 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכתב ככל הנראה ע''י אבי הבר, כיום מורה לספרות ומכעלי רשת ''אנקורי''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה אתה יודע את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתו של אבי הבר היא המנכ''לית והבעלים. אבי הוא רק בעל של. ומורה כאמור. הוא גם אחראי על משהו לוגיסטי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לפידרוס . המידע שלו התגלה כחשוב ביותר . לאבי הבר הנ"ל אכן יש קשר מסויים ל"הייתי כלבתו הפרטית ...." אך יותר כעוזר וכמפיץ של הספר ולא ככותב ממש( אגב פידרוס האם אתה תלמיד של הבר ? הוא מציין שהוא העיר משהו בנושא באחת הכיתות) . הכותב האמיתי של הספר הזה המושמץ והמוחרם ביותר בתולדות הספרות הישראלית איננו פרופסור לספרות , וגם איננו עיתונאי. הכותב הייתה כותבת , בחורה צעירה בשם צפרירה לוין שהייתה מקורבת לחוגי המשוררים הבוהמיניים של מקסים גילו וגבריאל מוקד. היא חיברה את הספר אם כי לא סיפקה לו את השם זה ניתן בידי הוצאת "עשת". בבדיקה חוזרת הדבר אינו מפתיע כל כך. "הייתי כלבתו.." מספר בגוף ראשון את סיפורה של צרפתיה צעירה שנאנסת ומעונה בידי נאצי מרושע , קולונל שולץ , ואת סיפור נקמתה באותו קולונל שכוללת בין השאר חיתוך סלקטיבי של כמה וכמה איברים בגופו של הקולונל הנ"ל עם מכשירים חדים במיוחד. זהו אחד ה"סטלאגים" הבודדים שמסופרים מנקודת מבט נשית ( והיחיד למעשה שמסופר בגוף ראשון נשי ) . ניתן אם כך לראות בצפרירה לוין הנ"ל כפורצת דרך בספרות הנשים העברית ואת מפלסת הדרך לסופרות כמו עירית לינור ובראש ובראשונה לימור נחמיאס ( שגם אצלה ניתן למצוא קטעים דומים ) בדרך שבה היא מתארת גיבורות נשיות שמתמודדות עם העולם הגברי האכזרי ויכולות לו בדרכן שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה קצרה שהופיעה במגזין "העולם הזה" ב-1962 מיד לאחר הוצאתו של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " לאור מספקת את הפיתרון הסופי לתעלומה : מי באמת כתב את אותו ספר מושמץ , והפיתרון הוא מורכב ומסובך יותר ממה שחשבתי בתחילה. כתבו אותו למעשה שלושה אנשים : אחד מהם היה בעל הרעיון לספר, יוסי ספרא, שהרעיון צץ בו לדבריו בכתבה כאשר היה בפאריז ושם פגש באישה "שקולונל גרמני חשק בה ולקח אותה לביתו על מנת שתשמש לצרכיו הביתיים והאישיים . ומאחר שסירבה לעשות זאת עשה הכל כדי להשפיעל אותה ולהביא אותה ליאוש". ספרא רצה לכתוב אתה סיפור בתחילה כספר "רציני " בכריכה קשה אך לבסוף ויתר וניסה לכתוב אותו בכריכה רכה , אך גילה שגם זה לא הולך לו , ו"אחר כך מצאתי סטודנט וסטודנטית והם כתבו לי את כל הספר פרט להקדמה ולסיום ". שמו של הסטודנט אינו מופיע בכתבה אבל אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהיה זה אבי הבר, היום מורה . הבר בכל אופן טוען כאמור שהוא היה לא יותר מ"עוזר " לסיגלית לוין . ועל תרומתה המרכזית לספר המאמר בעולם הזה מפרט מאוד. לוין הייתה סטודנטית צעירה לפילוסופיה וספרות וגם מדריכת נוער ודמות מוכרת בחוגי הבוהמה התל אביבית של התקופה ( המאמר מביא תמונה שלה כשהיא רוקדת במסיבה ) לוין אישרה בכתבה שהיא אכן כתבה את הספר אבל היתלוננה שהוא עבר שינויים וכי התוכן נעשה סדיסטי בגירסה הסופית אפילו יותר ממה שכתבה בעצמה. היא הכחישה כל קשר לקטעים בסיפור כמו קשירת צווארה של הגיבורה בשלשלת בידי הנאצי ואילוצה לנבוח שלוש פעמים ביום .. לדבריה הדמיון שלה לא הספיק עד כדי כך . עם זאת לוין הודתה שכל השאר כולל תיאור נקמתה האכזרית והסדיסטית של הגיבורה בקולונל ( כולל סירוסו ) אכן בא מימנה .כשנשאלה כיצד עלו כל אותם רעיונות סדיסטיים ופורנוגרפיים בדעתה ענתה : אני יודעת ? הם התרוצצו לי בראש וכתבתי ! ללא ספק יש לראות את צפרירה לוין כמבשרת של לימור נחמיאס כיוצרת הז'אנר האירוטי הסדיסטי בספרות הנשים העברית . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסף ספרא יוזם הרעיוןן של ''הייתי כלבתו...'' (והוא חיבר כנראה גם סיפורי טרזן שונים בעברית) הוא כיום המנהיג של כת מיסטית מוזרה שחיה בנגב , ושמועות מדברות על כך שהוא חי עם כמה נשים בו זמנית. שמעתי גם שמועה על אדם שהיה חבר בכת והתאבד כתוצאה. מיסתבר שכותב הסטאלאג חיי חיים שלא היו מביישים את גיבורי ''הייתי כלבתו הפרטיח של קולונל שולץ''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-16 לחמישי לפני כמה ימים נפטר יוסף ספרה המייסד והגורו של קיבוץ "נאות סמדר" בערבה. יוסף ספרא היה בעברו איש בוהמה ידוע כותב ( הוא פירסם בין השאר במגזין הספרות "עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד ) מחזאי , וכתב לפחות חוברת טרזן אחת בהוצאת "הקרנף " ( טרזן והנמר הירוק ") הוא היה גם היזם ( אם כי לא הכותב ) של הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " בהוצאת "עשת " ב-1962 .ספר זה הוחרם בידי הצנזורה והיה מרכז למשפט יוצא דופן בתולדות מדינת ישראל שדן בשאלה האם יש כאן ספרות תועבה פורנוגרפית , אם לא . הספר זכה בכבוד הגדול להיות מושווה בידי הסניגור לספרי מופת ספרותיים כמו "פאני היל " וספריהם של נאבוקוב והנרי מילר.השופט בכל אופן לא התרשם מהיחוס הגדול והורה על החרמת כל עותקי הספר והשמדתם . הספר זכה אף לכבוד הגדול עוד יותר בכך שהמשטרה טרחה וניהלה חקירה לבירור זהות כותבו האמיתי כשהתברר שאפילו ספרא עצמו אינו יודע מיהו . הם לא היצליחו בחקירותיהם והתעלומה פוענחה בידי כותב שורות אלה רק לאחרונה. כתוצאה מכל הפרשיה ספרה שינה כיוון הפך למדריך רוחני על פי תורות גורדייף ואוספנסקי והקים את קיבוץ "נאות סמדר" בערבה . בשנים האחרונות היה הקיבוץ מקושר עם פרשיות מוזרות של התאבדויות של אנשים שהיו תלמידיו של ספרא, וכיום באופן כללי אנשיו אינם אוהבים זרים ואינם מעוניינים לדבר עם זרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפרירה לוין היא כנראה צפרירה נור-לוין . סופרת המתגוררת בירושלים כיום . אשד- לבדיקתך . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסף ספרא, הוא, ככל הנראה אחד האנשים החשובים והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הקבוצות והרעיונות בארץ ישראל. קיבוץ נאות סמדר הוא המקום הנהדר והמקסים ביותר שיש כאן בארץ. אכן, ישנם כמה אנשים שאבדה עליהם דעתם כתוצאה מהלימוד שהנחה ספרא, אבל כאלה יש בכל מקום, ובכל מקרה, חוויה של התקרבות ל"עצמי" אינה נפוצה במחוזותינו.ישנם הרבה הרבה אנשים שהיו חלק מנאות סמדר, ועשו שינויים חיובים באורחות חייהם ובתשומת הלב למשמעות האמיתית של חייהם. אגב, האם אפשר להשיג את הספר? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |