בתשובה ליוסי גורביץ, 09/01/00 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הרעיון של העם היהודי הוא אי הבנה ציונית". האמנם? או שמא עצם מהותו של הפריוקט הציוני? כלומר, ליצור עם כזה (בנפרד מהדת היהודית). (כוונה מצערת משהו, אני מסכים איתך בזה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפרויקט הציוני, כמו שאני מבין אותו, היה ליצור מסגרת מדינית לעם היהודי. ההנחה הייתה שעם יהודי אכן קיים, ושכמו כל שאר האומות הוא זכאי למדינה משלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. אתה ההסיטוריון מבינינו. בכל זאת, אני אנסה מבט בין השורות של ההיסטוריה, ותקן אותי איפה שאני טועה. לפני מאה שנה וקצת יותר, אני מניח שהשאלה "האם יש עם יהודי? האם צריך להיות? אם לא, מה כן?" היתה שאלה בוערת בתודעה האינטלקטואלית של היהודים באירופה (יש להניח שאת רוב היהודים זה לא ממש עניין, כמו שסוגיות כאלו לא מעניינות את הרוב בשום אוכלוסיה). כמה עשורים לפני הרצל, אמר משה מנדלסון (נדמה לי): אני גרמני בן דת משה. כלומר, הוא כפר בקיומו של עם יהודי (או לפחות בהשתיכותו לעם זה, ומכאן בחיוב שבקיומו של עם כזה). במקביל לציונות פעל הבונד (ועד מלחמת העולם השניה היה דומיננטי יותר בפולין, למשל), ששאף לאוטונומיה תרבותית של היהודים בארצותיהם. כלומר, אם הבונד הכיר בעם יהודי, היה זה במובן חלש יותר מכפי שראתה זאת הציונות. מכאן, שאולי לכאורה הציונות "הניחה" שיש עם יהודי, אבל זו היתה רחוקה מלהיות הנחה תמימה; לא כמו שפיזיקאי, נאמר, מניח משהו מתמטי שאולי יתברר כנכון ואולי לא. עצם הנסיון להגשים את המסגרת המדינית, שבבסיסו ההנחה בדבר קיומו של עם, היה נסיון לחזק את היותם של היהודים עם; "להוכיח" את ההנחה בכך ש*יגרמו* לה להיות נכונה. אם אני צודק, אז זה לא בדיוק "ליצור עם יהודי", כמו שכתבתי קודם, אבל גם לא ממש רחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את התיקון שלך. לדעתי, אתה מדייק. רק כמה הערות צדדיוות: א. מנדלסון חי כמאה שנים לפני הרצל (סוף המאה ה-18, תחילת ה-19). ב. רוב יהודי מערב אירופה קיבלו את ההגדרה של מנדלסון (בצרפת היא הפכה להגדרה הרשמית של הקהילה היהודית - "צרפתים בני דת משה". אצלנו אוהבים להדגיש את ה"גרמנים בני דת משה", כיוון שנאמנות יהודי גרמניה למולדתם ודחייתם - בלשון המעטה - על ידיה, היא טיעון ציוני ישן). רבים אחרים הצטרפו לתנועות סוציאליסטיות, ששללו את הלאומיות (ודאי את זו היהודית), ואחרים היו אורתודוקסים, שדחו את הציונות ככפירה. במערב אירופה וארה"ב, הציונות היא כשלון. ג. התנועה הציונית הייתה חזקה יותר במזרח אירופה ובמרכזה, אך גם שם היא נאבקה בתנועות סוציאליסטיות (כשתנועת הבונד היא הבולטת שביניהן, והיא אף אימצה את היידיש כשפה, מה שהוביל לחרם ציוני עליה) ועוד יותר מצד האורתודוקסיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |