|
||||
|
||||
התשובה היא פשוטה: 1. לגבי עיראק: אם אכן לא היו לאמריקנים נתונים מודיעיניים מפורשים על נשק לא-קונבנציונאלי המצוי בידי העיראקים הם לא היו צריכים לצאת למלחמה. את סדאם חוסיין ניתן היה להגביל בדרכים אחרות, בהנחה שהוא לא הווה באמת סכנה לשלום העולם. 2. לגבי המלחמה בטרור: עליהם להפנותה כלפי מדינות וארגונים שאין ספק באשר לתמיכתם וסיועם לטרור, כגון סוריה, איראן והרשות הפלסטינית. יתרה מכך, עליהם להצהיר באופן חד משמעי, שחברה או עם שיוציאו מתוכם פעולות טרור דוגמת אלה שמבוצעות על-ידי "אל-קעידה" ו"חמאס" לא יהיו בני שיח לגיטימיים, והם (האמריקנים) לא ישקיעו אף דקה אחת מזמנם לסייע להם, יהיה מצבם ההומאניטרי קשה ככל שיהיה. המצב שהולך ונוצר כיום הוא, שבכדי לפייס את דעת הקהל המערבית (גם בתוך ארה"ב) הזועמת על תוצאות המלחמה בעיראק, נוקט הממשל האמריקני במדיניות רכה ורופסת כלפי מדינות הנותנות חסות לטרור, ראה תגובת ארה"ב למעשיו של החיזבאללה ולחסות הסורית שהוא מקבל. |
|
||||
|
||||
לגבי החיזבאללה: לפחות בזמן שהות צה"ל בלבנון, לא זכור לי שארה"ב עשתה יותר מדי כנגד הארגון או סוריה (אלא אם כן אתה מחשיב לחצים על סוריה להגיע להסכם עם ישראל). וזה היה לפני עיראק, לפני התאומים. איך זה מסתדר עם התזה? |
|
||||
|
||||
אם קראת היטב את המאמר בודאי שמת לב שאני מתייחס לממשל בוש כאל ממשל ששינה באופן מהותי את מדיניות החוץ האמריקנית, ובעיקר כלפי המזרח התיכון. ימי השהות הישראלית בלבנון היו לפני כניסתו של בוש לתפקיד הנשיא, ובעיקר תחת הנשיא קלינטון, שמדיניות הפייסנות שלו כלפי משטרים רודניים ידועה לשמצה. |
|
||||
|
||||
אבל אז למה אפשר להשוות? ארה"ב לא שלחה את המארינס כדי לפצפץ את נאסרללה אז, וגם לא היום. בכל אופן, הייתי שמח אם תוכל להוסיף מספר דוגמאות - כיצד מתבטא היחס הסלחני ל"מדינות טרור" (או לפי הגדרת האמריקאים, "Rogue States") בעקבות המלחמה בעיראק, לעומת היחס אליהן קודם למלחמה? הייתי מעדיף מעשים מתועדים (למשל, סיוע כספי אשר ניתן למדוד אותו) על פני הצהרות של סגן הנשיא, משום שניראה לי כי יש לכך חשיבות גדולה יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |