|
הגיליון האחרון של "העין השביעית" 1 דווקא חושף גילויים לא מחמיאים לגבי מאבק האמהות החד-הוריות. בנה של אילנה אזולאי אינו באמת מרותק לכיסא גלגלים, אלא מתרוצץ בסנדלים במאהל שהקימו. רוב האמהות כלל לא הלכו את כל הדרך ברגל לירושלים, ואפילו לא את רובה, אלא קיבלו "הקפצות" של עשרות קילומטרים בדרך. כולן קיבלו - מן ההתחלה - "חסות" של מזכיר התנועה הקיבוצית, שהתבטא בעזרה יח"צנית ולוגיסטית. ועוד ועוד.
הטענה במאמר היא, שהפרטים הללו לא נראו לכתבים המסקרים רלוונטיים לעצם המאבק, או לצדקתו, ולכן לא הוזכרו בסיקור. עוד טענה היא, שבתחילת המאבק, העיתונים שלחו את כתבי הרווחה לשטח, ואלה סיקרו תוך הזדהות גדולה עם האמהות. בשלב מאוחר יותר נכנסו לעניין גם כתבי הכלכלה, ואלה הביאו סיקור מנקודת מבט מנוגדת, שקרובה יותר לעמדת האוצר.
ועוד טענה - ויקי כנפו עצמה היתה מוכנה להתקפל כבר אחרי שבוע, לאחר שקיבלה מספר הצעות מהאוצר. אבל היא נשארה במאהל בגלל לחץ של האמהות האחרות. זה עולה משיחה בת חצי שעה איתה, כך במאמר, רק שאף אחד לא טרח לדבר איתה על זה.
1 שלצערי לא נמצא בידי כעת, ומתעדכן באתר רק לאחר זמן.
|
|