בתשובה לתומר, 15/08/03 23:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מבלבל חזק בין טקסים שנועדו לחיזוק האמונה לבין האמונה עצמה, ושוב מתייחס לבערות של המאמינים הקדמונים (וגם חלק ממאמיני הקמעות היום, למען האמת), לבין עיקרי האמונה. "אדם בצלמנו" פורש גם במובן רוחני ולא גשמי - שבאדם יש משהו מאותה אלוהות אומני פוטנטית. אף גלעד, במאמרו האחרון, התייחס ל"שיעור קומה" כקוריוז שנמצא מחוץ לזרם היהודי העיקרי. תגובתך האחרונה משולה לאמירה שאומה שהצמיחה את רעיונותיו של קאנט עסקה גם בפיתוחו של הנוער ההיטלראי, ולכן "אין ברעיונותיו של קאנט דבר משמעותי כל כך". (הייתי יכול למצוא המון דוגמאות אחרות, אבל אני פשוט מת על גודווין!) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנו חלוקים, אם כן, למרבה הפלא. לטעמי אתה הוא המבלבל. מבחינתי, כאדם שאינו מאמין, אין שום הבדל בין גזיר עץ שמשתחווים לו לבין סליל עור שמלפפים על היד ועל הראש או פיסת בד שמניחים על הראש או חליפות שונות שעוצבו בפולין או בהונגריה והן נלבשות כי (כך נראה) מישהו שם למעלה נורא מעונין שילבשו אותן. "השיעור קומה" או ספרות ההיכלות או תופעת קברי הצדיקים או הקמעות וכד', גם אם אלו תופעות קיצוניות ושוליות, הרי שהן בסך הכל מחדדות את הצורך הנואש שלנו להאמין ולהיאחז במשהו. הן אולי לא הזרם המרכזי אבל הן מעידות על הזרם המרכזי. ובכלל מה זה בדיוק זרם מרכזי? הדת היהודית כדתות רבות אחרות, היא מגוונת ומסועפת. כל אחד שמדבר בשמה או בזכותה בטוח שהוא מייצג זרם מרכזי כלשהו, אבל בעצם אין דבר כזה: הדת היא דינאמית ומלאה תתי-אמונות. הדבר היחיד שמאחד בין כולם הוא האמונה בקיומו של יציר דמיון כלשהו שאין שום הוכחה לקיומו. וכן, שקיומו של הנ"ל גוזר בהכרח צורך בהתנהגות כזו או אחרת. יחד עם כל האמור לעיל, עניין הפשטת האל הוא עניין שולי לדעתי. גם אם היהדות לא היתה נזקקת לאפיין את עצמה ולהבדיל את עצמה ע"י מלבושים או טקסים, והיתה נשארת אך ורק עם האמונה ביציר הדמיון, הרי שגם אז לא הייתי רואה התקדמות משמעותית במה שיצר אברהם (לצורך העניין) - ההפשטה המונותאיסטית. ההתקדמות תהיה רק כאשר כל אחד יוכל להסתכל על המסורת בעיניים ביקורתיות, גם אם אוהבות, ולהחליט בעצמו על מה שהוא רוצה לדגול בו, במקום לקבל אמונה ומערכת טרמינולוגית שלמה המוכתבת לו מגיל אפס, ועל כן גם כל כך קשה לו להשתחרר ממנה. אשר ל"אדם בצלמנו", כאשר ניגש האדם לברוא את האלוהים שיא יכולת ההפשטה שלו היה עדיין המונחים שהוא מכיר ועל כן הוא ברא את אלוהים בצלמו, בין אם מבחינה גופנית או מבחינה רוחנית. בהנחה שאלוהים היה קיים והיה אמנם כה מופשט אין שום סבירות בכך שהיה משתמש דווקא בטרמינולוגיות אנושיות כדי לתאר את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עודפם קצת בזווית של כ -67 מעלות לבעיה. הנחת התפילין אינה מרכז הרעיון המונותיאיסטי, אלא מצווה לאדם המאמין, שאכן דומה בהיבט זה לפולחנים אחרים (אם כי אולי פחות מלוכלכת). תופעות שוליים אינן מעידות על המרכז, אלא אם אתה רוצה להשמיץ את המרכז (ונראה שזו כוונתך "המלומדת"). זה כמו להגיד, אם ניקח רגע ויכוח אחר (שוב גודווין), שכהנא ומצע "כך" מעידים עלי ועליך. שטות. התנערנו מהם והוקענו אותם. בחלק האחר של תגובתך אתה מנסה להגיד ש"סיעוף ודינמיות הדת" גורר יהדות פוליתיאיסטית? וכן שהפשטת האל במעבר מפוליתיאיזם למונותיאיזם הוא שולי? ומה פירוש הפיסקה האחרונה שלך - אתה רומז שאלוהים כתב את התנ"ך? איבדתי אותך לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדת אותי לגמרי. מהתחלה: מונותאיזם אתה טוען שהוא התקדמות. אני טוען שיש בו ניצני גזענות. אתה טוען שיש בו חדשנות בהפשטה. אני טוען שאין בו הפשטה של ממש, ובעיקר שגם הפשטה כמו שאתה מתאר אינה משמעותית, מאחר והיא נשארת בגבולות האמונה העיוורת. הנחת התפילין אינה מרכז הרעיון המונותאיסטי, אבל היא חובה (= מצוה) על כל מאמין, ומוכיחה שהיהדות זקוקה לדבר מה מוחשי לאחוז בו. היא מצטרפת למצוות ומנהגים נוספים כדוגמת פרטי לבוש וטקסים, ודרכים מיוחדות לקשור נעליים, ודברי חנופה לאלוהות, אשר מוכיחים שהיהדות לא השתחררה, כמו שהיא אוהבת לראות את עצמה, מ"עבודת אלילים". כהנא ביחס אלינו אין דינו כתופעות דתיות ביחס לדת. נניח ש"השיעור קומה" וספרות ההיכלות אינו מייצג דבר, אין אנחנו יודעים את גודל התופעה, אולם אני נוטה להניח שהיא היתה גדולה יותר משחושבים והוסתה (מלשון ה.ס.ה.) בידי עורכי התנ"ך וגורמים פוליטיים נוספים. שוב: נניח שאלה אינם מייצגים דבר, אבל היום אנחנו רואים מה נעשה סביבנו: תופעת ההשתטחות על הקברים אינה תופעה שולית כלל וכלל. גם תופעת הקמעות אינה שולית לגמרי, אבל נניח לכל אלה, שהרי הם בסך הכל באים להוכיח את חוסר ההפשטה ואף הוא עצמו אינו רלבנטי בעיני. הסיעוף והדינאמיות בדת אינם גורמים לריבוי אלים, כמו שאולי הבנת מדברי, הם בסך הכל יוצרים מצב שאין לדבר על "יהדות" אחת, אלא על קשת רחבה של תת-אמונות. אתה יודע מה שכנעת אותי - קונספטואלית זה באמת פוליתאיזם. כאשר החסידים עובדים את האל בצורה אחת (למרות שגם הם מפולגים לגמרי) והליטאים בצורה אחרת, האשכנזים כך והספרדים כך ואילו החרדים בשונה מסרוגי הכיפה, הרי שאין מנוס אלא להבין שאין מדובר באותו אל. אם אני רומז שאלוהים כתב את התנ"ך? איך יציר דמיון יכול לכתוב משהו? זהו אמנם בסיס האמונה היהודית, אבל אם זה היה נכון והוא היה כותב את התנ"ך סביר שהוא היה ממשיך וכותב אחר-כך את כל הספרות כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה שוב רדוקציה רצינית למעבר מהגשמי למופשט, המהווה קפיצת מדרגה בכל תחום פילוסופי ורוחני (ושוב תורם את המונח "גזענות" לנושא. לא ברור לי איך הוא קשור. נראה לי שאתה מבלבל "גזענות" עם "רגשי עליונות" שאינם קשורים לגזע, אלא להרגשת שליחות). אתה נתפס שוב בתפילין, שהם כלי לחיזוק האמונה אצל האדם, ע"י יצירת שגרת חיים של קיום ציוויים דתיים, ומקיש מכך על האמונה עצמה. גם אם יש טקסים שמלווים כל אמונה, אין זה אומר שכל האמונות זהות בבסיסן ובמהותן. המונותיאיזם הינו הפשטה מוחלטת של האלוהות, הן בתיאורה, הן ביכולותיה, והן באופי קשריה עם האדם. זוהי תפיסת דת טוטאלית, המשפיעה על כל תחומי החיים, ומבחינת מאמיניה, השפעת האל לא נפסקת בעם המאמין, אלא רלוונטית בכל העולם (בניגוד לפוליתיאיזם). תפיסה זו סללה את הדרך ללימודי תיאולוגיה, הניסיון ללמוד אמונה מבחינה מדעית, וזו הובילה בתורה למדע המערבי כפי שאנו מכירים אותו היום. נכון שעמישראל לא היה מונותיאיסט בנפשו במעמד הר סיני. מקובל לחשוב שהמונותיאיזם הצרוף החל רק עם גלות בבל, ב - 586 לפנה"ס, עם ההתרחקות מבית המקדש החרב. אולם עדיין זו היהדות שהיתה הראשונה בהנחלת רעיון ייחודי זה. הערה לשתי הפיסקאות האחרונות שלך: נראה לי ששוב איבדתי אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, המינוח "גזענות" מבלבל. השתמשתי בו מכיוון שהיום יש מין אופנה כזו לקרוא לכל שנאה על רקע קבוצתי כלשהו "גזענות". אתן לך דוגמה: כאשר חרדים טוענים שרודפים אותם בשל היותם חרדים הם משתמשים במונח זה. אולי המונח המתאים יותר הוא "פאשיזם", שהוא בעצם כללי יותר. ובכן, השינוי העיקרי שיצר המונותאיזם הוא מציאות של רגשי עליונות בסגנון פאשיסטי, אצל הדוגלים בו. אני נתפס בתפילין מאחר והוא מבחינתי מהווה הוכחה חותכת שאינה משתמעת לשתי פנים. אינני מקבל את הניסוחים המכובסים "כלי לחיזוק האמונה" וגו'. זהו מוצר אלילי כמו ספרי התהילים, הקמיעות, קברי הצדיקים, הכיפות, הטלית, הציצית, נרות השבת והחג, הכותל והשממיות אשר עליו ועוד.. ועוד.. אינני מסכים כי זוהי קפיצה פילוסופית. קפיצות פילוסופיות משמעותיות נעשו בתקופת התנ"ך דווקא בהודו וביוון, אזורים פגאניים לחלוטין. באותה תקופה עסקו בארץ כנען בשחיטת נביאי בעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להמשיך לא להסכים, אבל מתקבל הרושם שאתה מרשה לעצמך לבקר משהו שלמדת עליו פחות מאשר על הדתות הפוליתאיסטיות. ההתעקשות שלך להתייחס לתפילין כקמע, במקום לטקס של קירוב לאמונה, והכללת נרות שבת עם קברי הצדיקים, אומרת שאתה צריך ללמוד עוד קצת על היהדות. אתה לא חייב, כמובן, אבל רצוי לא למתוח ביקורת על מה שאתה לא מתמצא בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהדות, או כל דת אחרת, זה לא עניין של לימוד, אלא של אמונה. אם אתה מאמין - אשריך. מאחר ואני אינני מאמין ואתה כן, אין לנו כל בסיס משותף לדיון. כי כאן הכל קם ונופל על האמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מעוות. מי אמר לך בכלל שאני מאמין? לא דיברנו על "יש או אין אלוהים", אלא על עקרונות ויסודות הדת. וכאן הכל קם ונופל על _ידע_. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב מסוים שאלתי אותך אם אתה מאמין. התעלמת. אני מאמין שאתה מאמין :) עניין האמונה הוא רלבנתי כאן. כי, בניגוד לדעתך, המאמינים רואים את ההיסטוריה ואת יסודות הדת אחרת לגמרי מאלה שאינם מאמינים (מה לעשות?!). הידע הוא רלבנטי רק כאשר יש איזשהו בסיס לדיון, וכאן, כפי שזה נראה, אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אם רק בשביל המילה האחרונה אתה רוצה להתעקש על שטויות, זה בסדר. אני רק מקווה שלא תחזיק בעמדות כאלה כפתיחה לדיון גם בשלב מבוגר יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |