בתשובה למאוהבת, 22/09/03 22:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהרעיון הוא שיש שתי דרכים מנוגדות לבנות תיאוריות על טבע האדם. אפשר לבנות תיאוריה של האדם כאורגניזם, ואז נסביר את האדם ע"י אוסף חוקים ביולוגיים, פיזיולוגיים וכולי, ואפשר לבנות תיאוריה של האדם במונחי "אדם", ואז נבין אותו במונחים אחרים. מטאפורה טובה תהיה ניתוח הדיבור: אנחנו יכולים לבחון את הדיבור של האדם במונחים של תהליכים עצביים, תהליכי הפקת הקול וכדומה, ואנחנו יכולים לנסות להבין את מה שהאדם אומר. ההבנה של דבריו של האדם היא לא תחליף להבנת התהליכים האורגניים, ולהפך. זאת בשום אופן לא שניות של גוף-נפש, אלא שניות של יכולת ההבנה שלנו. אי-אפשר "להעמיד" הסבר אחד על השני: כל אחד מההסברים ניתן להצדקה במונחיו-הוא. באותו אופן, אין אפשרות ליצור מתאם בין אופן החוויה של האדם לבין תהליכים פיזיולוגיים, כי אין דרך "למדוד חוויה". חוויה היא מושג אנושי, שאנחנו יכולים להבין כבני-אדם באמצעות אמפתיה, אבל לא לכמת אותה. אפילו אם היינו יכולים להעלות בדעתנו דרך טכנית "למדוד חוויות" זה לא היה עוזר לנו. מדע רגיל בנוי בדפוס דדוקטיבי (טענה של חוק כללי ומקרה פרטי שמתאים לחוק הכללי), בעוד שחוויות קיימות רק בהקשר הכולל של ההתנסות של אדם כ"עצמו". את לא חווה דברים באותו אופן שאני חווה, וממילא כל חוויה תהיה שונה, ולא ניתנת להכללה. (אפשר להמשיך כל הלילה עם כל מיני טענות פנומנולוגיות ואקזיסטנציאליסטיות, אבל בקיצור ובשטחיות האופיינית לי זה בערך העניין). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע מנוגדות הן הדרכים? אם אפשר, אשמח להציע את שתי האופציות שהצעת כאן, כמתקיימים בשני מימדים קיומיים שונים, שניתן לחתוך אותם זה עם זה בקונטקסטים שונים. ומילת הקסם היא *גם* כעת לדוגמא, החיתוך מתבצע באהבה (חיתוך באהבה הוא תמיד תענוג...;-)) האם אהבה הינה פעולה של נוירוטרנסמיטורים על המוח האנושי היוצרת תגובות שרשרת שונות המקושרות אל מרכז התענוג במוח? - גם. האם האהבה היא הפקטור המיסטי (שאינו ניתן להסבר) הנמצא בקשר בין אנשים = הדבק? - גם. האם אהבה היא הכוח המניע את האדם להגיע אל אל מחוזות בלתי ידועים? - גם! עכשיו, השאלה המתבקשת היא מה מכל אלה רלוונטי לדיון הנוכחי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיתוך באהבה הוא תמיד תענוג?" לא יודע מה איתך, אני אישית מעדיף שכל האיברים ישארו בחתיכה אחת. האהבה היא כוח המניע את האדם להגיע אל מחוזות שהוא יכול גם לראות בספרי אנטומיה. היא מה שגורם לו לחשוב שיש שם משהו חדש, שאף אחד לא ידע מעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיון מעמיק בספרי האנטומיה (ולא רק שם), אני רוצה לדווח למדוחד"ח שאין שום דבר חדש! מלבד שינויים מינוריים, הכל פחות או יותר זהה :-(((. האהבה שלי, היא כנראה לא האהבה שלו (של המדוח..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עכשיו, השאלה המתבקשת היא מה מכל אלה רלוונטי לדיון הנוכחי?" גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אני לא יכול לומר שאני מבין את ההצעה שלך. אני חושש שעולם המונחים שלנו שונה. ובכל זאת, עם משפטים מסוימים מתוכה אני יכול להזדהות. במובן מסוים, גם אני חושב ש''אהבה'' היא הדרך להכיר את הזולת, והמניע להתאמץ ''לצאת מתוך עצמי'' כדי לנסות להבין כיצד הזולת חווה את עצמו ואת עולמו. ממילא, היא דרך ''לחבר'' בין בני-אדם ומניע ללמוד על מחוזות שמעבר לעצמי. אני רק לא בטוח כיצד כל זה קשור לדרכים הביולוגיות להבין בני-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תבחן את הפיזיולוגיה של האדם מספיק עמוק, תוכל לתאר גם את *מה* שהוא אומר דרכה - ע"י ניתוח המבנה של המוח שלו, וההשפעה של מילים שונות על הפעילות בתוכו. בסופו של דבר, הרי, כל מילה נמצאת איפשהו בתוך המוח, בצורה כלשהי (אלא אם תטען שזכרון אינו מבוסס על פיזיולוגיה), ולכן כל מילה שנשלפת מהזכרון ונאמרת, תבוא יחד עם פעילות מוחית ספציפית. זה בדיוק כל העניין, הרי: כל ניתוח של האדם כ"אדם" יכול לעבור רדוקציה לאדם כמכונה ביולוגית, כי הרי אין דבר מעבר לאותה מכונה ביולוגית (אלא אם, כפי שנאמר כבר, מכניסים פנימה שדים ורוחות). אז נכון שיותר קל לנו לדבר על האדם כאדם ולא לרדת לפרטי הפרטים של הפיזיולוגיה שלו - אבל עלינו להבין שמדובר במבנה, ושאפשר באותה מידה להתייחס לכל חלקיו. כמו שאפשר לדבר על קיר שכדור מתנגש בו, ואפשר גם לדבר על כל המולקולות שמרכיבות את הקיר ואת הכדור, ובשני המקרים נתאר את אותה התרחשות בדיוק, רק שבמקרה אחד זה יהיה "הכדור התנגש בקיר וקפץ חזרה", ובמקרה השני זה ידרוש ממני הרבה יותר מדי טקסט וידע שאין לי. אגב, בזמנו התפרסם מחקר שהראה כיצד ה"חוויה הדתית האקסטטית" מפיקה את אותה התבנית הנוירולוגית אצל אנשים שונים, וכי ניתן להעניק לאנשים חוויה שכזו ע"י הפעלת איזורים ספציפיים במוח בתבנית דומה. נו, אז אי אפשר לעשות רדוקציה לחוויה לפיזיולוגיה? אפשר. זה פשוט מסובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. תבניות נוירולוגיות אינן חוויות. (וחוץ מזה אני לא הולך לשפוך כאן טקסט. תקרא שוב. אני לא מאמין לך שאתה לא מבין מה שכתבתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבניות נוירולוגיות הן חוויות באותו מובן שזרם שפוטונים הוא אור. אם אתה למד מדברי שלא הבנתי את דבריך, אזי באמת לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שלי לא התייחסו ל''מה הן חוויות'' אלא ליכולת שלנו להבין חוויות. הטענה היא שחוויה היא דבר שאפשר להרגיש רק ''מבפנים'', ולכן היא לא יכולה להיות מושא למחקר מדעי, שאמור להיות אובייקטיבי. טענה נוספת היא שחוויה היא חד-פעמית, בגלל שהיא תלויה באדם החווה אותה בהתייחס לכלל אישיותו, ולכן היא לא יכולה להיות מושא למחקר מדעי, שאמור להיות מכליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדר ''חוויה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ח*ינוך *וי*דיעת *ה*ארץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני לא בטוח שזה בכלל אפשרי. בכל אופן, הנקודה היא שגם אם הייתי מצליח ליצור הגדרה, ההגדרה הייתה שונה מהחוויה עצמה. הגדרה של דבר לא זהה לדבר עצמו, כמו שהבנה של תבנית נוירולוגית של חוויה לא זהה לחוויה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורשי ההבחנה שעשה כאן יונתן מתוארים בפירוט בשני חלקי המאמר על ג'אמבטיסטה ויקו. דיון 979 דיון 988 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |