בתשובה לדב אנשלוביץ, 23/08/03 7:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה אכן לא בגלל איש אחד. אך במקרה זה האשמה נכפלת בכל חוליות שרשרת הרצח. העם הפלשתינאי יכול היה לבחור שלא ללכת אחרי ערפאת, אלמלא המנטליות הערבית שלהם. ערפאת היה יכול להוביל את עמו, ואולי גם את שאר עמי האיזור (ובסיכון אישי מסויים), לדרך של שלום ושיגשוג, אך הוא מה שהוא - מנהיג ערבי. מובארק היה יכול להיות יותר ישר, ואולי לתרום את חלקו לסילוק ערפאת, שנוא נפשם של כל מנהיגי האיזור וחביב ההמונים, אבל גם הוא - מנהיג ערבי. אני אגב, חושב שיש מספיק אישים בהנהגה הפלשתינאית ומספיק נכונות בעם הפלשתינאי, ללכת בדרך של פשרה נרחבת, כולל גבולות 67' וויתור על זכות השיבה. הבעייה הנוכחית היא ערפאת, אך גם שרוב הפלשתינאים מוכנים ורוצים עדיין להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י. הם פשוט מוכנים להתפשר על פחות. האמת היא שהייתי מוכן להסתפק בכך ולסמוך על הדינמיקה של השלום שתרגיע את השנאה בצד השני - כדוגמת סכסוכים אחרים בהיסטוריה, למשל באירופה. אלא שישנה גם בעיית המנטליות, זו שיצרה מלכתחילה את הסיכסוך (ביחד עם השאיפות האימפריאליסטיות של מנהיגי האיזור). כוונתי לנתינותם הגדולה, הכמעט מוחלטת, של עמים ויחידים ערביים להסתה כנגד השונים מהם (בשבט, במין, בלאום, בדת, בתרבות...), מכל סיבה שהיא. כך שבגדול, אני מסכים עמך, זה לא בגלל איש אחד, אך אני לא מצפה ממובארק, ובעצם לא מאף מנהיג שפוי בעולם, לומר את האמת - שהבעייה היא העם. לכן הייתי מוכן להסתפק בהצבעה על אשם אחד. זה שאפילו למטרות פרקטיות קצרות מועד אינו מוכן להפסיק את האש. אך בעצם גם מנהיגי המדינות הנאורות מסרבים לעשות זאת, אז מה לי כי אלין על שבטי הפרא הסובבים אותנו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב על אחרים: "..ישנה הבעיה המנטלית, זו שיצרה מלכתחילה את הסכסוך... כוונתי לנתינותם הגדולה, הכמעט מוחלטת, של עמים ויחידים ערביים להסתה כנגד השונים מהם..." ומצד שני אתה הוא זה שכותב: "..רוב הפלשתינאים מוכנים ורוצים עדיין להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י" ; "המנטליות הערבית שלהם" ; "אך הוא מה שהוא - מנהיג ערבי"; "שבטי הפרא הסובבים אותנו". הטענה שלי היא, שבשני הצדדים יש נטיה להיסחף לפרופגנדה זולה, המבצעת דה-הומניזציה של הצד שכנגד, ולא נראה שמצבך שפר מבחינה זו, אפו'. כשתפסיק לייחס להם את כל התכונות של "בני חושך", ולך את כל התכונות של "בני אור", אולי גם מהצד שלנו תתאפשר גמישות גדולה יותר ביחסים איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע לצליל הצורם העולה מן הדברים. למרות זאת, אני רואה את עצמי כהומניסט ושואף להיות אובייקטיבי בצופי בשתי הקבוצות הלוחמות כאן. אני מנסה להקפיד תמיד לנטר את השפעת רגשותיי על ערכי ואת השפעת שני אלו על ראיית המציאות שלי. בהתאם לזאת הגעתי למסקנות מסויימות בעבר ולמסקנות אלו כעת. אני לא רואה כל סימטריה ב''פרופגנדה'' בין הצדדים ולא בכל תחום אחר הרלבנטי לסיכסוך. בפרט, איני רואה בחסרונה של גמישות בצד הישראלי איזושהי תרומה משמעותית להמשך סיכסוך דמים זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בהתאם לזאת הגעתי למסקנות מסויימות בעבר ולמסקנות אלו כעת." מלך אחד חלם מדי ליל על גשם של חרבות. קרא לחכמיו והבטיח אוצרות רבים לפותר חלומו, אך גם התזת ראש לפותרי שווא. יועציו חששו מטעות, וביאושם הציעו לשאול בעצתו של פותר חלומות ששמו חרג מגבולות כפרו והגיע עד לבירה. קרוא אל המלך, יצא הפותר הכפרי לדרכו, ובליבו תפילה לאל כי ישוב לביתו וראשו עמו. בדרכו עצר לנוח בחורבה ישנה, והנה נחש גדול הזדחל לקראתו. בטרם הרים מקלו להכותו פתח הנחש פיו ואמר: ידועה לי מהות שליחותך, אף אומר לך את חלום המלך ואת פתרונו, רק אבקשך לחלוק עמי את הפרס שתקבל. מיהר הפותר להבטיח לנחש את מחצית שכרו, וזה סיפר לו את חלום המלך ואת פתרונו. מה רבתה ההתרגשות בארמון, עת בטרם פצה המלך פיו, הרים הפותר הכפרי ידו ואמר: אל תספר לי הוד מעלתך, חלומך ידוע לי וגם פתרונו. חלמת על גשם של חרבות. הנה ימים באים מלכי, ימי אלימות ואכזריות, איש ירצה את רעהו חיים לבלוע, חזק את משטרתך,וקדם פני הרעה, עד שתחלוף עת זו. את שכרו קיבל הפותר ביד נדיבה, שכן המלך חש כי אמת דברו, והוא עשה דרכו לביתו. בדרך בהתקרבו לחורבה בה פגש בנחש אמר לעצמו, לשם מה זקוק לוחך עפר זה ליהלומים ומטבעות? מדוע לי לחלוק עמו את שנתן לי המלך? בצאת הנחש לקראתו הניף את מקלו בנסיון לרוצץ את ראשו, אך זה חמק ונעלם בסדק בקיר המבנה ולא נראה עוד. שב הפותר לכפרו ובנה לו בית פאר בכספי המלך. ימי אכזריות ורוע פקדו את הממלכה, אך המלך השכיל להערך לקראתם ולצמצם את נזקם. לילה אחד חלם המלך על גשם של זנבות שועלים, ומשחזר חלומו ופקדו, ציווה לקרוא לפותר בהציעו לו כפל מתנות, אם גם משמעות הדבר לסכן שוב את ראשו. אללי, חשב הפותר הכפרי, לו רק נתתי לנחש שכרו יכולתי לבקש את עזרתו ועתה... רגליו הובילוהו מעצמן אל החורבה, ומצוקתו הביאה אותו לדבר בלשון תחנונים ולהשבע הבטחות מול הקירות השוממים, עד שלבסוף הזדחל הנחש ממחבואו ואמר: בוגדן שכמוך, אני אחוס עליך, ואגלה לך את חלום המלך ופתרונו, אך דורש אני את כל השכר שתקבל מאת המלך. נשבע הפותר כי הפעם יעמוד בדיבורו ומיהר לארמון שם הודיע מיד למלך את חלומו ואת פשר פתרונו. הנה ימים באים מלכי אמר, ימי הונאה וכחש, איש לא יאמר אמת, הערמומיות תמשול ביחסים בין איש לרעהו. הערך לקראת ימים אלה מלכי, סמוך רק על עצמך... עמוס מתנות יקרות יצא שוב לביתו, וכשהתקרב למקומו של הנחש אמר לעצמו, אני כיתתי רגלי לארמון וזה יקבל עתה משכרי? מיהר ועקף עיקוף גדול את החורבה ושב לביתו וכפרו שמח וטוב לב. נכלים ומרמה באו לארץ כפתרון החלום, הערמומיות הייתה לתכונה נערצת, אך המלך ידע להערך לקראת זמנים אלו ולצמצם את נזקם. בחלוף שנים חלם המלך שוב, על גשם של מטות רועים, ושב וקרא לפותר. חפוי ראש שב הפותר לחורבה לשאול בעצת הנחש, וזכה לתשובתו רק לאחר שישב שם שלושה ימים ללא מאכל בציפייה לסליחתו. אדוני המלך, אל תאמר לי את חלומך, יודע אני אותו ואת פתרונו. גשם מטות רועים ישרים וזקופים היה בחלומך, ומשמעותו, ימים טובים של יושר והגינות ביחסים בין בני האדם. שפע המתנות לו זכה הפעם, הצריך עגלה קטנה רתומה לשני סוסים. בדרכו עצר הפותר ליד החורבה. נחש, נחש, צא וראה את עגלתי עמוסת כל הטוב, לך היא ולא לי. הנחש יצא, ולטש בו עיניים בורקות. אינני רוצה בזהבך, הוא אינו נחוץ לי. אבל מדוע? הנני ואמכור גם את ביתי ואתן תמורתו לך, כל רכושי בזכותך בא. הנח לכך אמר הנחש, אין לזה חשיבות, איני צריך את זהבך, אותך ואת ידידותך ביקשתי. והנה גיליתי שאין אתה אתה אלא ראי. ראי המשקף את רוח תקופתו. בתקופה האלימה ביקשת להרגני, בתקופה הערמומית נמנעת מלפגוש בי ולהביט בעיני, וכעת אתה מבקש להעניק לי מה שמגיע לי. אך זה רק משום שזו עתה רוח הזמן, כך עושים עתה כולם, מבקשים אחר ההגינות, שאל טעמה הנשכח הם מתגעגעים. לך לביתך, אין לי חפץ בזהבך או ידידותך. והנחש שב ונעלם בסדק בחורבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מעולה. מאיפה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ספר סעודת המלכים'' מאת יואל שלום פרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פני הדור כפניי? תגובה ראשונה: הב הב! תגובה שנייה: עזוב אותך מטיעונים ועובדות, מדהים איך באיבחת משל אחת זיהית בכזה דיוק מי אני: שוחה עם הזרם, נד ברוח, מתעדכן עם הזמן, חסר עמוד שידרה, שלא לדבר על חוסר יכולת חשיבה מקורית, מלקק פינכה, צבוע, סוציומאט, כפוי טובה, קול ההמון, זרוע של השילטון... כל כך הרבה צדדים של אישיותי בסיפור בודד שזה פשוט מדהים! מי לעזאזל מכיר אותי כה טוב? אמא? איך עשית לי את זה? חוץ מזה אני מצטרף לאביב, אכן סיפור יפה מאוד. תגובה שלישית: אולי בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם. אני רק שואל את האלמוני מהיכן המשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה שאתה חושב, שאין לערבים "מנטליות משלהם", שהם לא רוצים להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י ושהם לא מתנהגים כמו שבטי פרא - זה נובע מפרופוגנדה זולה של השמאל ? אין משטר ערבי אחד דמוקרטי, וחלק מהמשטרים שלהם הם משטרים מטורפים לגמרי, כמו מה שהיה בעירק, וההמון הפלסטיני העריץ את סדאם. המשטר הפלסטיני עצמו מושחת ואלים. זו חברה שרודפת נשים "שחיללו את כבוד המשפחה", מתעללת בהומואים, שמאוד מצומצם בה חופש הביטוי. הפלסטינים תמכו ברוב של 90% ברצח ישראלים, נשים וילדים, בידי מחבלים מתאבדים, ולא רק מעבר לקו הירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצוב.. עוד קורבן לתעמולה זולה מול עיני :) פשוט נראה לי יותר סביר להאמין שחלקם דווקא בסדר (כמו שאומרים בפולניה) מאשר התיאורים שאתה ואפו' מעלים (כמובן, התיאורים שלך עשירים יותר, אין מה להגיד. לדעתי אחרי "מתעללת בהומואים" פיספסת הזדמנות פז להוסיף "בועלת חיות משק"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |