![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בכלכלה: http://www.nobel.se/economics/laureates/1972 | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ודי כבר עם המלכודות!! | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כלכלה, 1972. גם ג'ון נאש ("נפלאות התבונה") קיבל את הפרס בכלכלה, ב-1994, לא מעט בזכות מאמציו של אריאל רובינשטיין. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל מה הקשר בין מחקר לגבי דמוקרטיה לתחום הכלכלה? זה נראה לי יותר כמו מדעי-המדינה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נו, אתה יודע, תורת המשחקים וכאלה. בקיצור, אין לי מושג. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מן הסתם זה שימושי בעיקר בתורת (?) קבלת ההחלטות (דוגמא נפוצה היא קניית מכונית). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש קשר הדוק. רוב התיאוריה הכלכלית המקובלת מניחה ישות דמיונית שנקראת "האדם הכלכלי" (homo economicus), שמקבלת החלטות באופן רציונלי בהתחשב במידע שעומד לרשותה ובדירוג מוגדר היטב של העדפות. הניסויים של דניאל כהנמן (ורבים אחרים) מפריכים את ההנחה ש- homo economicus הוא מודל מוצלח (דסקריפטיבי) לתיאור התנהגות של בני אדם אמיתיים. ההוכחות של Arrow וחבריו מראות, נדמה לי, שאי אפשר לתכנן מערכת חברתית (ובפרט לא מערכת שמבוססת על עקרונות השוק החופשי) שתבטיח רמת רווחה "אופטימלית" למשתתפיה, אפילו כשמשתמשים בהנחה (השגויה) שבני אדם הם רציונליים. במילים אחרות, מה שאנשים (וגם מערכות חברתיות) עושים הוא לא תהליך אופטימיזציה, אלא כנראה משהו אחר. המאמר שהתפרסם במוסף "הארץ" האחרון על תפיסת האושר מצביע על אחת הסיבות לכך שאין טעם לייחס לאנשים רציונליות: הם לא ממדלים נכון את תגובתם לסיטואציות עתידיות. לכן הם לא יכולים לשקלל אלטרנטיבות באופן עקבי. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |