 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הסכם שוויץ" מהווה סימפטום להזיה הנפוצה כאילו על ידי חתימה על מסמך כזה או אחר ישתנו עובדות מהותיות. אפילו אם נניח שההסכם במהותו הוא נפלא (בעיניי, הוא רחוק מזה), ברור לכול שהקיצונים בשני הצדדים מאוד לא יאהבו אותו. מימושו של ההסכם הזה יביא לחיכוך מתמיד בין פלסטינים לבין ישראלים. הן בשל מימוש חלקי של זכות השיבה (רק עשרות אלפים יחזרו לתוך ישראל לפי ההסכם, אבל רק עשרות אלפי ערבים ישראלים נותרו פה ב-48', והיום הם מיליון), הן בשל ההסדרים המעורפלים בירושלים (קל מאוד לדמיין ירי או זריקת אבנים של המון מוסת על הכותל או לחילופין ניסיון יהודי לפגוע במסגדים). המדינה הפלסטינית הקטנה והצפופה תהיה אכולת קנאה ומלאת משטמה לשכנתה העשירה. היא לעולם לא תצא מולה לפעולה צבאית חזיתית שבה אין לה כל סיכוי, אבל היא תהווה קן לטרוריסטים שיפעלו כביכול או שלא כביכול שלא על דעת השלטון המרכזי בה. הידיים של ישראל יהיו כבולות מול ריבונות המוכרת על ידי האו"ם. בסופו של דבר, מלחמה שתחזיר אותנו לאותו מקום שאנו נמצאים בו היום תהיה בלתי נמנעת. רק שהרבה יותר קשה להכריז מלחמה על ריבונות, ונראה שפעולה צבאית חריפה מצד ישראל, תאלץ את מדינות ערב, אולי בעל כורחן, להצטרף לפלשתין הצעירה במלחמה אזורית כוללת. לאור האפשרות שבאותה עת כבר יהיה נשק גרעיני בידי אירן, לוב או מדינה עוינת אחרת - ההסכם הזה הוא אוטוסטרדה לארמגדון. שרשרת ההסכמים שהשמאל מנסה להוביל מזכירה את התנהגותה של קרתאגו שנכנעה לפני כל גחמה רומית, עד שהרומאים דרשו מאנשי קרתגו להרוס את עירם עצמה. לזאת הם לא יכולים היו להסכים, אבל במלחמה שנפתחה חורבנם כבר היה בלתי נמנע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. אני תמיד חשבתי שלהכריז מלחמה על מדינה ריבונית זה הרבה יותר קל מאשר להכריז מלחמה על נתיניך שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר קל לא להכריז מלחמה בכלל. ישראל לא הכריזה מלחמה על שום גוף במהלך האינתיפאדה הנוכחית. למרות הפצרות שרי הימין, היא לא הכריזה מלחמה על הרשות הפלסטינית, ועם ארגוני הטרור היא הייתה במלחמה ניצחית מאז ומעולם. ישראל אפילו לא הכריזה על בטלותם של הסכמי אוסלו. הכרזת מלחמה על הרשות הפלסטינית אינה דבר של מה בכך. היא הייתה מחייבת את ישראל להרוג או לשבות כל שוטר פלסטיני. רק להזכיר, בזמנו הריגה של חמישה שוטרים פלסטינים שלא היוו איום עוררה סערה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1948 נותרו פה כ-160 אלף ערבים שהיוו 14 אחוז מהאוכלוסייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, כבר הושגה הכרעה בעימות הצבאי, וארגוני הטרור החליטו, בלחץ הציבור, שהם משלמים מחיר יקר מדי מבלי לקצור הישגים. לכן ההודנא התקבלה על דעתם. הבעיה היא שפלגים עצמאיים בתוך הארגונים, כמו פלג החמאס שביצע את הפיגוע בקו 2 בירושלים, לא השתתפו בהסכמה הזו. כל עוד אין שלטון פלסטיני חזק שישלוט בטרור ביד רמה (ערפאת מסרב למלא את התפקיד הזה, ואין לו תחליף נראה לעין), יהיה קשה מאוד להרתיע קבוצות ספוראדיות. וכל עוד יהיה להתארגנות של שלושה או ארבעה קל כל כך להוציא פיגוע בתוך ישראל, אין סיכוי להפסקת אש. הפיתרון הוא בהפרדה בין ישראל לבין השטחים. קשה לאנשים לתפוס שלא הנדסה אנושית מתוחכמת של יחסינו עם הערבים ולא הבאת הגאולה ברוחו של הרב צבי יהודה קוק יכולים לשנות את המצב לטובה אלא פיתרון טכנולוגי ואירגוני פשוט יחסית. כשמשווים את השינויים שעברו על העולם הערבי במאה האחרונה ביחס לשינויים שעברה הטכנולוגיה במאה הזו, די ברור שהטכנולוגיה התקדמה הרבה יותר מהר, בלשון המעטה. לכן מוטב שנשים את יהבנו בטכנולוגיה - בטכנולוגיה של הפרדה (בראש ובראשונה גדר, ואיתה חיישנים, מצלמות, אמצעי הרתעה, גילוי מתכות במעברים). זה יועיל לנו הרבה יותר מאשר לתלות תקוות שווא ברצונם הטוב של הערבים, או לחילופין, ביכולתנו להכניע כל אחד ואחד מהם. ההפרדה תקשה מאוד על קבוצות שוליים לחולל פיגועים קשים, ובכך תטה את מאזן הכוחות בצורה חדה לטובת ישראל. רק 4% מהפיגועים היו בישראל, אך בהם נפגעו 60% מהרוגי האינתיפאדה. אלא שאם נסתפק בהפרדה, תיווצר לנו לבנון בשטחים. מספר ההרוגים בדרום לבנון היה קטן ב-90% עד 95% ממספר ההרוגים באינתיפאדה, משום שהעימות בלבנון לא גלש לתוככי ישראל (חוץ מאשר בקטיושות לא אפקטיביות, כפי שטילי החמאס והפצמ"רים אינם אפקטיביים), אך בכל אופן הוא גבה חיים יקרים, והיה מייאש ומיותר. כדי למנוע את היווצרותה של לבנון כזו צריך לתת לפלסטינים תמריצים בדמות ריבונות מוגבלת, מסירת שטחים מדודה והדרגתית ופינוי התנחלויות מבודדות. הכול תוך פיקוח הדוק על קיום התחייבויות ביטחוניות מצידם. הסדרי ביניים אינם נוגעים באינטרסים היסודיים של ישראל (השלווה בעיר העתיקה בירושלים,התיישבותם של 100-200 אלף מתנחלים, הזכות לפיקוח ביטחוני הדוק על הנעשה בשטחים). הפלסטינים אינם נדרשים לשנות בין לילה את מאוויהם ואמונותיהם. עדיף להתבסס על מנגנונים ישנים ויעילים של הרתעה, מקל וגזר, ולא על פיתרון אינסטנט לסכסוך המצפה לשנות את הגנום האזורי במחי חתימה בעט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |