בתשובה לרון בן-יעקב, 09/08/03 18:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. תמיהתו מוצדקת, וחבל שאתה לא מתייחס אליה. ברור שהתורה שציטטת היא פרובוקטיבית ומגרה - נכונה או לאו, אין זה משנה - ומזמינה תגובות מסוג זה. ההתמודדות איתן היא שתקבע אם האמירה מחזיקה יותר מאשר את הפרובוקציה. ב. כמובן שיש באמירה קסם נחמד, ומשהו מהמופשטות שבה מושך את הלב, אבל האסתטיות לכשלעצמה לא מספיקה כאן. מובאות באופי זה (כלומר, פראזות אסתטיות כל כך, שאפילו אין הכותב מרגיש מחוייב להן אלא נהנה משעשוע בהן) אפשר, אני חושב, למצוא בכל הפנקסים של כל ההוגים - נראה שכוחה של אמירה גלום בכך שאיחוד קבוצה עם המשלימה לה הוא הכל. תחת מאמר שמדבר על השפה היה רק צריך לחכות לפרדוקסים מעין זה. ג. (בדחילו ורחימו) תגובתו לא היתה וולגרית במיוחד. ד. האם אפשר לקבל לינק למאמרם של פייגל ומקסוול? תודה סליחה ושלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ,לא הייתי יכול לומר זאת טוב יותר (ואמרתי בכל זאת, אך טוב פחות). אתה יכול להבהיר מעט את סעיף ב', אגב? אולי כוונתך הייתה "כוחה של האמירה" ולא"כוחה של אמירה", וכך ב"איחדו קבוצה עם המשלימה לה" אתה מתכוון להתכה בין הידע לחוסר הידע ובין הפילוסופיה לפסילתה שלה שמבצע בוסאמה באמירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חסרה שם ה' הידיעה ואכן הבנת את כוונתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |