בתשובה ליריב מ, 13/10/03 4:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אין אם מי לדבר כדי להגיע להסכם טוב גם לישראל. ביילין ושות' אפילו לא הצליחו לקבל את ההסכמה על ביטול זכות השיבה. כל הטקטיקה של הפלסטינאים היא להיות בשקט כל עוד הם מקבלים הישגים. לכן ההסכם הזה לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב. ב. אנא הסבר לי מדוע המתואר בפסקה השניה לא התקיים לאחר פרוץ העימות הנוכחי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה נעצר באמצע-אם לא בתחילת התהליך. למשל העובדה שאף התנחלות לא פונתה-ומן הצד השני אף אירגון טרור לא פורק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנחלויות מעצבנות. ארגוני טרור הורגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלה ואלה הם מכשול לשלום או ליחסי רגיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדויק במאת האחוזים כמובן. לא ארגוני טרור הורגים, "פצצות" או "כדורים" הורגים, או "פגיעות הדף" הורגות. כדי להבין את התמונה, יש להסתכל עליה בהקשר המתאים. מה יותר גרוע, החמאס או סעיף קטן ג' באיזו פיסקה משמימה מוועידת ארגון הסחר העולמי בקנקון? הראשון הרי הורג. אבל האמת העצובה היא שגם סעיפים קטנים יכולים להרוג, אלפים ולפעמים אף מאות אלפים של אנשים. הם פשוט לא עושים את זה בדרמטיות, ולכן זה לא נראה לנו ממבט ראשון קטלני ומסוכן כל כך. התנחלות לא הורגת אף אחד. גם מתנחלים לרוב אינם הורגים אנשים (שלא במסגרת צה"ל). אבל לגזילת אמצעי מחיה יכול להיות אפקט קטלני לא פחות משל פצצה. גם למניעת השכלה מדור שלם - מה שלמשל מוריד בין השאר את רמת ההתמחות הרפואית בשטחים הכבושים - יש אפקט קטלני לא פחות, וגם לדיכוי כלכלי. מלבד זאת, הרי החיים זה לא עניין בינארי. מניעת מותו של אדם זה דבר חשוב, אולם לדעתי מליון אנשים שחיים חיי סבל ועוני זהו עוול לא קטן כלל וכלל לעומת מותו הבלתי מוצדק של אדם בודד. העוני מאמלל, מקצר חיים, מרדד אותם, לעיתים אף מקפד אותם באכזריות. יש דברים בחייו של אדם שהם בעלי ערך גם מעבר לעובדת היותו חי, ושלילתם איננה חסרת חשיבות כל כך. כששוללים זאת ממליונים, הערך המצטבר עולה בהרבה על חיי אדם או אף מאה. אני לא חושב כמובן שההתנחלויות מצדיקות רצח של משפחות שלמות אשר באו לשבת לאכול במסעדה, אולם הזלזול וההמעטה בחשיבות ההשפעה של ה"סדר" הישראלי במזרח התיכון איננה במקום לדעתי. ה"סדר" הישראלי בכללותו (על ההתנחלויות שהינן מרכיב חשוב בו) הוא לא "מעצבן". הוא מאמלל ומנשל ופוגע ופוצע, וכן, הוא גם הורג. בשקט ובצורה לא פוטוגנית, אבל הורג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעצבן את הפלשתינים הוא עצם היותנו כאן. בכל מיכלול הגורמים שמעצבנים אותם, ההתנחלויות תופסות אצלם חלק קטן מאד. אין זה מפתיע כלל שבפסגת קמפ דויד, למשל, לא שמענו כמעט על ההתנחלויות כנושא למחלוקת. ירושלים, הר הבית וזכות השיבה היו אלה שבראש סדר היום. ואגב, לו הייתי פלשתיני, נישולי מביתי ב 48 ובניית מושבים וקיבוצים על כפריי היו מכעיסים אותי עשרת מונים מקיומם של ישובים יהודיים לצד (ולא במקום) הישובים שלי בשטחי יש"ע. ההתמקדות בהתנחלויות כגורם כל הצרות הוא חלק מנטייה לחשיבה בינארית ולחיפוש המטבע מתחת לאור הפנס: אין התנחלויות יש פתרון, יש גדר אין פיגועים, וכו' וכו' . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. וסיבה נוספת לכך היא הידיעה של הפלשתינאים, שרוב הישראלים כבר ויתרו על ההתנחלויות וכי פינויין הינו ודאי וענין של זמן בלבד. אני מקווה מאד שהם יתבדו, אך עם השמאלנים שבתוכנו יש להם סיבה טובה לחשוב כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הפריע לפלסטינאים, אם הם כל כך ערמומיים ומחושבים, לקבל את "ההצעות הנדיבות של ברק" בקמפ-דייוויד, לחכות בסבלנות עד סוף הפינוי ואז לחזור לאלימות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפריעה להם דעת הקהל של בני עמם, שלא היו מבינים את התרגיל והיו רוצחים אותם לפני שלב ב' (כך אמר עראפאת). אפשר לנחש גם שהם לא היו בטוחים במידת התמיכה שיקבלו מיפי הנפש האירופאים אם יחתמו על הסכם שאומר ''זה סוף הסכסוך'' ויחזרו בהם אח''כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ברק דרש הסכם סופי -- תביעות נוספות לא יהיו אפשריות. אם הפלסטינאים היו מסכימים לכך, לא היה להם תירוץ להתחלת באנתיפאדה, הם הרי לכאורה הסכימו וקיבלו את מה שהם רצו. חתימה על הסכם סופי ולאחריה חזרה לאלימות היתה הפרת-הסכם ברורה מצד הפלסטינאים שאפילו האירופאים לא היו יכולים להתעלם מכך. הרבה יותר קל להתחיל אלימות כאשר אין הסכם תקף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |