|
||||
|
||||
אני דווקא מחזיקה ברושם הפוך. בניגוד לסקרים אחרים שעניינם העדפות אישיות, נושא הסקר הזה נבדק אמפירית, וכל סוציולוג מתחיל יכול לתת את התשובה. אותי אישית הסקר מעציב - עצם קיומו מראה עד כמה אמיתות אמפיריות בסוציולוגיה לא נתפסות כאמיתות בעיני החברה, או לחילופין עד כמה אנשים לא נחשפים לידע סוציולוגי. |
|
||||
|
||||
דווקא יש משפט סוציולוגי שהוטמע עמוק בחברה ורלוונטי לסקר: בחיים צריך לדעת לעשות לפחות אחד משני הדברים הבאים: 1) לצאת מהחור הנכון 2) להיכנס לחור הנכון לא יודע איך מטים את המשפט בצורה נקבית. |
|
||||
|
||||
או לחלופין, הסקר בא לבדוק עד כמה אמיתות אמפיריות בסוציולוגיה נתפסות ככאלה בעיני הציבור. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אולי צריך היה להתחיל בקדם-סקר: מהי בעיניך "הצלחה בחיים". איך מגדירים את המושג הזה במדע הסוציולוגיה? (ובהעדר הגדרה, איך אפשר לבחון בצורה אמפירית מה הגורמים לה?) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שחצנות אקדמית שאינה במקומה. "כל סוציולוג מתחיל" ?? זה מגוחך. זה נושא ששנוי במחלוקת חריפה תגידי גנטיקה, יקפוץ השמאל שמאמין בהשפעות הסביבה. תגידי היוולדות למעמד החברתי הנכון, יקפוץ חלק מהימין שמאמין בספר "עקומת הפעמון" תגידי חינוך, יאמרו לך שהיכולת לשרוד ולהצליח במערכת החינוך עצמה תלויה במעמד חברתי או בתכונות גנטיות תגידי כוח רצון, יאמרו לך שכוח רצון זה לא משהו אוטונומי. מתחנכים לזה או נולדים עם זה גנטית. תגידי מזל, יאמרו לך שהוכח שארבעת הגורמים הקודמים יותר רלוונטיים ממזל. תגידי תזמון מוצלח בהנפקת האתר, יאמרו לך שזו תשובה סטירית ואפילו כותבי הסקר לא התכוונו ברצינות |
|
||||
|
||||
מה האמיתות הסוציולוגיות והידע האמפירי בשאלה הזאת? |
|
||||
|
||||
בשלבים מסוימים של התגובות. ואני תמיד מגיעה למרטון. |
|
||||
|
||||
בתור סוציולוגית לא-כל-כך מתחילה (אוי, לא! יש משהו שפספסתי, אם כל סוציולוג מתחיל יודע), לי דווקא קשה לתת תשובה חד משמעית לסקר. מהיכן שאני רואה את העולם, מעמד וריבוד חברתי הם גורמים חשובים. חברים שלי שלומדים חינוך (אולי את ביניהם?) חושבים שחינוך הוא גורם חשוב. ואולי יש גנטיקאים בקהל שיש להם מה להגיד על "הצלחה בחיים" ותרומת הכרומוזומים להשגתה. זו בהחלט לא שאלה סוציולוגית מונוליתית. ויותר מזה (בפאראפרזה), כל חוקר-מדעי-החברה מתחיל יודע שאי אפשר לתת תשובה חד ערכית על שאלה כמו "מה גורם להצלחה בחיים", כשאין לנו פרמטרים אופרציונליים חד משמעיים ל"הצלחה בחיים" מהי. |
|
||||
|
||||
כידוע, סקרים באייל, הם חסרי משמעות סטטיסטית, ואפשר שהם גם חסרי משמעות סוציולוגית. עם זאת, מאחורי הסקר הזה עומדת שאלה שנחקרת במשך שנים ע"י סוציולוגים אמריקניים, הנוגעת ל"מיתוס השיוויון האמריקני" והתפיסה שעל האדם לקחת את גורלו בידיו. כמיטב מסורת האייל השאלה כאן נוסחה כפי שנוסחה ופוצלה לכמה שאלות משנה, אך בעיקרו של דבר הלוז שלה הוא זה: האם אתה מאמין שהתקדמותך בחיים (הצלחתך) היא תוצאה של השגיות אישית או של רקע משפחתי (מעמד, גנטיקה וכו'). החברה האמריקנית יצרה אתוס שהשינוי הוא תו ההכר שלו. באמריקה אדם שאינו מוכן לעבור שינוי ולהתקדם בחייו האישיים נתפס כלא מועיל לחברה. במילים אחרות, הניעות החברתית נתפסת באמריקה לא כאפשרות בלבד, אלא כמעט כחובה. מיתוס השיוויון האמריקני מניח שהשיוויון אינו רק אפשרות תיאורטית בטבעו של האדם אלא שהוא מעשה של יום יום בחברה האמריקנית, שכל אדם הוא האדריכל של גורלו. לדוגמה, מחקר השוואתי משנת 1990 מראה ש-44% מהאמריקנים מאמינים שהתקדמותם בחברה תלויה אך ורק בהשגיות אישית בלא תלות ברקע משפחתי, באירופה מאמינים בכך באחוזים פחותים בהרבה: %24 מתושבי בריטניה, %22 מהצרפתים, %29 מהגרמנים ו-%20 מהשבדים. בסקר האייל התשובה שמייצגת באופן מובהק את האמונה בהישגיות אישית היא הרביעית (כוח רצון השקעה והתמדה), כל היתר בלתי תלויות למעשה בבחירה אישית עצמאית (וכפי שהעירה ברקת, גם חינוך הוא במידה רבה תלוי מעמד חברתי). עד כה 37% מקוראי האייל בחרו בתשובה הרביעית והיא המובילה כרגע. אחוז זה שואף למגמה בתפיסה העצמית האמריקנית יותר מאשר לזו האירופית (אך כאמור, סקרי האייל חסרי משמעות סטטיסטית). |
|
||||
|
||||
האם נעשו מחקרים כדי לבדוק את הסיבות בפועל? |
|
||||
|
||||
הסיבות בפועל למה? בבקשה, הבהר טוב יותר למה כוונתך? |
|
||||
|
||||
הסיבות בפועל להצלחה בחיים שעליהם נשאלו הגולשים כאן והאנשים בסקרים שהבאת. |
|
||||
|
||||
צר לי, אך עדיין איני מצליח לרדת לסוף דעתך. נסה אולי להבהיר מה הפרובלמטיקה שמעניינת אותך, או אם אתה יכול הדגם למה אתה מתכוון, אם אבין אותך אשתדל להשיב. |
|
||||
|
||||
הבאת נתונים לגבי סקרים המראים את דעותיהם של אנשים בקשר להיתקדמות בחברה. שאלתי היא (והיא מופנית לכל אחד שיודע) האם נעשו מחקרים הבודקים את הסיבות בפועל ולא מתבססים רק על דעות של אנשים? |
|
||||
|
||||
איך אפשר לבדוק דבר כזה? אתה יכול, במקרה הטוב, לבחון קורלציה. אבל גם אז - איך תמדוד נחישות ומאמץ? |
|
||||
|
||||
1. הסיבות בפועל נמדדות לרוב במודל רגרסיה/ANCOVA, לא במודל קורלטיבי. 2. נחישות ומאמץ - http://www.nces.ed.gov/surveys/nels88/pdf/01_BY_Stud... חלקים 7 ו-8 של הסקר. |
|
||||
|
||||
חלקים 7 ו-8 מיותרים. צריך הרבה נחישות ומאמץ כדי לענות על סקר שרק בעמוד התשיעי שלו מגיעים למילוי "תאריך לידה". |
|
||||
|
||||
עבר זמן רב מאז שיעורי הסטטיסטיקה שלי, אבל גם מדד הרגרסיה, בסופו של דבר, הוא מדד מסוים לקורלציה בין משתנים, הלא כן? הרגרסיה, הרי, מודדת קשר חיובי או שלילי, חזק או חלש. הלא כן? איך, בדיוק, זה מודד נחישות ומאמץ? לפי מספר הפעמים שהילד החסיר? זה שהוריו של ילד קפדניים לא הופך אותו לנחוש ומתאמץ. זה שהוא מאחר? זה שהוריו של ילד מאחרים להביא אותו לביה"ס, או שהילד גר רחוק, לא אומר שהוא לא נחוש ומתאמץ. כמות השעות שהוא משקיע בהכנת שיעורים? אולי זה קל לו, והוא גומר תוך שעה? אולי ההורים כופים על ילד עצלן לשבת מול הספרים במשך 5 שעות ביום, אבל הוא מאוד לא נחוש? ולכל זה נוסף הפרט הטורדני הזה של כל סקר - מדובר בעדות עצמית, ולא במשהו שאפשר למדוד באופן חיצוני (כמו, נגיד, ציונים). |
|
||||
|
||||
אין לי כח להיכנס להסבר ארוך על NELS. בקצרה - - כן, המשתנים האלה ואחרים מודדים נחישות ומאמץ. הבט גם בשאר חלקי הסקר. - לא, זו לא עדות עצמית - את הסקר ממלאים גם ההורים והמורים, ולנתונים האלה מצרפים את ציוני המבחנים של הילד. - לאייל האלמוני: לא, זה לא סקר כמו אלה שאתה עונה עליהם בטלפון או ממלא ברבע שעה, זה חלק מתכנית פדרלית העוקבת אחרי קבוצת ילדים מגיל 14 (1988) ועד היום (הסקר האחרון לאותה קבוצה נערך בשנת 2000, וכנראה יהיה עוד אחד). הילדים עברו הכשרות לפני מילוי הסקר. |
|
||||
|
||||
אה, ושכחתי - לא, רגרסיה היא לא קורלציה, ואין לקרוא מקדמי רגרסיה כקורלציות. הרבה מבחנים סטטיסטיים מודדים ''קשר חיובי או שלילי, חזק או חלש'' וזה לא הופך אותה לקורלציות. |
|
||||
|
||||
אני אמרתי ''קורלציה'' במובן הקולוקיאלי של המילה - כלומר, כקשר, חיובי או שלילי, חזק או חלש, בין שני משתנים. אם זה מתנגש עם הגדרה טכנית כלשהי בתחום הסטטיסטיקה, זה לא משנה את העובדה שזה מה שבודקים. ומכיוון שלך לא היה כוח להכנס לזה, לי אין כוח לנסות ולהבין בעצמי, ואני עדיין לא רואה איך הנתונים הללו יכולים להצביע על ''נחישות'' או ''מאמץ''. |
|
||||
|
||||
הסקר פשוט ארוך מאוד, ואין לי כח להתחיל להצביע שאלה-שאלה על התרומה שלה לבניית משתנים של נחישות ומאמץ. האם אתה באמת לא רואה איך אפשר לדרג דרך סקר "נחישות" ו"מאמץ"? |
|
||||
|
||||
אני אשמח אם תסבירי לי את תרומתן של שלוש מהשאלות למדידת המושגים הללו. אני באמת לא רואה איך הסקר הזה מודד אותם. |
|
||||
|
||||
45, 46, 47, 49, 52, 65 45-49: כמה רחוק אתה חושב שתגיע במערכת החינוך. המשתנה "ציפיות" קשור לנחישות/כח רצון. 52: ציפיות לתעסוקה בבגרות. כנ"ל. 65: אלגברה חיונית לחלק גדול מהתכניות בהשכלה הגבוהה, אבל לא מחוייבת בתיכון. |
|
||||
|
||||
איך שאיפות גבוהות (כפי שהאדם מצהיר אודות עצמו) קשורות לנחישות שלו להשיג את השאיפות הללו? לי בכיתה ח' היו שאיפות מפה עד הודעה חדשה להיות סופר מפורסם. נחישות למימושן? גניכט. מי שבוחר אלגברה עשוי להיות סתם מישהו עם נטיות ריאליות יותר. גם מתמטיקה 5 יחידות אינה מחוייבת בתיכון. אז מה, כל מי שלומד יותר מ-3 יחידות מתמטיקה הוא בעל "נחישות/כח רצון"? |
|
||||
|
||||
בנוגע לאלגברה: ההשוואה לא במקומה. 3 יחידות במתמטיקה בארץ עדיין מאפשרות לימודים גבוהים, אבל מי שלא לקח אלגברה בתיכון כאן, לא יוכל להתקבל לקולג' נורמלי. |
|
||||
|
||||
אז המשתנה הזה סתם מצביע על הפולניות של האמא של הילד, ולא שום דבר מעבר לזה. חוץ מזה, האם כל מי שהולך לקולג' יכול להחשב "נחוש" ו"מתאמץ"? |
|
||||
|
||||
כן. לא? |
|
||||
|
||||
לא! חלק נכבד ממסלולי הלימוד מאפשרים הוצאת תואר בלי שום מאמץ מיוחד (שכר לימוד הוא החלק הקשה). |
|
||||
|
||||
תלוי איך מגדירים ''מאמץ''. לימוד לתואר מצריך מידה מסוימת של שקדנות, עמידה בחובות והתמדה. אפילו אם התואר קל מאוד, ואפילו אם ההורים משלמים אותו. עובדה, יש הרבה אנשים שמתחילים תואר ולא מסיימים. |
|
||||
|
||||
רגרסיה היא כלי לניבוי ערך של משתנה אחד על פי ערך של משתנה אחר (הם נקראים תלוי ובלתי תלוי, אבל זה לא אומר שיש קשר סיבתי ביניהם). לשם כך ובגלל זה בכל רגרסיה יש מקדם מתאם (correlation coefficient), שאומר בגדול כמה טוב יהיה הניבוי שנפיק באמצעות מקדמי הרגרסיה (a ו b ברגרסיה ליניארית). מקדמי הרגרסיה לא מעידים דבר וחצי דבר על עוצמת הקשר בין המשתנים או על טיב הניבוי. מקדם הקורלציה כן. ושוב, חשוב חשוב חשוב להדגיש שגם אם יש מתאם מושלם זה לא מעיד על קשר סיבתי בין המשתנים. קשר סיבתי ניתן להראות רק באמצעות ניסוי מבוקר עם קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת, וגם עם זה אפשר הרבה פעמים להתווכח. |
|
||||
|
||||
(אני מניח שנגה יודעת (ומלמדת) את מה שכתבת). מכיוון שאתה עושה אבחנה עקרונית כל-כך בין מקדם הרגרסיה למקדם הקורלציה, צריך להעיר שאחרי השוואת יחידות המדידה (כלומר, נירמול בסטיות התקן), הם *שווים* זה לזה. (הוכחה: בעצמי כתבתי את זה בתגובה 165250). |
|
||||
|
||||
ולכן לדעתי 37% ממצביעי הסקר משתייכים בהחלט למעמד חברתי מסויים (שמסוגל להאמין או שהיה רוצה להאמין שבעצם הם בסדר, ומי שיש לו חיים דפוקים - זה רק בגללו). |
|
||||
|
||||
יכול להיות, בוא נשאל. אז ככה: השאלה היא לאלו שענו "כוח רצון, השקעה והתמדה". מה הוא לדעתכם המעמד החברתי ממנו אתם באים (ואליו הלכתם), עד איזה גיל קיבלתם תמיכה כספית משמעותית מבני המשפחה שלכם (הורים), האם קיבלתם אי פעם עזרה מההורים במימון שכר דירה או קניית בית ומהיכן היה לכם כסף לממן את לימודי התואר שלכם (בהנחה סבירה שאתם איילים שעברו בשערי האקדמיה)? |
|
||||
|
||||
כשעניתי כוח רצון וכו' התכוונתי לזה של הורי. בכוח רצונם, השקעתם והתמדתם זכיתי בלימודים, עבודה טובה, ומימון כל הוצאותי עד גיל 88. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני עניתי כך, ולשאלותיך: אני בא ממעמד "קיבוצניק" והולך למעמד "בורגני". (טפו) מאז גיל 22 (סוף שרות חובה) לא קיבלתי שום סיוע כספי מהורי או מהקיבוץ. לא קבלתי שום עזרה במימון לימודים, שכר דירה או קניית בית מהורי או מהקיבוץ. מימנתי את לימודי בעבודות אבטחה שונות ומשונות וכן בעזרת מלגות של מדור הסיוע. (מותנות במצב כלכלי רע ובציונים טובים) מי שרוצה לטעון שהגעתי לאן שהגעתי בזכות מזלי הטוב, שיטען. |
|
||||
|
||||
מזלך שגדלת בקיבוץ לפני שהתנועה התמוטטה... |
|
||||
|
||||
הצלחת לממן לימודים, לממן שכר דירה, לממן מחיה (אוכל, חשמל וכו'), לעבוד קשה, ללמוד ולהוציא ציונים מספיק גבוהים בשביל לקבל מילגות על בסיס ציונים טובים? אם כן, אכן אין לכך שום קשר למזל ומגיע לך כל הפירות שאתה מקבל על המאמץ. |
|
||||
|
||||
במלה אחת, כן. אחרי הצבא עבדתי שנה כדי שיהיה לי מספיק כסף להתחיל. בשנה א' כמעט שלא עבדתי, בשנה ב' עבדתי חלקית מאוד (כ10 שעות בשבוע) ובשנה ג' כבר עבדתי כ20 שעות בשבוע. כמובן שבכל חופשות הקיץ עבדתי. במשך שנתיים חייתי במעונות הסטודנטים של גבעת רם, (חסך לי חשמל, מים, ארנונה ותחבורה) אכלתי פעמיים במסעדה, (פעם סבא הזמין ופעם זכיתי בהתערבות) כשהייתי יוצא לבלות במרכז העיר (וזה לא קרה הרבה) הייתי יוצא באוטובוס וחוזר ברגל כדי לחסוך מונית. (אם היינו יוצאים 3-4 היינו לוקחים מונית, אבל לבד אף פעם) הצלחתי להשיג מלגות סיוע - לא מלגות הצטיינות. זה דרש ציונים טובים, אבל לא להיות בעשירון העליון. |
|
||||
|
||||
לאחר שהגענו לקו הזינוק, אכן השקעה, התמדה וכו' תעזור לנו בחיים. אבל בעוד שאנחנו מסתכלים אחורה ונותנים לעצמנו צ'פחות על השכם, יש אנשים שבכלל לא מצליחים להגיע לקו הזינוק. זה נחמד לחשוב שהגענו לאן שהגענו בגלל מה שאנחנו, אבל במציאות זה בד"כ לא כ"כ נכון. להצליח לממן את הלימודים לבד זה נחמד, אבל זה בלתי אפשרי כשצריך להביא כסף הביתה לאמא בשביל לשלם חשבון חשמל ושכר דירה. וזה מתחיל בגיל הרבה יותר צעיר, כמו המשפחה שהראו אתמול בערוץ 1 שנאלצת להשאיר את הילד בגן עוד שנה בגלל שפשוט אין להם כסף בשביל לקנות לו ילקוט. יש הרבה מאוד אנשים כאלה, אבל עבורנו הם כבר הפכו להיות אנשי הצל. לא נעים לנו לדבר עליהם, לראות אותם או לחשוב עליהם. להצלחה תמיד יש יותר רייטינג. |
|
||||
|
||||
תזכיר לי, זה היה במקרה הילד העשירי במשפחה ? |
|
||||
|
||||
ברוכות בלי מרכאות כפולות. בעולם הדפוק שלנו, לא רווחי ''לייצר'' ילדים, נישואין הן לא יותר מהתקשרות עיסקית, וכשאבא מתקלקל אז זורקים אותו לבית אבות. במשפחות אחרות מדברים יותר על אהבה ואושר ופחות על כסף.. |
|
||||
|
||||
אושר זה להישאר עוד שנה בגן חובה. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת, במדינה המושלמת שלנו שלפני קיצוץ הקיצבאות, לכל אחד יש זכות לקבל אלפים של שקלים על כמה ילדים שהוא רוצה. רק העבדים של המעמד הבינוני, יביאו לעולם שניים או שלושה ילדים בלבד, בכדי לאפשר להם איכות חיים גבוהה. אבל העבדים של המעמד הבינוני יצטרכו לממן את *כל* הילדים של כל המשפחות שלא עושות חישובים כאלה, מחמת קיומם של אותם עבדים. ואל לעבדים אלה להתלונן, תפקידם הוא לעבוד בפרך ולממן את האחרים. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא דיבר פה על הקצבאות, שגם אני תומך בקיצוץ שלהם (אם כי לא באופן שהוא מתבצע, שדוחף משפחות אל רעב ועבדות של ממש). משפחות של המעמד הבינוני של פעם היו מביאות שניים-שלושה ילדים. לידיעתך, המגמה היום היא להביא ילד בודד ובגיל יחסית מבוגר (כי צריך קודם לסיים אוניברסיטה, להתבסס במקום העבודה, לקנות בית במשכנתא נוחה וכו'). זוגות רבים בני המעמד הבינוני באירופה וארה''ב בוחרים לא להביא ילדים בכלל, בגלל שיקולים כלכליים וע''מ שלא לפגוע בהישגיות שלהם. (אני לא זוכר את הפרטים המדוייקים, אבל בספרד חוששים מתופעה זו והממשלה מתייחסת לכך כאל סכנה לאומית). האינטרס של מדינת ישראל הוא שהאוכלוסיה תגדל. |
|
||||
|
||||
בחלקים גדולים של אירופה יש באמת סכנה לאומית, הנובעת מאחוז גידול שלילי (פחות משני ילדים לזוג בממוצע) במדינות רבות. בישראל לעומת זאת, קיים אחוז גידול חיובי באוכלוסיה. ואיזה אינטרס בדיוק יש למדינת ישראל שהאוכלוסיה תגדל ? האינטרס היחיד שאני רואה הוא שימור או הגדלה של הרוב היהודי במדינה, ומאחר שהאחוז של המשפחות "ברוכות" הילדים הלא יהודיות עולה בהרבה על חלקן באוכלוסיה הכללית, אין שום צורך לעזור לתופעה זו, אלא להפך. ודרך אגב, דווקא את הקצבאות למשפחות עד שלושה ילדים יש לדעתי להגדיל. |
|
||||
|
||||
השיקול הדמוגרפי הוא בהחלט שיקול חשוב. לא רק ביחס בין אזרחים יהודים לערבים, אלא גם ביחס בין ישראל לשכנותיה. עידן המלחמות עדיין לא תם, לצערנו. אני רואה בגידול האוכלוסיה דבר חיוני להתפתחותה של ארצנו. חבל שה''עיגולדים'' לא חושבים כך גם. |
|
||||
|
||||
בתור "עיגולד", אני יכול לאמר לך שגם אם אני חושב שגידול אוכלוסיה הוא דבר חיובי, אין שום סיכוי שאני יוליד ילד למען התפתחותה של ארצנו. אם טובת המדינה אכן נכנסת למערכת השיקולים שלך בהקשר הזה, אז אתה בהחלט אזרח טוב יותר (ואבא רע יותר) מרוב האנשים שאני מכיר. דרך אגב, קראת את הספר "אמא יקרה" של יהונתן גפן? אם המדינה רואה עדיפות לאומית בהגדלת מספר הילדים של משפחות מהמעמד הבינוני, יש דרכים לעשות זאת (למשל, לחזור לשיטה שקצבאות ילדים הן בצורת זיכוי ממס הכנסה). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הוא בטח התבלבל כי יהונתן גפן כתב על אמא שלו. |
|
||||
|
||||
דווקא בגלל שעידן המלחמות עדיין לא תם, כדאי לנו מאוד שהתשתיות לא יקרסו. על הסכנות שבאובדן הרוב היהודי אין צורך להרחיב. |
|
||||
|
||||
הגידול באוכלוסיה הוא דבר חיוני להתפתחות של ארצנו, בדיוק כמו שגיוס עובדים מסיבי הוא חיוני לחברה עם צמיחה שלילית, עם הפסדים כספיים לטווח קצר+ארוך ועם בעיות חמורות של בטלה סמויה (או לא סמויה). אנחנו לא קנדה. אין לנו מחסור בידיים עובדות שמסכן את הצמיחה הכלכלית האיתנה שלנו. המצב הוא בדיוק הפוך - יש לנו פה יותר מדי ילדים ופחות מדי כלכלה. חבל שה-"סטרייטים" לא רואים איך תרבות מלחמות הדמוגרפיה מזיקה למדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
אני שמח לחזור בזמן האחרון לכל תגובה שלך כמעט, אבל אני מבקש להניח לי. נפרדנו מתוך הסכמה הדדית שלא להמשיך? |
|
||||
|
||||
הכוונה היא לא ספציפית אליך אלא אל סט טיעונים מסוים. הסט שהופך אותנו מבני אדם לחיילים ממושמעים בצבאות הזרע. אבל אם זה באמת מפריע, אני מתנצל. אניח לסטרייטים באשר הם ואתה יכול לחזור לשם השני שלך. מהיום אשתמש במינוח הומוס-דמוגרפוס. |
|
||||
|
||||
גודווין מורחב! ניצחתי! |
|
||||
|
||||
תשיעי, למעשה. ראוי לציין שמדובר היה בילדים שהולכים ללמוד בבתי ספר של ש''ס, ולמיטב זכרוני לא דובר על ילקוט אלא על ספרים. |
|
||||
|
||||
נו ו..? |
|
||||
|
||||
כלום. שאלו אם הוא ילד עשירי, אז עניתי שהוא ילד תשיעי. וגם חשבתי שראוי לציין לאיזה בית ספר הוא הולך, כדי שהקוראים חס וחלילה לא יחשבו שהוא מפסיד חומר חשוב בכך שהוא נשאר בגן עוד שנה. אבל גם כדי שלא יחשבו שזה הכל אשמת ממשלת ישראל המרושעת. זה גם אשמת בתי הספר המרושעים של ש''ס, שדורשים מתלמידיהם לקנות ספרים חדשים במקום להציע להם את הספרים המשומשים לשאילה. |
|
||||
|
||||
דווקא בקטע הזה בתי הספר שלנו יכולים ללמוד הרבה מאוד מבתי הספר של ש''ס ''הרשעים''. |
|
||||
|
||||
אם הוא היה הילד העשירי במשפחה כבר היה לו תיק מהאחים הגדולים שלו... |
|
||||
|
||||
אולי האחים הגדולים עוד משתמשים בתיקים שלהם. אבל הסיפור כולו, על השארת ילד בגן בגלל תיק, נשמע לי לא אמין. |
|
||||
|
||||
כן, וכבר הבהרתי שלא היה מדובר בילקוט, אלא בספרים. |
|
||||
|
||||
אמרת ''למיטב זכרוני''... למיטב זכרוני אני, אכן היה מדובר בילקוט. |
|
||||
|
||||
אם נאמר ילקוט, זה נאמר על לשון קל וחומר - "אפילו כסף לילקוט אין לנו, [אז איך נשלם על כל הספרים האלו?]". |
|
||||
|
||||
אבל לגבי ספרים ניצה צודקת- אפשר להעביר לו את ספרי הילד-שנה-אחת-מעליו.. אלא אם הנ''ל נשאר כיתה. ואז הם יכולים לשבת ביחד ולהשתתף באותם ספרים. וגם להתחלק בנשיאת הילקוט בדרך אל, ומ-. |
|
||||
|
||||
אגב, אתם מוכנים להסביר את זה לגילית בדיון 1275 |
|
||||
|
||||
אין מצב במדינת ישראל בו לאח הקטן יהיו את כל הספרים מאחיו הגדול. הספרים משתנים כל שנה, מהדורות מתחלפות בהתאם לשר החינוך, חוברות מתקשקשות וכולי. הורים לעשרה תלמידים יקנו ספרים לעשרה ילדים. חלק מהספרים אולי יעברו, אבל בכל מקרה ההוצאה שלהם תהיה גדולה משל הורים לתשעה ילדים. אפשר, כמובן, להפעיל את תכנית השאלת ספרי לימוד, שכבר קיימת ורק מחכה למנהלים שישתמשו בה. אבל זו בירוקרטיה מסובכת, כמובן שיותר הגיוני שהורים יתאפקו ולא יעשו את הילד העשירי. |
|
||||
|
||||
ההוצאה שלהם תהיה גדולה יותר, אבל כך גם סה''כ הקצבה. השאלה היא (וירדן שאל אותה בזמנו) עד כמה מכסה הקצבה את ההוצאות על הילד. |
|
||||
|
||||
הקצבאות לילדים שנולדו אחרי 1.7.2003 נקבעו על 144 ש"ח לילד. אין ספק שהסכום הזה רחוק מלכסות הוצאות מסוג כלשהו (ולא חשוב כמה ילקוטים אפשר להעביר מילד לילד). |
|
||||
|
||||
בזמנו דיברנו על הקיצבאות שהיו נהוגות לפני הרפורמה, שהלכו לפי תפוקה שולית עולה, והיו כמובן גבוהות הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
1.6.2003 אל תזלזל בהבדל. בשביל כמה אלפי ילדים במדינה זה קריטי |
|
||||
|
||||
ואם הם מכרו את הספר של הילד משנה מעליו (לצורך קניית אוכל)? ואם מדובר בספר שצריך במספר כיתות, כמו התנ"ך? |
|
||||
|
||||
טוב, יאללה, תשאירו אותו בגן. |
|
||||
|
||||
אני עוד לא הבנתי איך אפשר (חוקית). |
|
||||
|
||||
מכיר את ארגון "הכח לתת"? שמקבלים תרומות של ספרים וצעצועים? כמוהו אני מניחה שיש עוד ובנוסף, אני אישית תרמתי קרוב ל 15 שקי בגדים לויצ"ו. מה שבמצב טוב ילבש ומה שבמצב פחות טוב ינתן למיחזור טקסטיל והכסף מוקדש למשפחות נזקקות. (לא קראתי את כל הפתיל אלא רק את התהיה שלך). |
|
||||
|
||||
טוב שהזכרת לי. יש לי כבר כמה חודשים כ8 שקיות מלאות בגדים, חלקם אף לא נלבשו (Gap וכאלה). עכשיו כשאני חושב על זה, אולי אפתח רשת ביגוד "אופנות שעוד יחזרו", כחלק מגל הרטרו שפשה כאן לפני איזה 10 שנים ולא עוזב. כל זה מזכיר לי שסיינפלד אמר שאפשר להסתכל על בגדיו של גבר ולדעת מה היתה שנת השיא של חייו. בקריאה חוזרת של התגובה והערכת חשיבותה לשיח הציבורי, אין ספק שאני עייף. ל"ט. |
|
||||
|
||||
יש הרבה ספרים שאי אפשר להעביר (מיני חוברות עבודה, שנפוצות מאוד בכיתות הנמוכות), וספרים שמשתנים משנה לשנה (מהדורה 2.0001, ששונה ממהדורה 2 בכך שהוספנו פסיק בפסקת זכויות היוצרים, ושינינו את סדר הפרקים כדי לבלבל אתכם), ובתי הספר מחייבים את ההורים לקנות רק את המהדורה החדשה. אבל אין לי מושג איזה ספרים צריך בשביל בתי ספר של אל המעיין, אז אני לא יודע. |
|
||||
|
||||
יש אנשים שאפילו אין להם מחשב בבית, היית מאמינה? יש במדינה אפילו כאלה שאין להם בית. אבל אם זה לא אמין לגבייך, כנראה שזה לא קיים.. סה"כ האושר מתחיל מבפנים, לא? |
|
||||
|
||||
שאין מחשב- אני מאמינה. שאין בית- כנ''ל. שנשארים בגן בגלל ילקוט- לא. האושר זה עניין אחר, בוא לא ניכנס לזה פה. רק אומר שאתה נובח בנקודה הזאת על העץ הלא נכון. |
|
||||
|
||||
אין במדינת ישראל חוק חינוך חובה חינם? איך אפשר להשאיר ילד בגן (שלא עקב סיבות חינוכיות)? זה הרי מנוגד לחוק. |
|
||||
|
||||
מי שנולדו בסביבות התאריך הקובע, אפשר להשאיר אותם עוד שנה בגן חובה. ההורים הם המחליטים. |
|
||||
|
||||
עד כמה שידוע לי, מי שנולד בכסלו חייב להירשם לכתה א' (זה גם מה שכתוב ב http://www.qiryatbialik.muni.il/iesody/rishum.html), בכל מקרה, האם זה המקרה המדובר? |
|
||||
|
||||
עד כמה שידוע לי, השארת ילדים "על הגבול" שנה נוספת בגן חובה היא דבר נפוץ (מתישהו זה כנראה היה אופנתי+כתבה-ב"הארץ" אפילו), אבל כרגע אפילו לינק אין לי :-) אם זה לא המקרה, אז זה כבר למאמר של איזי על הזכות להורות. |
|
||||
|
||||
תמיד הם יכולים ללכת לנסות את מזלם ב''מיליונר''. |
|
||||
|
||||
שלוש הערות קטנות: 1. אפילו כיום, החינוך הקיבוצי (החינוך בבית+חינוך פורמאלי+חינוך בלתי פורמאלי) מתחרה באיכויותיו בחינוך שניתן באיזורים יוקרתיים ביותר. כמה מאסטרנטים יוצאי קיבוץ יש בפקולטה שלך? מה האחוז, בהשוואה לאחוז הקיבוצניקים מכלל האוכלוסיה? כמה מעמיתיך המאסטרנטים הגיעו מק"ש, טבריה, עפולה, בית שאן, צפת...? כמה מעמק הירדן-החולה-יזרעאל? להזכירך, מספר התושבים בערים הרשומות עולה על מספר התושבים בקיבוצים סביבם. 2. כפי שנרשם כבר בתגובות אחרות, ציונים גבוהים (כמו אלה שזיכו אותך במלגות) אינם רק פונקציה של השקעה, אלא גם פונקציה של אינטליגנציה, שהיא עצמה קשורה במידה לא מבוטלת לגנטיקה. 3. עד כמה אתה רואה את עצמך כמקרה מייצג? |
|
||||
|
||||
1. אין לי מושג לגבי אחוז הקיבוצניקים (כולל לשעבר) בפקולטות השונות, מהאנשים שלומדים איתי לתואר שני בפיזיקה ושאני מכיר אין אף קיבוצניק. (זה בפרוש לא מדגם מיצג) מבני הכיתה שלי, פחות מחצי סיימו בי"ס עם בגרות מלאה ותואר אקדמאי יש לכ40 אחוז מביניהם. המחזור שלי נחשב למוצלח יחסית, אבל עדיין זה לא מדגם מייצג. 2. ציונים גבוהים (בביה"ס ובאקדמיה) הם בעיקר פונקציה של השקעה. יתכן שמי שיותר אינטליגנט צריך להשקיע פחות ממי שפחות אינטליגנט, אבל עדיין, גם האנשים המבריקים ביותר שהכרתי באוניברסיטה, היו "חורשים" ימים שלמים כדי להשיג ציונים גבוהים בבחינות. 3. אני לא מייצג כלום. אני מאמין, שמי שרוצה מספיק, יכול להשיג השכלה אקמאית בלי שום קשר לחינוך שקיבל בעבר, לעומק הכיס של הוריו, למזל שלו ולמעט מקרים חריגים, גם בלי קשר לגנים שלו. וסתם הערה, אני לא בטוח שהשכלה אקדמית היא מדד טוב (ובטח לא מדד יחיד) או תנאי להצלחה בחיים. |
|
||||
|
||||
האם עובדות אלה מסבירות את שוויון הנפש היחסי השורר באיל כלפי תכניותיו הכלכליות של ביבי ("ישראל תהיה אמריקה וימותו כל הלא מתאימים שמפריעים") נתניהו? |
|
||||
|
||||
אני מתנגד לתוכנית בנחרות אלא שהעליה המרשימה בשכר הנטו שלי קצת מוציאה לי את המוטיבציה לצאת נגדה באופן פעיל (לא שאני עושה איזשהו דבר פעיל בנושאים האלו, מקסימום מצטרף לרשימת תפוצה של אירגון חברתי או מוסיף איזה לינק רלוונטי באתר של פופק). |
|
||||
|
||||
ואולי נחרותיו של פופק הן שיעשו משהו לשר האוצר. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |