|
הנה הטיוטה של מה שיופיע תחת הערך "רשף" באינדקס שלי...
רשף, הנקרא גם "בעל חץ" או "רשף גן" מופיע בכתבי אוגרית לרוב בלוחות המפרטים רשימות של אלים המקבלים קרבנות ומנחות. שמו לא נמצא באף מיתוס. הוא כן מופיע, לצד שורה של אלוהויות אחרות, בטקסט יפהפה שנקרא "לחש הנחשים", תפילה להגנה על סוסים וילדים מפני נשיכות נחש. רשף מתואר כנושא רומח, מגן ואלה ועל ראשו מעין מצנפת מרובעת וכתר לבן. על מצחו לעיתים צומחות קרני צבי.
פולחן רשף התקיים בעיר אבלה שבסוריה, שם הוא נעבד כאל מלחמה ואל אש, אבל לא אש טובה ומחממת, אלא אש שורפת ומאכלת. יכול להיות שאחת ממשמעויות המילה "רשף" היא גם מחלה (שגורמת לכאב צורב). רשף הוא לא רק התגלמות צידה האפל של האש, אלא גם התגלמות צידה האפל של השמש. הוא נקרא "שומר הסף של שפשו" (שפשו היא אלת השמש ורשף מונע את תנועתה) ומתייחסים אליו במספר טקסטים העוסקים בליקוי חמה. חוקרים מסוימים אף סוברים, כי דמותו של רשף השפיעה על האספקט האפל של האל היווני אפולו.
קרני הצבי שלראשו של האל הם מאפיין של רשף בעיקר בכתבים חיתיים, שם הוא נקרא "האל הצבי". בכך הוא דומה לאל הקרתגי בעל קרניים (כינוי של בעל חמון, האל המרכזי של יושבי קרתגו).
קיים דמיון מסוים בין רשף לבין אל המלחמה והמגפות המסופוטמי נרגל. יש דעות הסוברות, כי רשף הוא פשוט גירסה כנענית של נרגל. אני לא מסכימה עם הטענה הזאת, מפני שנרגל הוא אל אפל פר אקסלנס, בעוד רשף הוא גם אל פריון.
רשף נעבד על ידי המצרים, בעיקר בשושלות ה-18 וה-19, כבן זוגה של קודש (כינוי לאלה ענת כאלת תשוקה ומין קדוש) וכאספקט של האל מין (אל פריון וצמיחה ופטרון של הנודדים במדבר המזרחי). בטקסטים המצריים רשף מתואר כ"אל גדול, שר הנצח, נסיך אלמוות, האל שכוחו כפול מכל האלים, אל גדול, מלך השמים, מושל באלים". התיאור הזה שמייחס לו מלוכה וראשוניות יכול להצביע על כך שרשף הוא בעצם אספקט אפל של בעל. השערה זו מתחזקת על ידי העובדה שהוא בן זוגה של קודש/ענת, המלווה הטבעית של בעל.
עוד פרט שיכול להצביע על כך שרשף הוא אספקט אפל של בעל אל הפריון: באוגרית נמצא גביע בעל ראש אריה עם הקדשה לאל רשף. האריה הוא חיה המקודשת לאלה ענת, המלווה של בעל. גם בדרום מישור החוף בארץ ישראל נמצאו גביעים דומים בעלי ראש אריה (ללא כיתוב הקדשה) והארכיאולוג יגאל ידין היה סבור, שגם הם נוצרו לשם פולחנו של רשף.
|
|