|
||||
|
||||
המאמר הראשון ממש מוצלח - תודה. בשני לא כל כך בא לי להסתכל אם הוא שגוי. מנין שזה כך? |
|
||||
|
||||
אני לא קראתי, אבל שמעתי שהוא שגוי ממישהו שאני סומך על דעתו. המאמר נראה too good to be true
|
|
||||
|
||||
אתה ואלון משחקים לידם של הטרחנים בגישה שמוצגת כאן. אתה אומר [גם] שמהמאמר מגיע לתוצאה טובה מדי מכדי להיות נכון ומסתמך על אוטוריטה אנונימית, ואלון מוכן לקבל את דעתך שהמאמר שגוי ולא רוצה אפילו לקרוא אותו. בגלל אנשים כמוכם ההוכחה הקצרה שלי [10 שורות] שאיינשטין טעה אינה מוכרת. |
|
||||
|
||||
אחד, לא אמרתי שאני מוכן לקבל את דעתו, שניים, טו גוד טו בי טרו זו באמת לא סיבה טובה, ושלוש, ואללה? איינשטיין? תביא לראות... :-) |
|
||||
|
||||
לא, אני לא אביא. העמדה הבסיסית שלך נגועה בדעה קדומה שאני טועה ולכן אין טעם. |
|
||||
|
||||
העמדה הבסיסית *שלך* נגועה בדעה קדומה שאני נגוע בדעה קדומה. אני יכול להבטיח התייחסות עניינית שעיקרה או "נראה לי שבשורה 4 לא דייקת" או "זה מעלי, אני לא מבין מספיק" או "לדעתי שווה לשלוח את זה לפיזיקל ריוויו לטרז", או משהו אחר אבל בכל אופן ענייני. לא שווה לנסות? |
|
||||
|
||||
בגלל שהמאמר נראה טוב מדי, הוא היה חשוד בעיני, אבל לא שגוי. הסיבה שאני חושב שהוא שגוי הוא בגלל האוטוריטה, שבשבילי היא לא אנונימית. לקרוא את המאמר הזה היה דורש ממני מאמץ לא קטן, ואני לא מוכן להשקיע את המאמץ הזה, אם מישהו (שמבין יותר ממני בתחום) קרא אותו ואמר לי שהוא שגוי. למי שרוצה בכל זאת לקרוא, טעות מרכזית אחת נמצאת כנראה בהוכחה של Theorem 22. |
|
||||
|
||||
אשמח אם כן תוכל לקרוא ולהגיב. חבר שמבין קצת יותר ממני בתחום אומר שלפחות אחד מכותביו של המאמר (T. Okamoto) הוא מישהו שאי אפשר להתעלם ממנו. מצד שני, אותו חבר אומר שהכתיבה היא קשה ומייגעת, אז אני אבין אם תעדיף לחכות שזה יצא בגרסא ערוכה, או לא לקרוא כלל... |
|
||||
|
||||
יש סיכוי מצויין שאני מבין עוד פחות מאותו חבר שמבין קצת יותר, אבל - אני מוכן לנסות1. אם יהיה לי משהו אינטליגנטי להגיד, אגיד. 1 אני יודע, כי סיפרו לי, ש-"אני מוכן לנסות" הוא ביטוי שקשה להשתמש בו היום בארץ בלי להיתקל בצחקוקים (משהו עם "רק בישראל"? קריאת הקרדיטים בסיום?) |
|
||||
|
||||
''אני יכול לנסות'', וזה כבר מזמן לא מפריע לאף אחד. בזמנו, לפני יותר משנה, אחת הדמויות הקבועות ב''רק בישראל'' היה בן-דמותו של השר מאיר שטרית, בגילומו של מיקי ''הקרציה'' גבע. בהתחלה זה הצחיק, אחר כך לא, בסוף זה היה ניג'וס בלתי נסבל. בכל מקרה, הקץ'-פרייז שלו היה ''אני יכול לנסות'' (עם כ' גרונית, משום מה, ועם המילה האחרונה נאמרת נורא מהר). על כל פנים, זה עבר לנו. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. (דובי, שהשם של הבוסית שלו גורר הרבה יותר צחקוקים) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לך לסטימצקי, קנה את הפיננשל טיימס וחפש כתבות על ישראל שלא נכתבו ע''י הארווי מוריס. (טוב, בסדר... שרמילה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |