בתשובה לברקת, 15/09/03 13:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''אבל התרגילים האלה די משעממים'' - אז זהו, שאני לא בטוח שזה תמיד כך. כשיוצר בוחר לעבוד במסגרת כללים נוקשים, זה לא בהכרח סתם ''טריק'' שיווקי או סנובי שמטרתו שהיצירה תילמד בבתי-ספר לאמנות. לעיתים (קרובות, אני מאמין) זה נותן השראה, מסייע לתהליך היצירה, ומאפשר להגיע למקומות שלא היית מגיעה אליהם כך סתם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מבין באומנות, אבל התקופה הכחולה של פיקאסו קשורה כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, ואפשר להחיל אותה גם על פוינטיליזם, קוביזם, וציורים בעלי מבנה קשיח של רותקו, Klee, מונדריאן, קנדינסקי1... התשובה היא שאינני יודע. אינני יודע אם פיקאסו כפה על עצמו כחול ככלל מגביל כדי "לתגבר" את היצירתיות שלו, או שסתם בא לו לצייר כחול. לגבי חלק מהאחרים, הניחוש שלי היא שהתשובה היא - בפירוש כן, אבל אני גם לא ממש מבין באמנות. 1 איך הניים דרופינג? סתם, כולם פשוט ציירים שאני אוהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על העיקרון אלא על המקרים שאני מכירה. "החבל" ו"הגברת באגם" משעממים נורא. מה שכן, יצירה יכולה לפרוץ דרך גם אם היא משעממת :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיפוך הקלישאה, לא ראיתי אבל קראתי את הספר. דווקא ספר מצויין ( אני מאוד אוהב את ריימונד צאנדלר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |