בתשובה להדר אבירם, 31/08/03 16:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מכיר יצירה ספרותית בדיונית הנחשבת קאנונית והמתמודדת עם השואה ונדמה לי שאלו שניסו הצליחו עוד פחות מגרוסמן (היה נדמה לי ספר ירוד בשם המלון הלבן), אבל אין זה מוכיח שהדבר בלתי אפשרי. נסיון נוסף שכשל הוא הסרט של לנצמן. יש כמובן סופרים רבים שכתבו ''דוקומנטרית'' וכתבו נפלא (פרימו לוי, ויקטור פרנקל) ולא זו החזית בה התיצב גרוסמן. קשה להסביר מדוע מורנטה מצליחה. קודם כל זה ענין של טעם. שנית נדמה לי שזה כמו במוזיקה. הנגן הוירטואוז מצליח ליצור את האשליה שהנגינה שלו היא נטולת מאמץ, קלה כנוצה. מורנטה פשוט מספרת את הסיפור של אוזפה ואימו ותוך כדי כך רוקמת בחוט סמוי את הטרגדיה האנושית. את יכולת הסיפור שלה אפשר לראות גם ב''כזב וכישוף'' הכתוב גם הוא מצויין אך ללא נושא הרה עולם כמו ב''אלה תולדות''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ל''המלון הלבן'' התייחסתי בהערה קודמת בדיון זה. אין זה ספר ירוד, אלא ספר מטלטל, אם כי לא שווה לכל נפש ומאוד שנוי במחלוקת. כדאי לקרוא.(אם להשתמש בדימוי שלך גם הנגינה הזו וירטואוזית). ''אלה תולדות'' הוא ספר יוצא מן הכלל. למרות שקראתי אותו לפני שנים ואת ''עיין ערך אהבה'' לפני שנים רבות יותר, נראה לי שאחד ההבדלים ביניהם הוא שספרו של גרוסמן הוא גרנדיוזי יותר, מעין ניסוי ספרותי. ''אלה תולדות'' פחות הולך בגדולות, הרי זהו סיפורם של השבבים הנופלים כשכורתים עצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר חלחל המלון הלבן לתוך הרשימה איך אפשר לוותר על הזווית של יורם קניוק באדם בן כלב,ולאחר אזכור ''אלה תולדות'' אולי לקבל מחומש זהב שיאזן אסטטית | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |