בתשובה ליוסי גורביץ, 09/01/00 0:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מודה שאכן המצב כיום הוא חריג. אם כן מדוע אתה מסרב לקבל נכונות טענות בנוגע לשינוי מהותי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. במה המצב כיום הוא חריג? רוב היהודים לא חיים במסגרת לאומית יהודית, אין מסגרת דתית מאוחדת - מה חריג כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דן על כך שציבור שלם השתחרר מכבל התלות בחרדים ומתחיל ליצור צורה אמיתית יותר ליהדות - שמגשימה את המושג "תורת ארץ ישראל" (ועיין בסיפרו של הרב שרלו על המושג הזה). אני מדבר על כך שכיום יש מרכז מוחלט אחד ליהדות הדתית והוא נמצא בישראל ( מאז פטירת הרב פיינשטיין לא קם פוסק או הוגה בעל שיעור קומה בארצות הברית). ולמרות שהשינויים חלים קודם אצל הדתיים -לאומיים הוא יגיע גם לחרדים תוך 15-25 שנה. אני מדבר על כך שבניגוד לעבר אי אפשר לחסום את העולם הלא דתי גם אצל החרדים וחייבים להתמודד. זה לא שינוי מספיק? יש עוד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר "צורה אמיתית יותר ליהדות". מי קבע שדרכה של הלאומנות הדתית נכונה? עצם העובדה שהמושג של "ארץ ישראל" שימש תפקיד ערטילאי כל כך בחיי היהודים, עד המאה הנוכחית, מראה שהנסיון להדגיש את האספקט (הדי מומצא) הזה של היהדות הוא התרחקות מ"היהדות האמיתית", או לפחות מהיהדות המסורתית. הרי גם כשהיה שלטון יהודי ביהודה ובגליל, הוא לא נתמך על ידי רוב היהודים, שישבו בגולה. הייתה אמנם מצוות עליה לרגל, אבל היא הייתה מצווה דתית גרידא, לשם קורבן, ועולי הרגל לא השתקעו ביהודה, ברובם המכריע. לא היתה קיימת תפיסה של "ארץ ישראל הקדושה" אלא לאחר חורבן הבית, לאחר הגלות. רק אז החלו לקדש את מה שקודם לכן היה סתם מקום שעולים אליו לשם קורבן. ודוק: לא נראתה כל בעיה במעבר מבית מקדש לבתי כנסת, וזאת משום שבתי הכנסת היו, כבר בטרם החורבן, המרכז הרוחני של יהודי הגולה. כלומר, יהדות שמרכז עולמה הוא "ארץ ישראל" היא דבר חדש יחסית, תוצאה של המאה הזו, שהושפעה מן הרומנטיקה של המאה הקודמת. במאות קודמות, יהודים התרכזו ב"תורת ישראל", כמעט שלא ב"עם ישראל" ובטח שלא ב"ארץ ישראל". הרמב"ם לא הכיר במצוות ישוב ארץ ישראל; הרמב"ן הכיר בה, אך ראוי לציין שהוא היה גולה מספרד, שממנה נמלט מאימת המסדרים המנדיקנטיים ומלך אראגון. ודאי שהוא יעטה את מעשהו הפרטי באצטלה אידיאולוגית. יהודה הלוי נחשב בעיני בני זמנו למטורף, ואלמלא גאלה אותו הלאומנות הדתית, כך כנראה היה ממשיך להצטייר. כמה מיסטיקנים עלו לארץ, אך לרוב הם עשו זאת כדי למות בה, לא כדי להפריח אותה, לא כדי לכונן בה ממלכה יהודית עצמאית. אילו רצו לעלות, במשך מאות בשנים לא הייתה כל מניעה. אני מקבל את הסברו של בועז עברון: הדת הצמיתה את הרגש הלאומי. מאז חורבן הבית, לא היה עם יהודי; הייתה רק דת יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לדון איתך . נכון היהדות כיום היא תופעה חריגה. אני לא מוכן לקבל את הטענה על ההפרדה בין עם ודת ולו מהסיבה הפשוטה שבאידאולוגיה-קרי התלמוד תמיד מופיע איחוד חד משמעי. גם הפתיחות או מה שאתה רואה כפתיחות לכאורה מקורה בתלמוד. טענתי היא שהיהדות הדתית לאומית , בניגוד לחרדית נאמנת יותר ליהדות כפי שהיא מתבטאת בתלמוד וברמב''ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אזכיר לך שהתלמוד השתמש בקטגוריה נוספת - זו של "עם הארץ", אדם שמוצאו יהודי אבל את המצוות איננו ממלא. ואני לא צריך לחזור, אני מאמין, על כל מה שכתבו חכמיך על האנשים המסכנים הללו, המקבילים לחילונים של ימינו. מעבר לכך, העובדה שטעות היא עתיקה עדיין לא אומר שאיננה טעות. או, ליתר דיוק: הנסיון להשתמש בהגדרה עתיקה למצב מודרני יוביל, בהכרח, לטעויות. שהרי בעולם העתיק לא הייתה הפרדה בין דת ללאום, ואחד הסממנים של הלאום היה הפולחן לאל המקומי. כך שם האתונאי דגש על פולחן אתנה, מגינת אתונה, והספרטני על אתנה המנצחת בקרבות. כך אתה מוצא מנהיגים החולקים כבוד לאל המקומי, בהגיעם לשטחו - כלומר, שטח השבט שעבד אותו. אתה מוצא מנהיגים יווניים ורומאיים החולקים כבוד ליהווה הירושלמי במקדשו, שכן הוא נמצא בתחום שלטונם. כלומר, הזיהוי בין "דת" ו"לאום" (שני מונחים מוטעים, אך אשתמש בהם בכל זאת) היה מוכר וידוע; היהודים לא המציאו אותו. הם, עם זאת, היחידים שלא טרחו להשתחרר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך זה עונה על דברי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה, אין די בהגדרות התלמודיות, שהיו נכונות לשעתן, בעולמנו המודרני. תפיסת הלאום השתנתה מאד מאז שנת 500. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב חזרנו איך שהוא לנושא המאמר. . היהדות שלי היא יהדות תלמודית. זו כל היהדות האורתודוכסית כיום. אבל זה לא ממש קשור. בתגובה לדבריך - אתה מנסה להשתמש במודל החשיבה הקונסרווטיוי ע''מ להוכיח את הנכונות הרפורמית. יש פה משהו לא ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מטופשת. .ארץ ישראל היא מובן מאליו עד זמן המשנה ההוכחה היא, שכמעט כל ספרי התנך והמשנה עוסקים בה. קשה לחשוב על יהדות או חיים יהודים ללא ארץ ישראל עד החורבן השני. וכל זה למרות שרוב העם ישב אולי בבל. רק בגלות - שהיא מצב לא טבעי לעם, הושם הדגש - כפי שכתבת, על תורת ישראל ולא על העם או הארץ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |