|
ראיון מעניין. אבל בעצם האנלוגיה של פרופ' פורסטר לא ממש חדשה שמעתי על זה כבר. זה מעורר הרבה מחשבות ובעיקר תהיות; כי לאנלוגיה הזאת יש השלכות. אם רצים איתה יוצא בעצם שכל ילדון שממציא איזה וירוס או תוכנה מרושעת - משול לבקטריה. ומעבר לזה ויותר חשוב - עצם ההמשלה של האינטרנט (כרשת או כמערכת) לגוף האדם אומרת, שהיא קיימת לכשעצמה כמין אורגניזם טכנולוגי (אם אפשר להצמיד אוקסימורון שכזה, או כגוף טכנולוגי גלובלי לכשעצמו) שמפתח מערכת התגוננות עצמית (ואולי גם תודעה וכו') כלפי "כוחות חיצוניים שליליים", המתקיפים אותו. זה מקנה ל*מחשב לכל ילד* או כלומר למחשב הפרטי, תפקיד מאוד מסויים באבולוציה, ומשמעות מאוד מסויימת; כלומר, אם אתה מתייחס למחשב הפרטי כאל כלי בלבד, שאמור לשרת ולספק צרכים מסויימים, האנלוגיה הזאת נופלת מיד, וכך גם משמעותם של הוירוסים.
כמו כן, בלי קשר לזה ובכל מקרה, מן הסתם האדם "בורא" כלומר מייצר בבואות מתוך ועל פי המבנה שלו באופן לגמרי טבעי ולכן לא קשה למצוא את הדמיון שהאימונולוג מצא.
חוץ מזה נראה לי שהאנלוגיה הפארדוקסלית שפורסטר מציג די מעגלית ודטרמניסטית. כלומר. לא רק שאין בזה תכלית. אין לזה גם סוף. כלומר התפיסה הזאת לא מובילה לשום מקום והיא מספרת את המובן מאליו. בכל מה שקשור לביולוגיה ולמאבק ההשרדות של האדם, מצג כזה או תובנה כזאת מתקבלת כהכרחית בתוך מה שנקרא *מלחמת החיים*: האדם מול כוחות שאכן באמת חיצוניים לו ומאיימים על חייו. אבל כל אותם וירוסי-מחשב הרי אינם באמת *חיצוניים* לאדם, הם מתוכו ובתוכו, ולכן הפארדוקסליות האינסופית הטמונה בפשר שפורסטר מציע (לבעיית וירוסי המחשב) מתקבלת כחסרת מובן אמיתי; בעיקר מפני שרוב האנשים, בסופו של יום, רוצים להתיישב ליד המחשב כדי סתם להנות מהחיים. ולכן גם יצרו אותו לעצמם.
|
|