|
||||
|
||||
שימו לב מה קרה היום. ד"ר אל-בז, שליחו של מובארק, התחנן לפני ערפאת, בפעם המי יודע כמה בשלוש השנים האחרונות, להפסיק את מעשי הטירור. גם הפעם ערפאת סירב 1. ההנהגה המצרית, ומובארק בראשה, מעולם ולעולם, לאחר כל כישלון כזה, לא ההינה לומר לעם הפלשתינאי ולעולם: תראו, כל המצב הזה, זה בגלל איש אחד - ערפאת. הם תמיד יעדיפו להאשים את ישראל ולהסתיר את סירובו של ערפאת. זה אפילו לא מחשש להתעמת עם מישהו. זו התנייה שבטית. במקרה זה למשל, מובארק יכול להרשות לעצמו לקחת את הסיכון באובדן קל של הפופולריות. אך זה אף פעם לא קורה בעולם הערבי. לעולם לא יגונה בחריפות מנהיג ערבי על רצח. לא של בני עמו ובוודאי שלא של שאינם מוסלמים. וזו תמצית הבעייה שם: הרוב רודף החיים הטובים, לעולם לא יפעל כנגד המיעוט הקיצוני, אלא אם חרב מונחת על צווארו שלו. לא השלטון, לא הפועלים, לא המשכילים, לא המאמינים ולא החילוניים, לא בעלי ההון ולא הבורגנות, לא ילידי המזה"ת ולא אלו שגדלו באירופה, לא חניכי המדרשות הדתיות ולא בוגרי הארוורד. אף אחד. 1 בחלק מן הפעמים הוא הבטיח - ושיגר פיגועים רגע אחרי השיחה. |
|
||||
|
||||
זה לא בגלל איש אחד - ערפאת. זה לא יכול להיות בגלל איש אחד. לו לא ייצג ערפאת את רצון הכלל הוא היה עף מזמן. חבריו, אבו מאזן שעת' ואחרים ובוריאציה שונה מעט גם ראשי החמס והג'יהד ממול, לא אומרים דברים אחרים ממנו, למעט, אולי, וריאציות טקטיות פעוטות או סגנון. סקרי דעת הקהל אצלם מצביעים על תמיכה בו. מה שדפוק כאן, ומטרפד כל תקווה לעתיד נמצא בכלל אצלנו - האוסלואיזם שדבר לא יכול לעקור אותו. מראים לאוסלואי ג'ירפה, והוא מתבונן בה ואומר: "לא נכון. אין דבר כזה." |
|
||||
|
||||
רק לתזכורת שרון בשלטון כבר שנתיים פלוס.וזה לאחר שחיסל את הטרור עוד בשנות השבעים. ישראל שולטת כבר 36 שנה פלוס בשטח.תוך שגם בתהליך אוסלו ישראל לא ויתרה אלא על ריכוזי האוכלוסיה שמעולם לא רצתה בהם. אבל תמיד יש איזה אוסלואיד בפינה שמושך בחוטים ומונע מהתקוה לעתיד להפציע. |
|
||||
|
||||
שרון, אגב, הוא דוגמה מובהקת למי שנגוע באוסלואיזם חריף. כדוגמה למה הבאת אותו ? |
|
||||
|
||||
אני חושבת שדווקא אתה נגוע באוסלואיזם חריף וממאיר. משום שאלה שאתה מכנה ''אוסלואיסטים'' מסוגלים לשנות ולהתאים את עצמם למציאות משתנה כי להם דווקא כן יש ''אופק מדיני'' ותוכנית ארוכת טווח - להפריד את מדינת ישראל מהשטחים וליצור חברה שיויונית אזרחית. אבל לך יש קיבעון שטחים שאותם אתה רואה רק בגובה הפצצה הבאה ועבורך תוכנית ארוכת טווח היא אנטמה וכאב ראש מחשבתי. לכן האתה נדבק כל הזמן לאוסלו בשעה שעבור אותם אוסלואיסטים כביכול אוסלו הוא כלי אחד מכמה. |
|
||||
|
||||
כדי לעשות סדר ברור שכאשר אני מדבר על "אוסלואיזם" אני מגדיר בעזרת המילה הזאת משהו שקשור בנקודת המבט שלי. "אוסלואיזם" זאת רק מילה ומי שרוצה יכול להדביק אותה לכל דבר. מה שחשוב הוא רק שנבין למה אנו מתכוונים כשאנו משתמשים במילה הזאת, במקרה הזה למה אני מתכוון כשאני משתמש במילה הזאת. אין טעם לקחת את התגובה האחרונה שלי כסיבה לדיון בכל השקפות העולם שלי, ולהתחיל לתת למילה הזאת משמעויות שונות ומשונות. אני חושב שגם את לא הבנת למה התכוונתי, ולכן אחזור להתחלה. הייתה כאן תגובה של אפופידס שבבסיסה הייתה הטענה שכל צרותינו האחרונות באו בגלל אדם אחד - ערפאת, ושלולא הוא הכל היה טוב ונחמד. השקפתי היא שרעיון אוסלו היה נכשל ללא קשר לערפאת. אני חזיתי את הכישלון הזה עוד כאשר ערפאת, חתן פרס נובל, נחשב אצל תומכי אוסלו כמעט לחסיד אומות העולם, ולא חשבתי שהדבר הזה יכול להיות תלוי באופיה של אישיות בודדת אלא שהוא הרבה יותר בסיסי. דיון 245 הזרז לכתיבת המאמר ההוא היה אמירה שבה תמך ערפאת בזכות השיבה, ולא איזה קריאה לאלימות או משהו כזה, כי בעיני זה הרבה יותר חשוב. אבל מה שקורה היום הוא שתמיכה בזכות השיבה מביע לא רק ערפאת אלא כל הסובבים אותו כולל אלה שהיום הם בעיני האוסלואיסטים כמעט חסידי אומות העולם, והחליפו בכך את ערפאת. קראתי לכך "אוסלואיזם" משום שהרעיון הזה לתלות את האשמה כולה באדם אחד, מראה על כך שבעל הרעיון חושב שתהליך אוסלו בבסיסו הוא דבר טוב, ויכול להיכשל רק בגלל ביש מזל כמו התקלות בערפאת, ואני פשוט לא חושב כך. וכיוון שהשתמשת במושג "אופק מדיני", שכביכול איןלי, אני מוצא לנכון לציין גם שבעיני השימוש במושג "אופק מדיני" הוא איוולת מבית מדרשם של האוסלואיסטים, וכתבתי על כך בזמנו מאמר שלם. דיון 994 |
|
||||
|
||||
כי שרון בנגוד לבני אלון,ליברמן,העצני ושו''ת.החזיר בפועל את השליטה הישראלית אל לב השטח.תוך שהוא ממשיך לבנות את מפעל ההתנחלויות גם בעת מלחמה. לדעתי בתם כהונתו האופציה של אוטונומיה פלסטינאית תהיה האפשרות היחידה.כי לא יהיה שום גורם פלסטינאי שיהיה מסוגל לאחד את השטח. את המדינה השניה ממערב לירדן תחסל מלחמת ההתשה ללא סוף שהוא מנהל. |
|
||||
|
||||
שרון, שמו אמנם שרון, ואולי מודבקת עליו התווית הישנה שהדבקתם עליו, אבל אם תנסה להסיר את מבטך מהתווית ולהתבונן במעשים שעשה כפי שאתה כותב ''בפועל'', בשתי הקדנציות האחרונות שבהן שמימש ראש ממשלה, תראה משהו אחר לגמרי. בעצם, נכנס שרון לתפקידו בעיצומה של המלחמה האחרונה שפרצה בתקופת ברק, בשיא השלום, במקום המזרח התיכון החדש היה אמור לפרוץ. שרון טיפל בבעיה הזאת בתחילת דרכו כממשיך דרכו של ברק, ואפילו בצורה מתונה יותר. הוא נתלה בכל הפוגה והיה מוכן בתקופות מסוימות להפסיק פעילות יזומה בכלל. פעם גם עשה תפנית מילולית מ ''לא מו''מ תחת אש'' ל ''כן מו''מ חתת אש''. אבל כמו בתקופת ברק, המדיניות הזאת רק הובילה אותנו מדחי אל דחי. ההבלגה הראשונה הביאה את פיגוע הדולפינריום הקשה שביותר עד אז, והתסריט הזה של הפסקת הפעולות היזומות, כמענה ליזמות אמריקאיות, וההתפוצצות שבסופו חזר על עצמו מספר פעמים אחר כך. וכך הגענו לאותה תקופת פסח שבה פיגוע גדול רדף פיגוע גדול. באותה תקופה מה שהציע לנו שריד היה לבקש מהאמריקאים שיפרידו בינינו. ופרס נצפה ע''י חבריו דליה איציק ופואד מצביע בממשלה, בעד ''חומת מגן'', כשהם הולכים בעקבותיו, ואחר כך נדהמים מהצהרתו שלא תמך בכך. בעצם, כל אחד היה תומך במבצע של החזרת השליטה בערים. גם שריד, ואני בטוח שלו היית אתה בעמדת החלטה, כך גם אתה היית עושה. דיבורים לחוץ ומעשים לחוד. ולאחרונה קיבל שרון את מפת הדרכים והחל להעביר לפלשתינים עיר אחר עיר, כלומר הוא התנדב ''להחזיר בפועל את השליטה הפלשתינית אל לב השטח''. מזלנו הוא שתאוות הדם הפלשתינית הייתה כה גדולה שלא יכלו להתאפק עד שהערים היותר בעייתיות תעבורנה לידיהם. לו היו מפגינים התאפקות מעטה, מצבנו היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. |
|
||||
|
||||
שרון אכן המשיך את הקו של ברק ופרס בעימות הנוכחי שהוא: א)בידוד הסכסוך הישראלי-פלסטינאי לזירה הפנימית,מניעת הסלמה אזורית כלל מזרח תיכונית.ומניעה של התערבות כוחות בינ"ל בסכסוך. מכאן ההבלגה מול החיזבאללה.למשל. ב)מניעת כל התנגדות בין לאומית אקטיבית,לצעדים הישראלים. כך כל צעד ישראלי בוצע בהסכמה אמריקאית,והסכמה שבשתיקה אירופאית.אי אפשר היה לכבוש מחדש את השטח ללא המטריה הבין לאומית הזו. לעקרונות האלה שרון הוסיף את עקרונותיו שלו. ג)כל מהלך של מדניות חוץ אגרסבית ילוה בקואליציה פנימית ישראלית רחבה שתתמוך בפעולותיו. ד)מיטוט הרשות הפלסטינאית כגורם בעל יכולות אקטיביות בשטח.תוך השארת סמכויות פנים מוגבלות ולא ברורות בידי הפלסטינאים. הפלסטינאים קבלו מידי שרון אוטונומיה מינוס.כשישראל מודעת לחלוטין שהמשמעות בשטח לפחות ביהודה ושומרון היא מצב של אנרכיה שלטונית במימדים נרחבים.העברת הערים בחזרה לרשות פלסטינאית מוחלשת,לא היתה משנה הרבה. ה)השמדה פיזית של הנהגות ארגוני הסרוב,תוך הסכמה שבשתיקה,של הרשות,ותמיכה אמריקאית מלאה.זהו השלב הנוכחי.והלחץ יכוון עתה לעזה. מטרת העל היא פחות או יותר אוטונומיה שתכפה על האוכלוסיה הפלסטינאית.תוך השראת השליטה הישראלית על כל ארץ ישראל המערבית והמשך הקולוניזציה של ההתנחלויות. באשר למלחמה בטרור.בכוונה היא לא נכללה כאן. עם ישראל כולו צריך להשתתף במערכה.שרון מודע לחלוטין לדעתי שלחיסול הפיזי של ראשי החמאס יהיה מחיר בפגיעות טרור בעורף הישראלי. מחיר שהוא מוכן לשלם. לקבוע שזו האלטרנטיבה היחידה וכך היו עושים כולם.נראה לי קצת תמוה. ודרך אגב אני לא הייתי עושה כלום.מזמן כבר ברור לי שכפוליטקאי הייתי כשלון מוחלט. |
|
||||
|
||||
לעניין הויכוח על דמותו של שרון אין לי מה להוסיף, אבל ברצוני להעיר משהו על דבריך לפיהם הרשות הפלשתינית שיצרנו בהסכמי אוסלו הייתה חלשה מכדי להתמודד עם הטרור בשטח, כי טענה כזו נטענה תמיד נטענת היום גם בקשר לאבו מאזן ודאחלן וללא ספק תיטען גם בעתיד. לעניין זה אני רוצה להזכיר את אותם מסמכים שנתפסו במוקטעה לפיהם ממנה הרשות הפלשתינית את הטרור של התנזים וגדודי אל אקצה. אני חושב שמי שמתעקש לראות את הרשות הפלשתינית (לפחות של אז) כמי שניסתה להילחם בטרור אך לא היה לה כח, צריך לנוכח העובדה הזאת לחזור בו מהתעקשותו. זה לא שלרשות לא היה כח להילחם בטרור כי לא נתנו לה מספיק כח. היא הייתה הטרור ! |
|
||||
|
||||
גם סוריה וגם איראן מממנות טרור,ואולי גם הם טרור בעצמן. ובכל זאת אף אחד לא חושב על כבוש סוריה או איראן בידי ישראל. |
|
||||
|
||||
אולי צריך לכבוש אותן. אולי אמריקה צריכה לעשות את המלאכה. אולי היא עוד תעשה. אבל זה כלל לא העניין. להקים ולטפח מדינות כאלה ? לתת בידי המדינות האלה את תפקיד מדבירי הטרור, ולחזקן עקב המינוי ? לתת להן לשמור על השמנת ? |
|
||||
|
||||
לא יודע אבל גם לכבוש אותם לא ממש מדביר את הטרור. לא בעירק ולא ברמאללה. |
|
||||
|
||||
אז אם אתה לא יודע בקשר לסוריה ואיראן אם צריך להמציאן ולחזקן ולהפקיד בידן את המלחמה בטרור, איך זה שאתה כן יודע זאת בקשר לערפאת, ומתלונן על כך שלא נתנו בידיו כח מספיק ? |
|
||||
|
||||
ארצות הברית פירקה מדינת טרור כמו עירק. בינתים לא ממש ברור אם זה הביא פחות או יותר טרור. ישראל פירקה את הרשות הפלסטינאית,גם כאן עדין יש טרור. הטענה המרכזית שלי שואקום שלטוני כמו שיש בעיראק וברשות לא ממש מועיל עד עתה. לא התלוננתי מעולם שלא נתנו לעראפת מספיק כוח. |
|
||||
|
||||
חילופי הדברים היו על דמותו של שרון. בשלב מסויים מבחינתי הנושא הזה מוצה, אבל היה משהו שצרם לי בדבריך: "מיטוט הרשות הפלסטינאית כגורם בעל יכולות אקטיביות בשטח. תוך השארת סמכויות פנים מוגבלות ולא ברורות בידי הפלסטינאים." האין כאן תלונה על כך שנטלו מערפאת את מרבית כוחו ? אולי טעיתי, אבל מהמילים "יכולות אקטיביות" שלדעתך לא ניתנו לערפאת, הבנתי שלדעתך היה צריך לתת להם כוח יותר גדול כדי שילחמו בטרור, כטענה הרווחת שחוזרת ונישנית מכוון שמאל. רק על זה דברתי ולא על השאלה אם האמריקאים היו צריכים או לא היו צריכים לכבוש את עיראק, וכמה זה הועיל למלחמה בטרור. זה נושא שיש לי דעה עליו, אבל לו בו אני דן כרגע. בקריאה חוזרת של הפיסקה הזאת בדבריך, אני רואה, שאולי הפרוש שלי היה רחב מדי, כי באמת לא כתבת באופן ישיר שהיה צריך לתת לפלשתינים יותר כח כדי שישלטו בשטח ויוכלו להילחם בטרור. אם לא הבנתי אותך נכון, מדובר באי הבנה שנבעה מהפלגת הדמיון שלי. |
|
||||
|
||||
אולי אכן לא הייתי מספיק ברור אבל לדעתי מה שחשוב לשרון,ואולי אף לצמרת צה''ל הוא חוסר התפקוד של המערכת.כאמצעי לחץ על האוכלוסיה האזרחית.עראפת מוחלש ונצור במוקעטה יוצר מערכת שילטונית מוחלשת בשטח.לכן התועלת שלו רבה יותר שהוא בחיים. ההנחה היא שדיסאינטגרציה פנימית תיצור לחץ מלמטה,ותקים הנהגה שתשתף פעולה עם ישראל. |
|
||||
|
||||
בדרך כלל מקימים ומטפחים -משטרים- כאלו משום שהם אמורים להועיל למי שהקים אותם. התועלת העיקרית היא בצורת כוח שיטור מקומי. ארה''ב ניסתה זאת בהצלחה לא מבוטלת בבערך חצי ממדינות העולם השלישי. גם עם סדאם חוסיין דרך אגב, אך כמובן זה היה ''לפני שידעו על הזוועות שביצע''. |
|
||||
|
||||
זה אכן לא בגלל איש אחד. אך במקרה זה האשמה נכפלת בכל חוליות שרשרת הרצח. העם הפלשתינאי יכול היה לבחור שלא ללכת אחרי ערפאת, אלמלא המנטליות הערבית שלהם. ערפאת היה יכול להוביל את עמו, ואולי גם את שאר עמי האיזור (ובסיכון אישי מסויים), לדרך של שלום ושיגשוג, אך הוא מה שהוא - מנהיג ערבי. מובארק היה יכול להיות יותר ישר, ואולי לתרום את חלקו לסילוק ערפאת, שנוא נפשם של כל מנהיגי האיזור וחביב ההמונים, אבל גם הוא - מנהיג ערבי. אני אגב, חושב שיש מספיק אישים בהנהגה הפלשתינאית ומספיק נכונות בעם הפלשתינאי, ללכת בדרך של פשרה נרחבת, כולל גבולות 67' וויתור על זכות השיבה. הבעייה הנוכחית היא ערפאת, אך גם שרוב הפלשתינאים מוכנים ורוצים עדיין להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י. הם פשוט מוכנים להתפשר על פחות. האמת היא שהייתי מוכן להסתפק בכך ולסמוך על הדינמיקה של השלום שתרגיע את השנאה בצד השני - כדוגמת סכסוכים אחרים בהיסטוריה, למשל באירופה. אלא שישנה גם בעיית המנטליות, זו שיצרה מלכתחילה את הסיכסוך (ביחד עם השאיפות האימפריאליסטיות של מנהיגי האיזור). כוונתי לנתינותם הגדולה, הכמעט מוחלטת, של עמים ויחידים ערביים להסתה כנגד השונים מהם (בשבט, במין, בלאום, בדת, בתרבות...), מכל סיבה שהיא. כך שבגדול, אני מסכים עמך, זה לא בגלל איש אחד, אך אני לא מצפה ממובארק, ובעצם לא מאף מנהיג שפוי בעולם, לומר את האמת - שהבעייה היא העם. לכן הייתי מוכן להסתפק בהצבעה על אשם אחד. זה שאפילו למטרות פרקטיות קצרות מועד אינו מוכן להפסיק את האש. אך בעצם גם מנהיגי המדינות הנאורות מסרבים לעשות זאת, אז מה לי כי אלין על שבטי הפרא הסובבים אותנו? |
|
||||
|
||||
אתה כותב על אחרים: "..ישנה הבעיה המנטלית, זו שיצרה מלכתחילה את הסכסוך... כוונתי לנתינותם הגדולה, הכמעט מוחלטת, של עמים ויחידים ערביים להסתה כנגד השונים מהם..." ומצד שני אתה הוא זה שכותב: "..רוב הפלשתינאים מוכנים ורוצים עדיין להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י" ; "המנטליות הערבית שלהם" ; "אך הוא מה שהוא - מנהיג ערבי"; "שבטי הפרא הסובבים אותנו". הטענה שלי היא, שבשני הצדדים יש נטיה להיסחף לפרופגנדה זולה, המבצעת דה-הומניזציה של הצד שכנגד, ולא נראה שמצבך שפר מבחינה זו, אפו'. כשתפסיק לייחס להם את כל התכונות של "בני חושך", ולך את כל התכונות של "בני אור", אולי גם מהצד שלנו תתאפשר גמישות גדולה יותר ביחסים איתם. |
|
||||
|
||||
אני מודע לצליל הצורם העולה מן הדברים. למרות זאת, אני רואה את עצמי כהומניסט ושואף להיות אובייקטיבי בצופי בשתי הקבוצות הלוחמות כאן. אני מנסה להקפיד תמיד לנטר את השפעת רגשותיי על ערכי ואת השפעת שני אלו על ראיית המציאות שלי. בהתאם לזאת הגעתי למסקנות מסויימות בעבר ולמסקנות אלו כעת. אני לא רואה כל סימטריה ב''פרופגנדה'' בין הצדדים ולא בכל תחום אחר הרלבנטי לסיכסוך. בפרט, איני רואה בחסרונה של גמישות בצד הישראלי איזושהי תרומה משמעותית להמשך סיכסוך דמים זה. |
|
||||
|
||||
"בהתאם לזאת הגעתי למסקנות מסויימות בעבר ולמסקנות אלו כעת." מלך אחד חלם מדי ליל על גשם של חרבות. קרא לחכמיו והבטיח אוצרות רבים לפותר חלומו, אך גם התזת ראש לפותרי שווא. יועציו חששו מטעות, וביאושם הציעו לשאול בעצתו של פותר חלומות ששמו חרג מגבולות כפרו והגיע עד לבירה. קרוא אל המלך, יצא הפותר הכפרי לדרכו, ובליבו תפילה לאל כי ישוב לביתו וראשו עמו. בדרכו עצר לנוח בחורבה ישנה, והנה נחש גדול הזדחל לקראתו. בטרם הרים מקלו להכותו פתח הנחש פיו ואמר: ידועה לי מהות שליחותך, אף אומר לך את חלום המלך ואת פתרונו, רק אבקשך לחלוק עמי את הפרס שתקבל. מיהר הפותר להבטיח לנחש את מחצית שכרו, וזה סיפר לו את חלום המלך ואת פתרונו. מה רבתה ההתרגשות בארמון, עת בטרם פצה המלך פיו, הרים הפותר הכפרי ידו ואמר: אל תספר לי הוד מעלתך, חלומך ידוע לי וגם פתרונו. חלמת על גשם של חרבות. הנה ימים באים מלכי, ימי אלימות ואכזריות, איש ירצה את רעהו חיים לבלוע, חזק את משטרתך,וקדם פני הרעה, עד שתחלוף עת זו. את שכרו קיבל הפותר ביד נדיבה, שכן המלך חש כי אמת דברו, והוא עשה דרכו לביתו. בדרך בהתקרבו לחורבה בה פגש בנחש אמר לעצמו, לשם מה זקוק לוחך עפר זה ליהלומים ומטבעות? מדוע לי לחלוק עמו את שנתן לי המלך? בצאת הנחש לקראתו הניף את מקלו בנסיון לרוצץ את ראשו, אך זה חמק ונעלם בסדק בקיר המבנה ולא נראה עוד. שב הפותר לכפרו ובנה לו בית פאר בכספי המלך. ימי אכזריות ורוע פקדו את הממלכה, אך המלך השכיל להערך לקראתם ולצמצם את נזקם. לילה אחד חלם המלך על גשם של זנבות שועלים, ומשחזר חלומו ופקדו, ציווה לקרוא לפותר בהציעו לו כפל מתנות, אם גם משמעות הדבר לסכן שוב את ראשו. אללי, חשב הפותר הכפרי, לו רק נתתי לנחש שכרו יכולתי לבקש את עזרתו ועתה... רגליו הובילוהו מעצמן אל החורבה, ומצוקתו הביאה אותו לדבר בלשון תחנונים ולהשבע הבטחות מול הקירות השוממים, עד שלבסוף הזדחל הנחש ממחבואו ואמר: בוגדן שכמוך, אני אחוס עליך, ואגלה לך את חלום המלך ופתרונו, אך דורש אני את כל השכר שתקבל מאת המלך. נשבע הפותר כי הפעם יעמוד בדיבורו ומיהר לארמון שם הודיע מיד למלך את חלומו ואת פשר פתרונו. הנה ימים באים מלכי אמר, ימי הונאה וכחש, איש לא יאמר אמת, הערמומיות תמשול ביחסים בין איש לרעהו. הערך לקראת ימים אלה מלכי, סמוך רק על עצמך... עמוס מתנות יקרות יצא שוב לביתו, וכשהתקרב למקומו של הנחש אמר לעצמו, אני כיתתי רגלי לארמון וזה יקבל עתה משכרי? מיהר ועקף עיקוף גדול את החורבה ושב לביתו וכפרו שמח וטוב לב. נכלים ומרמה באו לארץ כפתרון החלום, הערמומיות הייתה לתכונה נערצת, אך המלך ידע להערך לקראת זמנים אלו ולצמצם את נזקם. בחלוף שנים חלם המלך שוב, על גשם של מטות רועים, ושב וקרא לפותר. חפוי ראש שב הפותר לחורבה לשאול בעצת הנחש, וזכה לתשובתו רק לאחר שישב שם שלושה ימים ללא מאכל בציפייה לסליחתו. אדוני המלך, אל תאמר לי את חלומך, יודע אני אותו ואת פתרונו. גשם מטות רועים ישרים וזקופים היה בחלומך, ומשמעותו, ימים טובים של יושר והגינות ביחסים בין בני האדם. שפע המתנות לו זכה הפעם, הצריך עגלה קטנה רתומה לשני סוסים. בדרכו עצר הפותר ליד החורבה. נחש, נחש, צא וראה את עגלתי עמוסת כל הטוב, לך היא ולא לי. הנחש יצא, ולטש בו עיניים בורקות. אינני רוצה בזהבך, הוא אינו נחוץ לי. אבל מדוע? הנני ואמכור גם את ביתי ואתן תמורתו לך, כל רכושי בזכותך בא. הנח לכך אמר הנחש, אין לזה חשיבות, איני צריך את זהבך, אותך ואת ידידותך ביקשתי. והנה גיליתי שאין אתה אתה אלא ראי. ראי המשקף את רוח תקופתו. בתקופה האלימה ביקשת להרגני, בתקופה הערמומית נמנעת מלפגוש בי ולהביט בעיני, וכעת אתה מבקש להעניק לי מה שמגיע לי. אך זה רק משום שזו עתה רוח הזמן, כך עושים עתה כולם, מבקשים אחר ההגינות, שאל טעמה הנשכח הם מתגעגעים. לך לביתך, אין לי חפץ בזהבך או ידידותך. והנחש שב ונעלם בסדק בחורבה. |
|
||||
|
||||
פשוט מעולה. מאיפה זה? |
|
||||
|
||||
''ספר סעודת המלכים'' מאת יואל שלום פרץ. |
|
||||
|
||||
תודה תודה. |
|
||||
|
||||
פני הדור כפניי? תגובה ראשונה: הב הב! תגובה שנייה: עזוב אותך מטיעונים ועובדות, מדהים איך באיבחת משל אחת זיהית בכזה דיוק מי אני: שוחה עם הזרם, נד ברוח, מתעדכן עם הזמן, חסר עמוד שידרה, שלא לדבר על חוסר יכולת חשיבה מקורית, מלקק פינכה, צבוע, סוציומאט, כפוי טובה, קול ההמון, זרוע של השילטון... כל כך הרבה צדדים של אישיותי בסיפור בודד שזה פשוט מדהים! מי לעזאזל מכיר אותי כה טוב? אמא? איך עשית לי את זה? חוץ מזה אני מצטרף לאביב, אכן סיפור יפה מאוד. תגובה שלישית: אולי בקרוב. |
|
||||
|
||||
סתם. אני רק שואל את האלמוני מהיכן המשל. |
|
||||
|
||||
אולי זה שאתה חושב, שאין לערבים "מנטליות משלהם", שהם לא רוצים להשמיד את האוכלוסיה היהודית בא"י ושהם לא מתנהגים כמו שבטי פרא - זה נובע מפרופוגנדה זולה של השמאל ? אין משטר ערבי אחד דמוקרטי, וחלק מהמשטרים שלהם הם משטרים מטורפים לגמרי, כמו מה שהיה בעירק, וההמון הפלסטיני העריץ את סדאם. המשטר הפלסטיני עצמו מושחת ואלים. זו חברה שרודפת נשים "שחיללו את כבוד המשפחה", מתעללת בהומואים, שמאוד מצומצם בה חופש הביטוי. הפלסטינים תמכו ברוב של 90% ברצח ישראלים, נשים וילדים, בידי מחבלים מתאבדים, ולא רק מעבר לקו הירוק. |
|
||||
|
||||
עצוב.. עוד קורבן לתעמולה זולה מול עיני :) פשוט נראה לי יותר סביר להאמין שחלקם דווקא בסדר (כמו שאומרים בפולניה) מאשר התיאורים שאתה ואפו' מעלים (כמובן, התיאורים שלך עשירים יותר, אין מה להגיד. לדעתי אחרי "מתעללת בהומואים" פיספסת הזדמנות פז להוסיף "בועלת חיות משק"). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |