בתשובה לאלון עמית, 08/09/03 8:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסרט "חלון אחורי" של היצ'קוק מתרחש כולו בחדרו של אדם (המגולם ע"י ג'יימס סטיוארט) המרותק לביתו עקב רגל שבורה, וצופה מחלונו על הבתים האחרים בשכונה (ותוך כדי כך מצליח לפענח תעלומת רצח). בנוסף לכך שזהו אחד הסרטים המושלמים ביותר של המאסטר, ונחשב גם כמטאפורה נהדרת על קולנוע ומציצנות, מקובל לחשוב שהיצ'קוק כפה על עצמו את המגבלה (שהיא קשה באמת ביצירת קולנוע) כאתגר עצמי. כמו-כן הסרט "החבל" שלו מצולם כולו במצלמה אחת ובצילום ("שוט") אחד. עקב מגבלות טכניות של אורך הסרט הנכנס למצלמת קולנוע - כ-10 דקות , בעצם הוא מורכב מ-8 שוטים של 10 דקות. בכל פעם כזאת המצלמה "במקרה" עוברת מאחורי איזה חפץ או אדם ומגיחה מעברו השני. פרט לעניין זה הסרט נראה כולו כצילום אחד ארוך בזמן אמיתי. גם-כן ניסיון לאתגר-עצמי כנראה, וסרט מעניין למדי . הוא מבוסס במידה מסוימת על הפרשה המפורסמת של שני הסטודנטים-הרוצחים ליאופולד ולב, כולל רמיזות - מעודנות בהתאם לתקופה - על מניעים הומוסקסואליים. בימים אלה ירד מהמסכים הסרט "תא טלפון שגיבורו כלוא לאורך כל הסרט בתא טלפון כאשר צלף מאיים עליו שלא ייצאממנו. לפי מה שקראתי הרעיון הסרט נהגהלפני כ-30 שנה ע"י מפיק שקיווה להפיקו עם היצ'קוק, התוכניות התבטלו, ורק כיום הופק מחדש. - אסף |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי שאלה לגבי 24. כשהסדרה משודרת בטלויזיה, כל פרק אורך שעה. אלא שבפרקים יש גם פרסומות. שאלתי היא האם בגרסת ה DVD הדמויות עושות יותר דברים בשעה הזו או שהפרקים קצרים יותר? שאלה נוספת. אם ב DVD אין פרסומות, מתי הדמויות הולכות לשרותים? אפילו ג'ק באוור הגדול לא יכול להתאפק כל כך הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי אורכי הפרקים? האם האם גירסאות ה DVD מכילות קטעים שהופקעו מצופי הטלויזיה לטובת פרסומות או שהפרקים ב DVD קצרים יותר (מה שקצת פוגע בקונספט של הסדרה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטעי הפרסומות ה dvd פשוט מדלג קדימה. זה לא פוגע בשום קונספט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אז האורך של הפרק הוא פחות משעה והעניין של זמן אמת קצת הולך לאיבוד. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הולך לאיבוד כלום. מופיע השעון הדיגיטלי שאומר 12:33:44 ואח"כ 12:38:26. מזה אתה לומד שארבע דקות וקצת של זמן אמיתי חלפו להן. מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסת ה-DVD של הסרט "חלון אחורי", אחד המשתתפים בעשייה מספר כי היצ'קוק תכנן במקור לכלול, בסצינת שיחת הטלפון (די בתחילת הסרט), בה הפצוע מתקשר לעורך העיתון, תמונות ממשרדו של העורך (כמקובל בהצגת שיחות טלפון בקולנוע – תמונה של כל צד בזמן שהוא מדבר). אותו משתתף בעשייה (באמת שאינני זוכר מי זה היה) שיכנע את היצ'קוק להמנע מכך, כדי להשאיר את הסרט כולו בתוך החדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יכול לספר קצת על החוקים שקבעו חברי הקבוצה הקולנועית Dogma? בטוח שיש ברשת, אבל אולי תוכלו להעמיק קצת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך שלא כתבו על זה באייל? דיון 275! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס! לא חיפשתי אפילו... (*ראש נחבט קלות במוניטור*) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. נדמה לי שהמאמר ההוא לא נחרט בזכרון הקולקטיבי של האייל. גם אני רק בקושי נזכרתי בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל כמו עם "קקופוניה", גם הפעם אני חש דשב"כ לנג'ס: צ"ל "נחרת בזכרון", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה (כללית: האם יש הבדל בין "חרט" ל"חרת"?). אני אנסה לבדוק. מה זה דשב"כ? <אשר><חזור> אה, הבנתי (-: <אשר> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה לגמרי, אתמול בדקתי במילון אבן שושן את המלים חרט וחרת. לצערי המילון כרגע לא בהשג ידי, אבל בגדול: חרת זה רשם על דבר מה באמצעות מכשיר חד החורץ סימן. בהשאלה זה שמר בזכרון. חרט זה גילף או הקציע באמצעות מכשיר חד וכמו כן חרת זה מקרה פרטי של חרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה נסגר עם חרת ו/או חרט האם חרת/חרט על דגלו את סמל המצוינות וכד' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה חרטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אא"ט היצ'קוק הפיק ו/או ביים סרט שכולו מתרחש על סירת-הצלה קטנה. כיוון שהיצ'קוק כפה על עצמו גם את האילוץ של הופעתו-עצמו בכל סרט שלו, וקצת היה קשה לו להופיע על הסירה לרגע ולהיעלם ממנה, הוא הסתפק בהופעת תמונתו בעיתון שהיה על הסירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hitchcock, in keeping with his cameo appearances, was pictured in "before" and "after" pictures in a newspaper advertisement for Reduco the Obesity Slayer.
Several members of the cast caught pneumonia after constant exposure to cold water. http://www.teako170.com/af30.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה, חברת הסרטים הוסיפה לסרט מוזיקת רקע למרות התנגדותו של הבמאי. ועוד סרט-תרגיל, לא של היצ'קוק: The lady in the lake, פילם נואר, מצולם כולו מנקודת מבטו של הגיבור. רואים אותו רק פעם אחת, במראה. אבל התרגילים האלה די משעממים. בעיקר חומר לשיעורי קולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע זה לא נכון. היצ'קוק, בזמן העריכה, תהה מאיפה המוזיקה אמורה להגיע, והמלחין דייויד ראקסין ענה שהמוזיקה באה מאיפה שהתאורה והמצלמות באות. בכל מקרה, הוא לא התנגד למוזיקת רקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל התרגילים האלה די משעממים'' - אז זהו, שאני לא בטוח שזה תמיד כך. כשיוצר בוחר לעבוד במסגרת כללים נוקשים, זה לא בהכרח סתם ''טריק'' שיווקי או סנובי שמטרתו שהיצירה תילמד בבתי-ספר לאמנות. לעיתים (קרובות, אני מאמין) זה נותן השראה, מסייע לתהליך היצירה, ומאפשר להגיע למקומות שלא היית מגיעה אליהם כך סתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מבין באומנות, אבל התקופה הכחולה של פיקאסו קשורה כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, ואפשר להחיל אותה גם על פוינטיליזם, קוביזם, וציורים בעלי מבנה קשיח של רותקו, Klee, מונדריאן, קנדינסקי1... התשובה היא שאינני יודע. אינני יודע אם פיקאסו כפה על עצמו כחול ככלל מגביל כדי "לתגבר" את היצירתיות שלו, או שסתם בא לו לצייר כחול. לגבי חלק מהאחרים, הניחוש שלי היא שהתשובה היא - בפירוש כן, אבל אני גם לא ממש מבין באמנות. 1 איך הניים דרופינג? סתם, כולם פשוט ציירים שאני אוהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על העיקרון אלא על המקרים שאני מכירה. "החבל" ו"הגברת באגם" משעממים נורא. מה שכן, יצירה יכולה לפרוץ דרך גם אם היא משעממת :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיפוך הקלישאה, לא ראיתי אבל קראתי את הספר. דווקא ספר מצויין ( אני מאוד אוהב את ריימונד צאנדלר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |