשפט הזה אינו אנכרוניסטי ודווקא הוא אכן משפט נכון, היא שבני אדם הם יצורים מוגבלים. אנחנו לא באמת יודעים לצפות את התוצאות של כל מעשינו, ולכן עדיף לא לעשות עוול בטוח עכשיו, רק בגלל שנראה לנו שהוא יביא לדברים נפלאים בעתיד. המשפט הזה, ומוסר המלחמה, נועד להאבק בנטייה אנושית בסיסית להצהיר על מטרות נעלות וגרנדיוזיות ולהיות משוכנע שאתה יודע את הדרך הנכונה להגיע אליהן. כך למשל פוליטיקאים הבטיחו בעבר לעמיהם נסים ונפלאות - שלום ושגשוג לתקופות שנעות בין 40 ל1000 שנה, שוויון בין כל המעמדות, ויש כאלה שאפילו חושבים שדרכם תביא לאחרית הימים וביאת המשיח. נראה שמטרות כל כך נפלאות מצדיקות אפילו סבל של מליונים ע"מ להגיע אליהן. הבעיה היא שבד"כ את הסבל הפוליטיקאים מצליחים להשיג, אבל את המטרות לא ממש..
לדוגמא בסכסוך שלנו, אני משוכנע שיש דוברים פלסטינאים שמסוגלים לתאר לי את המצב הנורא של עמם כל כך טוב, עד שאשתכנע שמוות של ילדה אחת בת 5 מתגמד מול כל הסבל הזה. אני עדיין חושב שאין שום דבר שמצדיק רצח בדם קר של ילדה כפי שנעשה למשל במצר. זאת, אפילו אם המחבל משוכנע שבכך הוא חוסך חיים ועוזר לשחרר את עמו מכיבוש. (חוץ מזה, אני גם חושב שהוא טועה, ואם הוא באמת רוצה שבסוף תקום מדינה פלסטינאית חופשית, ולא איזה דיקטטורה איסלמית, אז העובדה שהמחבלים נהפכו לגיבורי התרבות של הפלסטינאים לא ממש תקדם את זה, אבל זה לא ממש קשור)
גם בצד שלנו המטרה* אינה מקדשת את האמצעים, ולכן אנחנו צריכים להמשיך ולנסות לשמור עד כמה שניתן על כללי המוסר האלה, כל זמן שעדיין לא ניחנו ביכולת נבואית, ואנחנו לא ממש מסוגלים לצפות איך הזוועות שנעשה היום יביאו לדברים טובים יותר בעתיד.
------ * שדרך אגב, בכלל לא ברור מה היא. האם היא להכניע את הפלסטינאים ע"מ שיחתמו על הסכם שלום שנותן לנו 5% יותר שטח מאשר "הסכם זנווה"? האם היא להחריף את המצב עד שיהיה טרנספר? האם היא להחזיק את המצב תחת שליטה עד שתיגמר הקדנציה?
|
|