|
כמה אנחנו אוהבים לשנוא! כמה אהודה עלינו הצדקנות! כמה נעים ובטוח חיקו החמים של הקונצנזוס! לעזאזל עם העובדות- פעמים רבות הן הורסות לנו תילי תילים של תיאוריות שעמלנו עליהן כה רבות. מי צריך עמדה רעננה שונה ומקורית כשאפשר לקצור תשואות בטוחות מהקהל כשמביעים עמדה פופוליסטית? חטאים רבים חוטאת החברה השמאלנית כלפי השונה, החלש, הגר, האלמנה היתום והמקופח. דומה כי איש כבר אינו מתרגש מכך. מה לנו לצאת נגד הזרם ולהסתכן בסנקציות חברתיות ? (ע"ע סרבני פינוי המאחזים- מחט זהב נוצצת בערמת הקש והגבבה של מסדר הצדקנים) אך החברה השמאלנית, זו שמר קפון מבטא בקול צלול את דעתה בסוגיית קנפו, אוהבת להטיח רפש גם באלו שלא הצליחו כלכלית (ע"ע חסרי הבית של ככר הלחם, "הסכומים" שהוציאה קנפו על המראה החיצוני, וכיו"ב) כאילו אי-הצלחה זו נגזלה מפינו ממש... כמה קרתני! כמה צר אופקים! זכותו של כל יהודי להתגורר בארץ ישראל היכן שהוא רוצה. ליבי על מי שנותר תקוע בתקופה בה כונו המהגרים לארץ "מוכי שיגעון המלכות". הטיעונים הרדודים ומדיפי הניחוח הפופוליסטי זול נגד ויקי קנפו, יותר משהם מעידים עליה, הם מעידים על עומקה של הקרתנות של החברה השמאלנית, ועל צרות העין והקנאה המעוורים את עיניהם של אנשים הגיוניים בדרך כלל... לו אני הייתי קנפו, לא הייתם רואים ממני שמץ הזדהות. בחיים לא!
|
|