|
||||
|
||||
אין ספק כי הוגה רעיון כתיבת ז'אנר הסטאלג הצליח לקלוע אל נפשו המודחקת והמסוכסכת-משהו של הצבר המתבגר בשנות ה-60 במדינת ישראל, נפש המשחקת תמידית משחק כפול בערכי המושג 'תליין' ו'קורבן', והדנה וחולמת באפשרויות היפוך תפקידים פוטנציאלי. שאלה מעניינת והיפוטתית תהיה לדוגמא - האם ניתן היה למצוא בתרמיליהם של מתגייסי מחזורי 62 עד 68 (גם) עותקי ספרים שכאלו? או אולי (רק) בתרמיליהם של מבצעי פעולות התגמול? כך או כך - לא נותר אלא לחכות למו"ל זריז בעל ערוץ וקשרים אל השפה הערבית, על מנת לפרסם רעיון דומה ממתקני כליאה ישראליים, המאויישים בפקידות-חיילות ציוניות, המסתובבות ברחבי המחנה כששוט ביד ימינן, ורצועת כלב המחוברת לרוטוויילר ביד שמאלן. מו"ל זה יהפך בזמן הקצר ביותר לאדם בעל נכסים מרובים, בהתחשב בפוריטניות החברה הערבית משני עברי הקו הירוק. צריך רק למצוא שם טוב למקבילת הסטאלג בעברית, הנשמע גם טוב בערבית. יש למישהו רעיון? בברכה א. מאן |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מר מאן אולי צוחק בתגובתו זאת אבל מסתבר שהוא צדק יותר ממה ששיער. עיון בחוברות של "העולם הזה" משנת 1962 ( מגזין שעם כל העניין שלו בסקס ובפוליטיקה ובשואה הקדיש תשומת לב רבה וכנראה יחידה במינה לתופעת הסטאלגים בעת הוצאתם לאור ) מגלה שני מאמרים מפורטים מאוד שנכתבו על הסטאלגים בידי מחבר אנונימי שלפי סגנונו אפשר לזהות אותו בקלות כעורך המגזין אורי אבנרי. אבנרי חיבר ספר בשם "צלב הקרס " על המפלגה הנאצית שהיעה גדוש בדיונים על סקס והמנהיגים הנאציים ( שם ניתן למצוא את הסיפור שלני ריפנשטאל ניסתה בראשית שנות ה-30 לפתות את היטלר לקיים איתה יחסי מין , אך כפי שסיפרה אחר כך לחבריה , הפיהרר לעתיד , העדיף רק לשכב ולאונןוהרושם הוא שריפנשטאל הדומיננטית הרסה לו באותה היזדמנות את כוח הגברא) ספר שהופיע בהוצאה של ספרי כיס אירוטיים וכך אין זה מפתיע שהוא גילה בתופעה עניין מיוחד ( מה עוד שבעולם הזה הופיעו מודעות פירסומת לסטלאגים !). בין השאר מציין אבנרי במאמר בין שני חלקים שפורסם בעולם הזה ש" אף נעשו נסיונות להחדיר את הסטאלגים לשוק הערבי בארץ . מישהו הביא מחוץ לארץ טפסים של ספרים מעין אלה שהודפסו בערבית בארצות ערב . בארץ נעשו מהם העתקים פוטוסטיים והם מופצים בהצלחה ברחוב הערבי ". ובחוברות אחרות שהופיעו בעולם הזה באותה התקופה ב-1961 יש כתבות על מאמרי מגזינים איטלקיים ששם הובאו איורים של חילות ישראליות כאמזונות תוקפניות וחשופות חזה בדיוק כמו הנאציות בסטאלגים ... ה"עולם הזה אעף הביא דוגמאות של איורים אלה וחבל שגיליתי אותם מאוחר מידי מכדי לכלול אותם במאמר כאן . אולי בגירסה אחרת שלו .... אבנרי מעיר נכונה במאמר שלו שבארצות חו"ל יש משיכה גדולה לדמות החיילת הישראלית המזויינת וכי שחקניות ישראליות לרוב זכו בהצלחה בחו"ל באמצעות תמונות בהן הן מזוינות בכלי נשק וסיפור על שירות בצה"ל. אבנרי הסביר זאת כמשיכה לסיפוק הנגרם למראה שילוב של מין עם תוקפנות ואני מסכים עם הסברו . |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |