בתשובה לגידי אהרונוביץ, 09/10/03 20:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני, נעבעך, גדלתי בקיבוץ, די מבודד בטעמי המוזיקלי, והייתי בטוח שאני היחיד בעולם המודרני שמכיר את הפרוגרסיב (הרי מי עוד שמע את סדרת ההרצאות של קוטנר, "הדרך לגיבוש הצליל של מהפכני הרוק"?). בצבא פתאום התברר לי שהמוני אנשים מסביבי לא רק מכירים את קינג קרימזון יותר ממני, רובם כבר התקדמו1 למיילס דיוויס או לפיקסיז. אני כבר לא בטוח אם הגילוי עשה אותי יותר או פחות שמח. 1הוסף מרכאות לפי הטעם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על תשכך שיש פער דורות קטן ואנשים שקרובים לשנות ה30 היום היו יותר חשופים למוסיקה מאשר אנשים היום פעם היה המון מקום ברדיו ודברים ביזארים ומעניינים היום קוטנר עשוק אם ארוץ המוסיקה ואיין מחנך חדש. בכל אופן בידיוק היום האזנתי ל IN ASILENT WAY של מיילס וראיתי DVD של JETHRO TULL שהביאו לי. מיצד שני אני מודה שאני לא מיתחבר לרוב הדברים הלועזים שעושים היום וניתקעתי איפה שהוא בשנת 198ומשהוא אני עדיין עוקב אחרי אומנים מפעם שמוצאים דברים ומנסה כל הזמן לימצוא דברים עדכנים לאהוב אבל זה לא ממש עובד לי. בעיברי אני יותר פתוח ואוהב ואפילו מאזין אפשר לימצוא באוקאפי האחרון ביקורת שלי על האלבום האחרון של הבילויים. אותה תחושה היתה לי עם ניק דריק כבר 10 שנים שאני שומע אותו ופעם להגיד אני שומע ניק דרייק אוטומתית הכניס אותך לחברה סגורה היום כשהוא נימצא בראשימת 50 האומנים המוכרים ביותר זה ממש עצוב לי כזה איבד מהקסם א |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שניק דרייק זוכה להכרה ופופולריות כזאת עצומה כמעט 3 עשורים אחרי שקיפד לעצמו את החיים בגיל 26 (דיכאון קליני, אני חושב)... לא צריך להתאמץ בכדי למצוא הקבלות לאמנים מצויינים אחרים שזכו להערכה רק אחרי מותם - ואן גוך, למשל. מה שמחזיר אותי בעקיפין לחנן יובל ולמאמר המעולה שלך, גידי - עשית לי חשק לרוץ ולקנות את האוסף שלו 1, וכאחד שבבורותו התהומית חשב שמר יובל הוא רק "ההוא עם הגיטרה, מהשירה בציבור" ושלא מחובר יותר מדי למוסיקה ישראלית, זהו הישג לא מבוטל. ...גם לגרור אותי להופעות של "בציר טוב" 2 ו-"תופעת דופלר" היתה הברקה מצידך, אני מודה. כה לחי! 1 מה שאומר במקרה שלי, שאם אוקסם במיוחד משירים מסויימים, אקנה אח"כ את האלבומים מהם נלקחו. לך אני הרי לא צריך להכביר במילים על כך 2 נו, אחרי +20 שנות "בציר טוב" גידי ניער אותי מהתרדמת וכעת גם אני במעריצים (התחנף קוגיטו לשמעון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצב הזה שמעון יוריד לך את ההודע מהאייל אגב ומה אם ההופעה של JETHRO TULL שהלכנו ליראות בהונגריה ביום שלישי אני באיקון וחבל שאתה לא יכול לבוא כשיש את הדברים הכי מגניבים פה אתה שם בבודפסט וחבל. תחזור כבר ותההיה רופא למרות שאנחנו אוהבים לרדת עליך שתההיה פרוקטולוג מצויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת משונה שזה שניק דרייק הפך לאמן מוכר זה עצוב לך, לא? חוצמזה אני סקרן - באיזו רשימת 50 האמנים הכי מוכרים מצאת אותו? הוא אכן הרבה יותר מוכר כיום משהיה בחייו, אבל נראה לי שאני יכול בקלות לחשוב על 50 אמנים מוכרים יותר ממנו. בכל אופן, אני לא קוטנר, וגם לי יש עדיין סנטימנטים לשנות השמונים (המוקדמות), אבל הנה סתם מהראש כמה אמנים יותר מאוחרים שלדעתי כדאי לך לנסות: איימי מאן מצויינת ממש (היא עבדה בלהקה יחסית נידחת בשנות השמונים אך לדעתי החלה קריירת סולו רק בשנות התשעים), מאסיב אטאק (תקשיב ל-Teardrop ותגיד לי מה אתה חושב), מרקורי רב, בכיוון אחר - Barenaked Ladies, ובכיוון עוד פעם אחר - Air הצרפתים. אה, ובקטע של הוותיקים שממשיכים לעבוד - לדעתי דפש מוד ממשיכים להדהים (Exciter יצא רק לפני כמה שנים). סתם רשימה אקלקטית, ובטח שכחתי איזה עשרה שאני יותר אוהב, אבל אולי זה יעזור. יאללה, אני צריך לרוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר הזכרת את איימי מאן, הייתי מוסיפה גם את פיונה אפל. (ואני מקווה שלא אמרתי דבר שראוי להתבייש בו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה את ערה? 2. אם את אוהבת אמנ/ית מסויימ/ת, אין לך מה להתבייש בזה. 3. ובטח לא בפיונה אפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כי הייתי באמצע ספר 2. תודה :-) 3. עוד יותר תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כבר שכחת שאיילים גולים לא יכולים לעשות דבר (כמעט) עם לינקים שמתחילים בקללה הזו? אז איזה ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגם מחו''ל אפשר להיכנס לפורומים של ווינט. שני הספרים שקראתי אתמול בלילה היו ''גופה של אנה או קץ האוונגרד הרוסי'' - קובץ סיפורים רוסיים חדשים יחסית בעריכה של מארק איווניר ונילי מירסקי. מעניין ומומלץ. ו''עד הערב'' של אהרון מגד. ספר מהסוג של ''יום אחד בחייו של'' כאשר ביום הזה לא קורה כלום כמעט פרט למחשבותיו של הדובר. לא ספר חובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתפסתי בקלקלתי - אפילו לא ניסיתי את הקישור, כי לא ידעתי שבתוך וויינט יש ויש. ולגמרי במקרה גם אני קראתי אתמול בעניין רב ובנשימה אחת ספר של אהרן מגד, ''נקמת יותם'', וגם לי זהו ספרו הראשון שאני קורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הגמל המעופף ודבשת הזהב'' של מגד היה אחד הספרים ששעשעו אותי ביותר בגיל ההתבגרות. מאז לא קראתי עוד מגד, אבל נדמה שזו הזדמנות טובה לחזור אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כשאת קוראת תיפתחי טייף ותקליטי את הספר באותה הזדמנות חגגית כך גם תיקראי וגם אני יקבל עוד ספרים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא קראתי את "עד הערב" האמור, אבל אני מהמר 1 שהוא יותר קריא וקליל מ"יוליסס" של ג'ויס. ___ 1 ככלל, אני לא נמשך להימורים. ראיתי לנכון לציין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר קריא - כן. יותר קליל - לא בהכרח. ''עד הערב'' כן עוסק בכמה נושאים כבדי משקל (כמו שואה ושכול). אבל השאלה היא שאלת הערך המוסף. ובסוף הקריאה של ''עד הערב'' לא נשאר הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרתי הערב את "עד הערב" וחיפשתי אותו ברשת, והנה אני פה. זה ספר יפה ומרגש מאוד בעיני (מאז הודעתי האחרונה בפתיל זה, אגב, קראתי כמה וכמה ספרים נוספים של אהרון מגד וחיבתי אליו רק הולכת ומתעצמת). המבנה של הספר הזה דומה מאוד לספרים אחרים של מגד - הגיבור, אינטלקטואל עצור, יוצא למסע אישי וסודי, הרחק מאשתו זה שנים רבות. המסע הוא אינטלקטואלי, נפשי ורגשי כאחת, כרוך בהתנתקות מצדו ובשמירת סוד, ובסופו הגיבור לא חוזר כשהיה. בכל ספר המוקד אחר מעט והשינוי בגיבור הוא אחר, לטובה או לרעה. כאן הקסים אותי רמז לחילופי זהויות/אישויות זמניים בינו לבין אשתו ניצולת השואה - הוא מספר לזר מוחלט את סיפור חייו כניצול שואה, למרות שהוא צבר, ואז מספר שאשתו קיבוצניקית. החילופין אולי באים לבצע מעין כפרה על רגשות האשם העזים שיש לו, כלפי אשתו (על הסבל שעברה), כלפי הוריו ואחיו המת ובכלל. בסיומו של הספר גם מסתבר שבלא יודעין, החילופין-לכאורה הללו שירתו מטרה, כאשר אשתו שהתה רוב היום הזה עם אביו המבוגר, במקום הגיבור שהיה מעדיף לא להיות שם (לא אוסיף יותר). הטענה שמשך כל היום הזה "לא קורה כלום", רחוקה מאוד ממה שמתרחש שם בין הדפים - הגיבור נע ונד בעיר כבתוך נוף הנפש שלו, מנסה לפרוץ מחוזות שמעולם לא היה בהם (להיכנס לקניון, לאכול במסעדה יקרה), טווה לעצמו סיפור חיים חדש, מעורב בתאונות אלה ואחרות. כל היום רווי מאורעות הרודפים זה את זה ומעכבים אותו מן החזרה הביתה. כאמור רק בסוף הספר מתברר מה החמיץ כשנעדר במשך כל היום. אין פה רמז מיסטי על תחושה מוקדמת אלא להפך, מין תקשורת אילמת בינו לבין אשתו ובינו לבין אביו שאפשרה את ההתנתקות הממושכת ואת המאורעות שהתרחשו בלעדי הגיבור, מין מגננה הדדית ברמה הפשוטה ביותר שיש. זו כמובן פרשנות שלי אבל היא די מבוססת ככל שהספר מגיע אל סופו וקשירת החוטים יחד. בקיצור, חוויה משובחת, אם כי כנראה מיועדת לחובבי הסופר הזה שכבר יודעים למה הם נכנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו כבר ממילא לא כדאי לנו לקרוא אותו, אחרי כל הספוילרים ללא אזהרה הללו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא. תשמח לשמוע שממש התאפקתי ולא נתתי את ה-ספוילר, וגם לא כמה פרטי עלילה מהותיים לגבי משפחתו למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לספר שהבאטלר עשה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה סוג של ספוילר, לגלות שלספר יש איזשהו ספוילר בה''א הידיעה. (סתם, אני לא כזה, ואפילו שאלתי עכשיו את הספר מהספרייה, לאור ההמלצה שלך.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר נכנסים לפינה הזו, אז גם לכתוב ש"בספר לא קורה כלום" (כמו שטלי חטאה וכתבה לעיל) זה ספוילר :-) תיהנה! אני מאוד אוהבת את הדמויות של מגד. רוב גיבוריו היו יכולים להיות איילים מצטיינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הבוקר בזמן ההמתנה לאוטו במוסך קראתי את הספר. לא יכולתי שלא להשוות אותו כל הזמן ל''סוף דבר'' המופתי של יעקב שבתאי (וקצת פחות, ל''זכרון דברים'') - שניהם מתארים גיבור לוזר שמהלך ברחבי תל אביב וחושב על משפחתו, מכריו ועברו. קשה לצאת טוב מההשוואה הזו, ואולי לכן נהניתי מהקריאה רק במידה מוגבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. צודק שהוא לא יוצא טוב על המשבצת הזו1. מצד שני בעיני הוא לא ניסה להתחרות בה. אבל כאמור ניגשתי אליו אחרי 3-4 של מגד שקראתי בחודשים האחרונים, אז לא חיפשתי רפרנסים אחרים. 1 יש עליה תושבים נוספים, כל אחד עם החן שלו: "יום הולדת שמח נוח", "ללכת יומם ולילה" ובטח עוד כמה. בכל אופן, איך האוטו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הרגשתי שמגד דווקא כן מנסה לשחק בדיוק במגרש של "סוף דבר" (שלא כמו נעם זיו עם "יום הולדת שמח נוח"; את "ללכת יומם ולילה" אני לא מכיר). עכשיו אני מחכה לספר הבא שלך בשביל חוויה ספרותית אמיתית ;-) לאוטו שלום. סתם טיפול תקופתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) בספרים שלי הספוילר משתדל להגיע באמצע העמוד הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה שהזכרת את שני הספרים החביבים הנ''ל. לא יצירות ענק, אבל בהחלט משעשעים ומשקפים את תקופתם בזמן ובמרחב. ומן הסתם כמו כל חוויה, משקפים גם את הקורא וזכרונותיו מאותן תקופות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, דעתי בנושא ידועה. מי שבוחר לא לקרוא ספר של מגד כי ''כבר יודעים שהוא נכנס למסעדה יקרה אז זה לא מעניין'', נו שוין, שלא יקרא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ=ליפני כמה זמן היתה רשימה במעריב של ה50 הנימכרים ביותר והוא היה שם התגיד יש לך אולי את ההופעה של קייט בוש? אני מחפש וזה OUT OF PRINT משנות ה80 ודוקטור וישנה הבטיחה לי לחפש את זה כשהיא היתה בארצות הברית והיא לא חיפשה אבל היא עכשיו מכריחה אותי לכתוב מאמרים לאתר לא נגיש בשם אוקאפי. אז אם יש לך או למישהוא עוטק של זה אשמח לקבלו אולי כדי שניפתח לוח מודעות באייל למחפשי סרטים תקליטים וספרים שיכלול גם דיון על הפריטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא - אין לי. אתה מדבר על "Live at the Hammersmith Odeon, 1979"? עלי להודות שאני לא חזק בללקט אלבומי הופעות של אמנים החביבים עלי, ולרוב מסתפק בגרסאות האולפן השגרתיות (פרט ליוצאי-דופן סטנדרטיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איין לך מושג מה היתי נותן כדי להחזיק את אלבום ההופע הזה בגירסה מקורית צרובה אני מחזיק את הקופסה שלה שכללת את כל האלבומים וזה מדהים ליראות איך היא מיתפתחת מאלבום לאלבום ומשנה סיגנונות והיא ללא ספק הגירסה הנשית לפיטר גבריאל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי, בטח שמת לב שיש כמה קלטות VHS משומשות של ההופעה ב-Amazon? דומני שחלק מהן מגיעות עם CD, אבל אני לא בטוח. משום מה כל התוצאות בגוגל מתייחסות דווקא לווידאו למינהו ולא לאלבום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תוכל לעזור לי לימצוא עוטק או בחנות באזור מגורך או בEBAY עד 50$ כל בוטליג אחר שלה יתקבל בברכה היא הפסיקה להופיע אחרי 1979 לאחר האלבום LION HART |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטר גבריאל דווקא נסוג מאלבום לאלבום, לא? האמת שאני לא בקיא בקריירת הסולו שלו, אבל את האלבום השני שלו יש לי, והוא קצת יותר מגוון, נדמה לי, מדברים שלו ששמעתי בשנות השמונים; ועל מה שהוא עשה בג'נסיס לא צריך לספר, לפחות לא לך. אפשר, כמובן, לטעון שפיטר גבריאל כבר שכח מה שקייט בוש עדיין לא למדה, זה כבר עניין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקוונתי במובן האופלפני של היא עושה עבודות אולפן מתוסבכות בורן, כאלה שרק גבריאל עשה כן הוא די משעמם בשנים האחרונות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן חפשתי הזדמנות להשחיל המלצה חמה על שתי זמרות קאנטרי אלטרנטיבי. למשל, האלבום האחרון של ניקו קייס blacklisted. נסה למצוא קטע מהשיר deep red bells, ותחווה שילוב מרתק של שירה שגובלת בטורצ' תגובה 147635, שמן מכונות, אבק דרכים וחושניות של שקיעה אדומה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |