בתשובה לגיל לדרמן, 26/08/03 15:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לי לבקר במכרות הכסף של פוטוסי. בגדול, המכרות לפני כמה עשרות שנים הפסיקו להיות כלכליים ונסגרו בזה אחר זה. חלקם נקנו ע"י חברות בינ"ל (ארה"ביות בד"כ) ובהם הופעלו שיטות כריה חדישות, מיכון מודרני, העובדים (המעטים יחסית - כמה עשרות בכל מכרה) עובדים בדיוק 8 שעות ביום (במשמרות) ומקבלים משכורת, פנסיה וביטוח בריאות. חלק אחר של המכרות נקנה (למעשה כמעט בחינם) ע"י האיגוד של הכורים ומופעל על ידם. במכרות האלו (שבהם ביקרתי) אין מיכון מודרני, הכורים קודחים עם פטיש ואזמל חור בקיר, מכניסים חומר נפץ, (אותו הם קונים בכספם) מדליקים את הפתיל ורצים מהר החוצה. מה שהם מוצאים, הם מוכרים למרבה במחיר. אין פנסיה, אין בטוח בריאות, אין משכורת בסיס, אין שעות עבודה מסודרות, אין אורור במכרה ואין אמצעי בטיחות. לפי המדריך (בעצמו כורה עצמאי לשעבר) תוחלת החיים של כורה היא כ10 שנים מיום תחילת הקריירה. הם מתים מתאונות וממחלות ריאה. האלמנות שלהם (גם אותן פגשתי) יושבות מחוץ למכרה ומחטטות בערימות הפסולת שהכורים זורקים החוצה, מקוות למצוא כמה גרמים של כסף. מה עדיף? אין לי מושג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יצא גם לי לבקר במכרות הללו (וכמיטב המסורת של מוצ'ילרים ישראלים אפילו לימדתי את המדריך לומר בעברית "אבל ב 48' ספרנו יותר" כשהוא מדגים את הדינמיט :), ותנאי העבודה שם אכן זכורים כבלתי אנושיים. לא פגשתי או דיברתי עם כורים אשר עבדו בכריה עבור חברות בינלאומיות, ואולי אכן תנאיהם משופרים באופן יוצא דופן. אם התנאים הם כפי שתארת, בהכירי את האלטרנטיבה, אין אפילו לשם מה לשאול "מה עדיף?", זה ברור לחלוטין. בכל אופן, הבעיה היא שברוב גדול של המקרים אין זה כך - ולא צריך להרחיק עד אמריקה הלטינית. אפילו בישראל עובדי חברות כוח אדם לרוב אינם מקבלים תנאים סוציאליים. ובנק הפועלים למשל, מייד לאחר פיטורי 900 העובדים, שכר עובדי חברת כוח אדם על מנת להחליפם, משום שעלותם נמוכה יותר. בוודאי שלעובדים הזרים בישראל ולרובם של מהגרי העבודה בעולם אין פנסיה וביטוח בריאות, והם אינם זוכים למשמרות של 8 שעות. באופן כללי (ומבלי להיכנס לעניין פוטוסי - שם אולי אכן מצב העניינים שונה), חברות בינלאומיות סוגרות מפעלים ומעבירות אותם למקומות זולים יותר משום שעלות העבודה נמוכה, חוקי ההגנה על עובדים זניחים או אינם נאכפים, ושוק העבודה גמיש בהרבה - ניתן לפטר עובדים ולהרע את תנאיהם, וזכות ההתארגנות נשללת מהם. פנסיה וביטוח בריאות לעובדים לרוב אינם נמצאים גבוה ברשימת האינטרסים של תאגידי ענק אלו בשעה שהם עוברים לארצות העולם השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא פגשתי כורים של החברות הבינ"ל, אבל לא נראה לי שלמדריך היה אינטרס לשקר, בסה"כ הוא היה בעצמו כורה עצמאי. (אמנם לפי עדותו, אבל נראה שהוא בקשרים טובים עם הכורים העצמאיים שפגשנו) דוגמא אחרת: בצ'ילה ביקרתי בעיירות הכורים של מכרות המלחת (חנקות) במדבר אטקמה. המכרות האלו הפכו לחסרי ערך עם המצאת הדשן הכימי בתחילת המאה ה20. התוצאה - ערי רפאים נטושות כמעט לחלוטין, שרק תנאי היובש הקיצוניים של מדבר אטקמה משמרים אותן כפי שהיו לפני 100 שנה. לחילופין, באותו מדבר ליד העיירה צ'וקיקמטה יש מכרה נחושת. גם הוא הפך ללא רווחי ועמד להסגר, כאשר נקנה ע"י חברה ארה"בית שיישמה בו טכניקות מודרניות יותר יעילות, שמאפשרות לו לשמור על רווחיות ולהשאיר את צ'וקיקמטה (וכן את העיר קלאמה שלידה) בחיים. אפשר להגיד שהחברה הארה"בית משגשגת על אוצרות הטבע ועל כוח האדם הזול של צ'ילה. מצד שני, בלעדיה לא היה למכרה ולעירה שלידו יכולת להתקיים. הערה: הסיור במכרה הנחושת והמידע שנמסר בו ושמובא לעיל, נתנו בחינם ע"י מחלקת יחסי הציבור של החברה הארה"בית. (שלצערי שכחתי את שמה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |