|
||||
|
||||
באחת התמונות אתמול בטלויזיה, נראה אדם שנגרר ע"י חבורה גדולה של שוטרים, כששוטר רודף אחריהם, וכשהוא מגיע הוא שולח את האלה לכיוון האדם הנגרר שוב ושוב. העובדה של*זה* קוראים "כוח מופרז" מזכירה לי את המקרה שבו חקלאים תפסו לפני כמה שנים נערים פלשתינים שגנבו מהיבול, לקחו אותם וכלאו אותם, והיכו אותם נמרצות. על-כך הגיבו אז חברי-כנסת כי החקלאים "לקחו את החוק לידיים". השוטר שעשה את המעשים האלה לא השתמש ב"כוח מופרז", אלא ביצע מעשה בריונות של תקיפת אדם כפות, ולא צריך להיפתח נגדו הליך משמעתי המגיע לשוטרים שמעדו, אלא הליך פלילי המגיע לעבריין האלים הממוצע. |
|
||||
|
||||
מה שמזכיר ציטוט שהובא, אאז"נ בספר "הוצא בהקשרו". אחד ממנהלי הקבוצות (בני יהודה?) שהתלונן על התנהגות שוטרים ושימוש באלימות מופרזת כלפי אוהדים שהתפרעו טען ש"המשטרה לקחה את החוק לידיים". |
|
||||
|
||||
חיים ברזל(?), יו"ר(?) בני יהודה דאז, אכן מתוך "הוצא מהקשרו" (מהזיכרון). |
|
||||
|
||||
אני רואה שגם אתה חי במגדל שן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בהנחה שההערה רצינית- כדי להגיע לדעה כלשהי באשר לתקינות של מעשה, עליי להתחיל ולקבוע כללי-יסוד מוסריים הקובעים איזה מעשה תקין, ואיזה לא. לא מקובל עליי לבדוק את פעולות המשטרה רק בקונטקסט של ההתנהגות הספציפית שאליה הגיבו, ואני מאמין שהמשטרה צריכה לפעול לפי קודים מוסריים בסיסיים ברורים, גם אם הדבר יוצר חוסר-פרופורציה בין התנהגות השוטרים להתנהגות אלו שמפגינים מולם. הפעולה של השוטר הרלוונטי הייתה בריונות נטו, בלי קשר למה שעשה המפגין אותו היכה קודם-לכן. ברור שהפעולה לא נבעה מהגנה עצמית, אלא מיצר כוחני, ולכן אני קובע שהיא פסולה, גם אם אני ''מואשם'' בהיותי חלק ממגדל-שן. |
|
||||
|
||||
הסיטואציה הבסיסית היא הרבה יותר מורכבת מלקבוע כללים מוסריים. החברה שולחת את השוטרים להיות בקו הראשון מול הפשיעה ואף נותנת לשוטר לגיטימיציה לעשות שימוש בכוח כחלק יומיומי מתפקידו, ומאידך מעמידה אותו בסכנה של העמדה לדין פלילי ואובדן משרתו. מנגד לכך, אנו לא מעוניינים שהשוטר ישתמש בכוח שניתן למטרות לא נאותות או במקרים שאינם מצדיקים אלימות. והחלק הבעייתי ביותר שכיום אין לו פיתרון אמיתי הוא החלק של תלונות הדדיות. |
|
||||
|
||||
זה נכון שהשוטר נמצא בקונפליקט בסיסי, עד כמה *ההגנה העצמית* שלו יכולה להרחיק לכת, אבל בוא נזכור על מה מדובר במקרה הספציפי הזה, שעליו דיברתי בתגובה המקורית: בריון עם אלה רץ אחרי אדם שנגרר על הכביש ע"י חבורת שוטרים, והפליא בו את מכותיו. הפרט היחיד שמישהו יכול למצוא כדי להקל על אותו בריון היא העובדה שהוא היה במדי שוטר ובתפקיד באותו זמן. אז הטענה שלי היא, שאם אדם מכה אדם אחר ביוזמתו, ולא מתוך הגנה עצמית, האיש הוא בריון, גם אם ההקשר של ההכאה הוא היות האיש במדי שוטר, והיות המוכה מפגין(אפילו מפגין אלים לצורך העניין) שנעצר כמה שניות קודם לכן, ובוודאי לא מהווה עכשיו סכנה. במקרה הזה, להתייחס לאדם האלים בצורה שונה בגלל המדים שלו, זהו רלטיוויזם מוסרי מהסוג הגרוע ביותר שאותו ציינתי. ואם על *זה* לא תחיל כללים מוסריים נוקשים, לרלטיוויזם במצבים הרבה יותר בעייתיים מזה המתואר. |
|
||||
|
||||
אזרח ישראלי יורה לילד פלסטיני בראש. האם זה רלטיביזם מוסרי להתייחס לכך באופן שונה באם הוא חייל או סתם אזרח מן השורה? או שזו שרשרת הפיקוד שמשאירה אותו מחוץ לכלא? |
|
||||
|
||||
אם החייל יורה באותן נסיבות שבהן השוטר עשה את מה שתיארתי קודם(כלומר- יורה בילד שאינו במצב התקפה) החייל זהה לאזרח, גם אם הפעולה שלו נובעת מפקודות-ירי כלליות של המפקד שלו1. אם הירי הוא בהקשר שונה(כלומר כתוצאה מחשש ממשי לחיים, הגנה עצמית), כמובן שההתייחסות צריכה להיות שונה מירי מכוון, אבל בכל-מקרה לא להניח שהחייל פטור יותר מהאזרח מתנהגות לא-אלימה. כמובן שזה לא המצב בתוך ישראל, שבה, למיטב הבנתי, הצבא הוא מעין רשות אוטונומית בתוך מדינה, וחיילים שמבצעים דברים מהסוג שתיארת נשפטים ע"י בית-דין צבאי ולא אזרחי. אבל במדינה שאוכפת את חוקיה בצורה מוסרית, המצב לדעתי צריך להיות כפי שתיארתי. 1נדמה לי שזה הרעיון של "פקודה בלתי-חוקית בעליל" |
|
||||
|
||||
בסיפא של דברי התכוונתי לדבר אחר, והוא לבעיית ההוכחה של קיום אירועים אלו במציאות. בהפגנה הנוכחית תועדו תגובות השוטרים כלפי המפגינים - ובכלל אלו הכפותים - במצלמות טלוויזיה. במרבית המקרים המגיעים לבית המשפט, הרי שהשוטר טוען שהאזרח תקף אותו, והאזרח טוען ההיפך. כאשר אין כל תיעוד חיצוני, כיצד הייתם מציעים להתמודד עם הסיטואציה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |